הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=2649641
יחסי הגומלין בין פנימיות וחיצוניות

לפעמים יש אצל האדם הרגלים ישנים שהוא רוצה להיפטר מהם, הוא אינו מעוניין עוד לסחוב אותם איתו. הוא יודע שההרגלים הללו מקלקלים לו והוא למרות זאת מתמהמה מלשנות אותם, לאחר מכן, הוא סוחב אותם שנים.

וההרגלים הללו הורסים לו את הדברים הטובים, אבל הוא מתחיל במקום לנסות לתקן הוא מפעיל על עצמו לחץ ולא בודק מה הסיבה האמיתית לדברים. ולעתים הוא גם ממשיך בהרגל ומתחיל לתת תירוצים להרגליו, אבל לא משנה מה התירוץ, הוא יכול גם לומר "כך התרגלתי" אבל יש לו משהו שבפנים הוא מודע אליו שהוא יכול אחרת. וזה מה שמכאיב לו, אבל ללא טיפול פנימי בעניין, הכל יהיה דיבור מהפה אל החוץ.

וכאשר האדם רוצה להתחיל משהו חדש בחיים, עליו לזכור שהחיצוניות שלו משפיעה על אופן מימוש הפנימיות שלו את החיצוניות, כי ע"י כך שהאדם בחיצוניות משדר מה הוא רוצה לפנימיות, וגם אם זה רצון לא מממש פוטנציאל נובע מכך: הפנימיות של האדם מקרינה פחות על החיצוניות והחיצוניות פחות מושפעת מהפנימיות כך שפחות פוטנציאל ממומש והחיצוניות מקרינה זאת שנית וחוזר חלילה.

ואלו בעצם יחסי הגומלין הפחות טובים. לעומת זאת, כאשר האדם רוצה לשנות את הדברים ב - 100% ורוצה להקנות הרגל חדש, והולך עם זה עד הסוף אז הוא יכול להגיע להישגים ולהתחיל הכל מחדש. להתחיל ולשכוח את העבר, כי כאשר האדם מגיע לדברים טובים הוא שוכח את העבר בתור גורם מכריע ובעצם זוכר אותו בצבעים יפים יותר.

ואיך האדם יכול לשנות את ההרגלים שלו? עליו לדעת שהוא הבוחר אם לעשות פעולות כלשהן ולקשר בין העושה לבין הפעולה. והוא יכול בעצם לבחור להקנות לעצמו הרגלים חדשים.

לדוגמא: כאשר האדם יודע על עצמו שהוא לא עושה דברים שהוא אומר, הוא יכול להגיד לעצמו שהוא מקנה לעצמו מהיום הרגל חדש. ההרגל הוא לבצע את הדברים באופן מיידי ולא לדחות. לפעמים אדם מתייחס לחיים של עצמו כמו לדף נייר שלא הצליח לו, הוא כועס וזורק אותו. אבל בעצם הוא מוכר את עצמו בכך לדברים הרסניים. ובעצם, האדם הרבה יותר טוב מהדף הזה, כי בעצם הוא יכול להתחיל כל הזמן מהתחלה. וכל הזמן הוא טוב יותר מפעם קודמת שהתחיל.

ובעצם, כאשר האדם מתחיל בהרגל חדש, כפי שהובא בדוגמא: לבצע את הדברים באופן מיידי ולא לדחות, אז הוא מבטל את ההרגל הקודם שלו ובעצם ההרגל הקודם שלו עשה את הפעולות הבאות: אומר לעצמו שהוא עושה - תוצאה - לא עושה. לא עושה - תוצאה - לא מממש פוטנציאל - מבולבל - מעיד על פנימיות לא ממומשת. מקרין מהחיצוניות לפנימיות שהיא אינה ממומשת. הפנימיות מחזירה את אותו הדבר - האדם מתחיל להרגיש לא טוב - האדם כועס - הוא לא מסתכל על הדברים כפי שהם - ניתוקים - האדם פחות מתלהב מהדברים - הדבר שוב מקרין לפנימיות וחוזר מעין בומרנג גרוע.

לעומת זאת, כאשר האדם מתחיל בהרגל חדש, לבצע את הדברים באופן מיידי ולא לדחות קורה התהליך הרצוי: אומר לעצמו שהוא עושה - תוצאה - עושה - מממש את הפוטנציאל - שוכח את העבר בתור קונוטציה שלילית - מעיד על פנימיות מממשת - מנסה לשמח את עצמו בכל מצב אפשרי - מקרין מהחיצוניות לפנימיות שכל נעשה יותר טוב וברור יותר - הפנימיות הכי מחוברת נכון לחיצוניות. הפנימיות מחזירה את אותו הדבר - האדם מתחיל להרגיש טוב - האדם שמח כמה שאפשר - הוא מסתכל על הדברים כפי שהם - מחובר לאמת - האדם יותר מתלהב מהדברים - הדברים שוב מקרין לפנימיות והאדם מרגיש שהוא כבר עלה על הגל. למעשה כבר על כמה גלים יותר גבוהים ויש לו לאן לשאוף וכן, כבר הכל טוב לו עכשיו.

ומכאן ניתן להבין את יחסי הגומלין בין הפנימיות לחיצוניות וכאשר האדם יותר מודע לעצמו הוא יודע לשמח את עצמו כמה שיותר כפי שאמר רבי נחמן מברסלב שהאדם ינסה לשמח את עצמו כמה שיותר, בכל מיני אופנים שונים. וכאשר האדם שמח וטוב לו, וכן, הוא מכיר את עצמו ואת הדברים שיגרמו לו להוציא את הפנימיות שלו החוצה הוא בעצם מזכיר לעצמו שהפנימיות שלו לא דומה לחיצוניות, והיא לא תלויה בחיצוניות, ולעומת זאת החיצוניות תלויה בפנימיות והאדם יכול להזכיר לעצמו באופנים שונים את הכוח שיש לו בפנימיות שלו.

וע"י שהאדם מרגיש הכי טוב שאפשר, הוא מזכיר לעצמו את הדבר הזה שהחיצוניות שלו מושפעת מהפנימיות האמיתית שלו, וכל המעשים הם רק חיצוניים אליה, והוא מזכיר לעצמו שהוא יכול לבחור את הדברים ולהחליט אחרת עבור עצמו בחיים, ואפשר להתחיל עכשיו מיד.

ע"י שהאדם מכיר את עצמו טוב יותר, הוא יודע לממש טוב יותר את עצמו ע"י היכרות מעמיקה עם הרגליו וידיעה שהוא הבוחר והוא יכול בקלות לעשות את הצעד הנכון יותר מתמיד. הצעד הנכון יקנה לו את האפשרות ליצור לעצמו מחזוריות של הצלחה והתקדמות.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן