תפיסת היקום הבודהיסטית

The Buddhist Conception of the Universe - Essay by Prof. K.N. Jayatilleke, University of Ceylon

ההודים והיוונים הקדמונים פיתחו תיאוריות בנוגע לטבע, מקור וגבולות היקום. אנקסימנדרוס (Anaximander), פילוסוף יווני מהמאה ה - 6 לפנה"ס, טען כי ישנה אפשרות של קיום "אינספור עולמות" הנוצרים ונעלמים באופן רציף בחומר אינסופי. כמאה שנים לאחר מכן, האטומיסטים (Atomists) היוונים, לוסיפוס ודמוקריטוס (Leucippus and Democritus), טענו שקיימים אינספור אטומים בריק אינסופי אשר יוצרים יחד תהליך של לידת עולמות והיכחדות עולמות בתוך ריק מוחלט. השערות אלו פותחו בעזרת דמיון והיגיון. ה"עולמות" עליהם דיברו היו בצורה זו או אחרת גרסאות של כדור הארץ, השמש, הירח והכוכבים. השערותיהם של ההודים באותה תקופה טרום - בודהיסטית היו ככלל דומות, רק שחלקן התבססו גם על תפיסה על - חושית או על - טבעית. כאן ניתן למצוא מגוון רחב יותר של דעות והשערות מאשר אצל היוונים.

בכתבים הבודהיסטים המוקדמים מסוכמת תיאורית הלוגיקה הארבע - ערכית. בנוגע לגבולות היקום נמצא ארבע אפשרויות:

(1) אלו שסברו שהיקום הנו סופי בכל ממדיו.

(2) אלו שסברו שהיקום הנו אינסופי בכל ממדיו.

(3) אלו שסברו שהיקום הנו סופי בחלק ממימדיו ואינסופי באחרים.

(4) אלו שדחו את שלושת הסברות הללו וטענו שהיקום אינו סופי ואינו אינסופי.

האפשרות האחרונה נטענה על ידי אלו שסברו כי היקום או החלל אינם אמיתיים ולכן בלתי ניתן לשייך מושג מרחבי כ"סופי" ו"אינסופי" ליקום, כך סברו שהיקום אינו סופי ואינו אינסופי.

בדומה לכך, היו גם ארבע סברות בקשר למקור היקום:

(1) אלו שסברו שהיקום נוצר בנקודה מסוימת בזמן.

(2) אלו שסברו שהיקום לא נוצר בנקודה מסוימת בזמן.

(3) אלו שסברו שהיקום נוצר בנקודה מסוימת בזמן במובן אחד ובמובן אחר אין לו נקודת התחלה מסוימת בזמן. מצב זה יתכן אם ליקום יש היווצרויות יחסיות, החומר ממנו הוא מורכב נצחי בעוד היקום עצמו נוצר ונכחד מעת לעת.

(4) אלו שסברו שמכיוון והזמן אינו אמיתי אין טעם לטעון שליקום הייתה או לא הייתה ראשית כלשהי בזמן. קבוצה זו האמינה שהיקום אינו נצחי ואינו בלתי - נצחי.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שנוצרה תפיסה אשר יכולה להשתוות בצורה משמעותית לידיעותינו על היקום על פי האסטרונומיה המודרנית. דבר זה משמעותי עוד יותר אם ניקח בחשבון שלא נמצאה אף תפיסה מקבילה לה עד לגילויים במאה זו, לא במזרח ולא במערב.

"היקום"

לפני שנביא את התיאור של היקום או הקוסמוס על פי הבודהיזם מן הכרח להבהיר את המושג "יקום" מכיוון שמושג זה השתנה במשך תקופות שונות בהיסטוריה.

תפיסת היקום במערב עד סוף תקופת ימי הביניים הייתה גאוצנטרית, גישה אריסטוטלית במקור. באותה תקופה כדור הארץ נחשב כמרכז היקום, ואילו הירח, השמש ושאר הכוכבים הסתובבו סביב כדה"א במסלולים מעגליים. על פי השקפה זו היקום היה סופי מבחינה מרחבית.

גם לאחר שאפולוניוס ופטולמי (Apollonius and Ptolemy) ערכו מספר תיקונים קלים בהתחשבם בתנועת הכוכבים, התפיסה הבסיסית נותרה זהה.

תפיסה זו של יקום גאוצנטרי סופי אומצה על ידי הכנסייה האורתודוכסית וכל ניסיון לשנות או להציע גישה אלטרנטיבית נחשב ככפירה.

השינוי הגיע כאשר הוכיח קופרניקוס (Copernicus) את הצעותיהם של הוגי - דעות יוונים מוקדמים, כמו פיתגוריאן פילולאוס ואריסטרקוס מסמוס (Pythagorean Philolaus and Aristarchus of Samos) בעזרת תצפיותיו. טענתם הייתה שכדור הארץ אינו מרכז היקום אלא השמש היא מרכזו. כעת "היקום" זוהה עם מערכת השמש משמע השמש וכוכבי הלכת הסובבים אותה כאשר שאר הכוכבים מקיפים מערכת זו.

