"המצוי הראשון", ה"יש הראשון", "הכל אחד".

אם ''הכל אחד'' אז איך נוצרה ההפרדה? איך נוצר ה''אין''?

- ע"י הסתרה!

אם תיקח ''יש'' אחד ותכניס הסתרה לתוכו, יהיו לך עכשיו הרבה "יש".

כאשר ה''יש'' הוא עדיין אחד, אבל עבור הצופה הסובייקטיבי שרואה את ה''יש'' עם פילטר (חושים) של הסתרה (אין), נוצרת אשליית ריבוי.

וביותר מופשט:

קח פנס ותדליק את האור לכיוון הקיר בחדר חשוך.

אתה תראה עיגול אחד שלם של אור.

ז"א, יש לך ''יש'' אחד של אור על הקיר.

עכשיו קח מסננת וכסה את הפנס.

מה שאתה תראה עכשיו על הקיר זה עשרות נקודות אור נפרדות זו מזו.

ומה האמת?

האמת היא, שהנקודות נפרדות בגלל שנוצרה הסתרה.

ואיך נוצרה הסתרה?

ברגע ששמת את המסננת, חלק מהאור פוגע במסננת ולא בקיר ולכן הוא לא חוזר אליך מהקיר, הוא חוזר אליך מהמסננת.

העין שלך לא מקבל כמות אור מספיקה מהקיר ולכן קולטני הצבע שלך מייצרים במקום שאין מספיק אור את הצבע השחור ובמקום שהאור כן מספיק להכלה הם יצבעו את הקיר בצבע שלו.

ואז נוצר מצב שבגלל כמות האור החוזרת לרשתית עין, קולטני הצבע שלנו יוצרים שני צבעים:

בנקודות אור שעוברות דרך המסננת הם יצבעו בצבע הקיר, בלבן (לצורך העניין)

ובנקודות שאין מספיק אור שחוזר אליך מהקיר, הם יצבעו בשחור (כאשר לקולטני הצבע אין כמות מספיקה של אור, הם יצבעו את האובייקט בשחור. אנחנו קוראים לצבע השחור הזה ''חושך'').

וככה נוצרת אשליית הפרדה.

כשמצד האמת אין נקודות אור נפרדות זו מזו, יש רק אור אחד שחלקיו מוסתרים עבור חושינו.

ורק במוחנו נוצרת תמונה של ריבוי נקודות נפרדות זו מזו.