על פי הלימוד של הבודהה בתום החיים הנוכחיים של כל יצור חי מתרחשת לידה מחדש (מלבד יצור מואר - בודהה או ארהנט). לידה נקראת בפאלי גָ'אטִי (jti) והתהליך של הלידה מחדש נקרא פּוּנַבְּהַוַוה (punabbhava) - מילולית 'התהוות מחדש' או בפשטות בְּהַוָוה (bhava) - 'התהוות'. התהליך של לידה ולידה של כל היצורים החיים מכונה סמסרה (sasra), מעגל הלידות והמיתות.

בהודו של אותה תקופה היתה רווחת ההשקפה של לידות מחדש באופנים שונים אך הבודהה הטעין את העניין במשמעות חדשה באופן בו הסביר אותו. בכתבי האַבְּהִידְהַמַה, מתואר התהליך ביתר פירוט. היעד של הלידה נקבע על פי מאזן קרמתי המכונה פָּארַמִי (pram) המורכב מפעולות בחיים הנוכחיים, פעולות בחיים קודמים ומותנה במצב התודעה האחרון לפני רגע המוות. יעד זה יכול להיות בעולם האנושי, בעולם החיות, בעולמות שמיימיים למיניהם או בעולמות תחתונים למיניהם. מאזן קרמתי טוב יכול להוביל לעולם בו יש יותר אושר בעוד מאזן קרמתי רע יכול להוביל לעולם בו יש יותר סבל.

מתוך ההשתנות המתמדת של כל התופעות ומאחר ואין דבר קבוע בין כה וכה במהלך חייו של יצור חי (אנטא), גם תהליך הלידה מחדש מותנה בחיים הקודמים ומהווה המשך ישיר שלהם אך אין ביניהם זהות.

הבודהה מספר על חייו הקודמים בסוטרות ובסיפורי הג'אטקה (jtaka) וגם נזירים אחרים שניחנו ביכולת לראות חיים קודמים שלהם מתארים אפיזודות מחייהם הקודמים. על פי הכתבים, יכולת זו של ראיית חיים קודמים ניתנת לפיתוח כאחד מהכוחות העל - טבעיים (abhi) באמצעות ריכוז גבוה:

"כאשר תודעתו כך מרוכזת, טהורה ובהירה, חסרת דופי, חופשיה מהפרעות, ברת עיצוב, מיומנת, יציבה ושלווה, הוא מכוון אותה ומטה אותה לידיעה של חיים קודמים. הוא נזכר בכמה מחייו הקודמים - לידה אחת, שתי לידות, שלוש, ארבע או חמש לידות; עשר, עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים; מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות; הרבה עידנים של התכווצות היקום, הרבה עידנים של התפשטות היקום, הרבה עידנים של התכווצות והתפשטות היקום, [הוא נזכר]: 'שם היה לי השם הזה, השתייכתי לשבט הזה, המראה שלי היה כזה; כך היה האוכל שלי, כך היו חוויותיי של הנאה וכאב, כך היה אורך חיי. משעברתי מהמצב ההוא, הופעתי מחדש כאן. ' כך הוא נזכר בכמה מחייו הקודמים על צורותיהם ופרטיהם. "

מאחר ולידה היא הסיבה להזדקנות ומוות, לצער, יגון כאב ומועקה ועוד שאר צורות אחרות של סבל, ההפסקה של הלידה, או לא להיוולד שוב היא המטרה של החיים הרוחניים, וכאשר נגדעים הגורמים ללידה, דהיינו ההשתוקקות (טַנְהָא), לא תהיה עוד לידה מחדש:

'כאשר הוא משתחרר, עולה בו הידיעה שהוא משוחרר. והוא יודע: 'הלידה מוצתה, החיים הרוחניים הסתיימו, מה שהיה לעשות נעשה, לא נותר דבר נוסף לעשות מעבר לכך. '