בזכות בניית טלסקופים גדולים מאז ימי גלילאו הושגה התקדמות נוספת ע"י הרשל (Herschel) בסוף המאה ה - 18. תצפיותיו שכנעו אותו ואחרים שהיקום אינו רק מערכת השמש אלא הגלקסיה או המערכת הגלקטית הבנויה מקבוצות של כוכבים, השמש אותה אנו רואים הנה רק אחת מיני רבות הקיימות ביקום. על בסיס תצפיות אלו וחישובים של מרחקים בין כוכבים יצר הרשל מפה של המערכת הגלקטית שלנו, הידועה כיום כשביל החלב, גם הוא מיקם את השמש שלנו במרכז הדיסק, למרות שכיום אנו יודעים שהשמש ממוקמת כמחצית הדרך בין מרכז הגלקסיה לקצה.

המרחקים בהם עוסקים בתחום זה הנם עצומים ולכן מדידתם אינה נעשית בקילומטרים אלא בשנות אור. מהירות האור היא כ - 300,000 ק"מ בשניה, מסע במהירות זו ייקח כ - 100,000 שנים כדי לעבור מקצה אחד של שביל החלב לקצהו השני. או במילים אחרות אורכה של המערכת הגלקטית שלנו, כפי שהיא מכונה שביל החלב, היא 100,000 שנות אור.

האסטרונומיה המודרנית מצליחה להגיע לדיוק רב יותר של מיקום יחסי וצורתם של גלקסיות אלו באמצעות טלסקופים משוכללים וחדישים המשמשים לחקר היקום. לאור גילויים אלו אנו יודעים שעשרת מיליארד הגלקסיות שנמצאו בחלל אינן מבודדות אלא מאורגנות בקבוצות. כאשר אנו סוקרים את היקום היחידות בהן נעסוק הן הגלקסיות. הגלקסיות מסווגות לגלקסיות רגילות ובלתי רגילות מבחינת הצורה. הגלקסיות הרגילות הן אליפטיות, עגולות או ספירליות. רוב הגלקסיות הן ספירליות ורובן נקראות "גלקסיות גמדיות" (Dwarf Galaxies) משום שהן כוללות כמליון כוכבים.

התקדמות האסטרונומיה הביאה אם כך להתפתחות הדרגתית של תפיסת היקום כפי שאנו מכירים אותו כיום. התיאוריה הראשונה שהובאה הייתה גאוצנטרית - היקום כלל את כדור הארץ והגופים השמימיים סביבו. לאחר מכן, פותחה תיאוריה שכללה את מערכת השמש, וההתקדמות המשמעותית הגיעה כאשר התברר שמערכת השמש היא רק אחת מיני רבות אשר יחד יוצרות גלקסיות, וכן התיאוריה הנוכחית לגבי היקום כמכיל מספר קבוצות גלקסיות.

התפיסה הבודהיסטית

בכתבים הבודהיסטים המילה בה משתמשים לתאר "עולם", "קוסמוס" או "יקום" היא loka שימושיה רבים כמילה "עולם" בעברית. במקרה זה אנו מתייחסים למילה זו רק במובן "העולם שבחלל". דבר זה נקרא okasa-loka או "עולם החלל". בפרשנויות מתארים מובן זה על פי ציטוט מטקסט מסוים מה - Visuddhimagga (204): "עד היכן ששמשות וירחים אלו סובבים, מאירים ומצלים את אורם בחלל, כך משתרע היקום פי אלף מונים" (sahassadha-loka). כאן משתמשים במילה loka במובן "העולם שבחלל".

בהקשר זה היקום מתואר בשלושה שלבים או שכבות. היחידה הקטנה ביותר של היקום נקראת מערכת העולם המזערית פי אלף מונים (sahassi culanika loka.dhatu). מושג זה מוגדר כך: "עד היכן ששמשות אלו סובבים, מאירים ומצלים את אורם בחלל, כך משתרע היקום פי אלף מונים", בתוכו הוא כולל אלפי שמשות, אלפי ירחים... אלפי Jambudipas, אלפיAparagoyanas, אלפיUttarakurus, אלפי Pubbavisehas... " (A.I.227, V.59).

Jambudipas, Aparagoyanas, Uttarakurus,Pubbavisehas הם ארבע היבשות המיושבות שהיו ידועות לאנשי צפון הודו באותה תקופה. מהתיאור הניתן להם נראה שהאמינו שבכל אחת מהיבשות האלו חיו אנשים השונים מבחינת אופיים ואורח חייהם.

ניתן להשוות זאת אילו אמרו היום "אלפי הודים, אלפי ערבים, אלפי רוסים ואלפי סינים". הכוונה היא לקיומם של אלפי כוכבים או מקומות מאוכלסים מאחר וכדור הארץ מיוחס לשמש אחת וירח אחד.

