לפני שנציג אלטרנטיבה כלשהי לקיים, נחדד כי קשה להבין השלכות של רעיונות חדשים כשמתבוננים עליהם מתוך פרדיגמה קיימת. מתוך הרגלי חשיבה הנטועים עמוק בהכרתנו. הרבה מהמבנה התפיסתי שלנו, נשען על הרגלים חברתיים מוכרים למשל סביב עניין הגיל (הזמן). הגיל, יוצר כרונולוגיה קבועה וסביבו נבנות מוסכמות רבות. מה מקובל לעשות בכל גיל, איך מקובל להראות בכל גיל, מה אמור להיות מצבו המשפחתי של כל אדם בהתאם לגילו ועוד. כדי לחוות אלטרנטיבה לקיים, נשחק לרגע במבנה התפיסתי הנוקשה, באמצעות תרגיל קצר בדמיון. לחצו על הלינק (מבנה תפיסתי) כדי להכנס לרגע לתוך עולם בו משתנה פרט אחד קטן. בלו שם זמן קצר ואחר, חזרו לכאן.

האלטרנטיבה - רעיון ההתפתחות היחידנית

מי שחווה את התרגיל בדמיון שלעיל, התמודד עם תבנית לא מוכרת של חברה אנושית. חברה שבה עולה הגיל בו מביאים ילדים לעולם. חברה בה אנשים בוגרים בוחרים להשקיע 20 שנה מחייהם במשימת גידול ילדים. חברה בה לאנשים יש ילדים לא כי כך יצא וזה במקרה גם מה שמקובל.

כדי שאנשים יוכלו לתמוך בקיומם של אחרים, עליהם להבין קודם את הסיבה לקיומם שלהם. הורים שברורה להם מטרת קיומם הייחודית, שעושים קודם כדי להגשים את עצמם, וגם בוחרים לגדל ילדים (ולא בוחרים 'להביא ילדים' או 'לעשות ילדים' כי פעולת עשיית הילדים מסמנת רק את התחלת התהליך).., כדאי באמת שיעסקו בכך.

אם התפתחנו לכדי עצמאות רגשית, אם הבאנו את עצמנו למצב בו אין לנו צורך להביא ילדים מאף אחת מהסיבות המוכרות שהוזכרו בפרקים הקודמים של המאמר (למשל בדף העוסק בסיבות מוצהרות להבאת ילדים), הבאת ילד לעולם, יכולה להיעשות מטעמים חדשים, הקשורים בהתפתחות גבוהה יותר.

איך מפתחים עצמאות רגשית?

איך מרחיבים את המודעות לאופן בו אנו מתנהלים ביחסים?

אולי נפרט עוד בהמשך.

מאמר זה, פרס באופן מפורט מחשבות הקשורות ביחסי הורים וילדים, במושג ההורות, בשימוש הנפשי שעושים באופן לא מודע רוב ההורים בילדיהם, ובתנאים הנכונים להתפתחות אנשים בכל גיל. מתוך הבנות אלו עשויות לצמוח הבנות או מוסכמות שונות לגבי האופן בו בני אדם גדלים, וגדלים להיות הורים. מעבר לכך, הרחבה נוספת, פתוחה לדמיונו הער של כל אחד.