מערכת עולם זעירה זו או Culanika Loka-dhatu שהיא יחידת היקום הקטנה ביותר למרות שהיא כוללת אלפי שמשות, אלפי ירחים ואלפי כוכבים מאוכלסים, יכולה להשתוות לתפיסה המודרנית של גלקסיות אשר ברובן כוללות כמליון שמשות.

כיום האסטרונומים מאמינים שישנן צורות חיים דומות לאלו שעל פני כדור הארץ במערכות שמש אחרות ובגלקסיות אחרות. פרופסור הרלו שפלי (Harlow Shapley) מציג זאת כך: "גם אחרי שנבטל את רוב האפשרויות לחיים על כוכבים אחרים בשל תנאים לא מתאימים, יהיו לנו עדיין כעשרה מיליארד כוכבי לכת המתאימים לחיים אורגניים כמו בכדור הארץ".

אסטרונום מפורסם נוסף, דוקטור ארנסט ג. אופיק (Dr. Ernst J. Opik) אומר: "כוכבי לכת רבים יכולים להכיל חיים. גם אם היה כוכב אחד מיושב מתוך כל מליון כוכבים, עדיין היו 10,000 מליוני מליונים של צורות חיים ביקום. איזה מגוון של צורות ומצבים משתמע מכך! ".

קבוצות גלקסיות

היחידה הבאה על פי הכתבים הבודהיסטים המוקדמים מתוארת כאלפי מערכות עולם זעירות. יחידה זו נקראת "מערכת עולם בינונית פי אלפיים מונים" (Dvisahassi Majjhimika Loka.dhatu) ניתן להשוות מושג זה לתפיסה המודרנית של קבוצות גלקסיות. הבחנה זו עולה בקנה אחד עם האסטרונומיה המודרנית, כפי שכתב פרופסור נובל: "לפני שנים האמנו שהגלקסיות הן יחידות מבודדות בחלל, אך כעת אנו מאמינים שהגלקסיות מסודרות בקבוצות גדולות. באותו אופן שכדור הארץ וכוכבי הלכת האחרים שבתחום השמש נעים יחד כיחידה בחלל, כך בקנה מידה גדול יותר, אנו מאמינים שהגלקסיות מאורגנות בקבוצות כמערכות פיזיקליות הקשורות זו לזו. הקבוצה המקומית מכילה את שביל החלב, אנדרומדה נבולה (Andromeda Nebula) ואולי עוד כשתי תריסר גלקסיות נוספות. קבוצה זו אינה נחשבת כמאוכלסת במיוחד בהשוואה לקבוצות גלקסיות אחרות כדוגמת קבוצת וירגו (Virgo) אשר מכילה לפחות כאלף גלקסיות נראות למרות שהיקפה הוא כפול בלבד מזה של הקבוצה המקומית. "

לדעתו של פרופסור בונור (Bonnor): "שביל החלב היא קבוצת גלקסיות קטנה הנקראת הקבוצה המקומית, קבוצה זו מכילה את כל הגלקסיות במרחק 2 מליון שנות אור מסביב לכדור הארץ, וכוללת כ - 20 גלקסיות. הגלקסיה הבאה מעבר למרחק זה נמצאת כ - 10 מיליון שנות אור מקבוצה זו. גלקסיות אחרות נוטות אף הן להסתדר בקבוצות. הקבוצה יכולה להיות קטנה כפי שהיא בקבוצה המקומית, או לכלול כמה מאות או אפילו אלפי גלקסיות. "

כאן אנו מתייחסים ל"אלפי" כגבול מקסימלי של גלקסיות משום שבדרך כלל הקבוצות כוללות פחות מכך. לעומת זאת, בהתייחסות למושג המקביל בכתבים הבודהיסטים - "מערכת עולם זעירה פי אלף מונים", "אלף" נראה כגבול מינימלי דווקא. מאחר שהדהמה (Dhamma) כתובה בצורה מתומצתת, אשר אופיינית לכתבים הקנוניים בפאלי (Pali), כדי שיזכרו בקלות, ככל הנראה שהמילה "אלף" נבחרה בשל שכיחותה לתיאור יחידות של היררכיה. אם זאת, במקומות אחרים בכתבים הקנוניים מספרים קטנים יותר מיוחסים למושג "מערכת עולם זעירה פי אלף מונים".

בסוטרה Sankharuppati Sutta מתוך Majjhima Nikya, היחידה הבסיסית היא שוב "מערכת העולם הזעירה פי אלף מונים" (sahassi lokadhatu, M. III. 101). אך כאן יש התייחסות לשתיים, שלוש, ארבע... עד למאה מערכות עולם כאלו המקובצות יחד. (sata-sahassi-loka-dhatu,).

המושג dasa sahassi-loka-dhatu חוזר בספר זה בתדירות גבוהה ומתורגם כ"עשרה מערכות עולם פי אלף מונים". המושג מתייחס לקבוצת הגלקסיות המקומית המכילה כעשרים גלקסיות אשר כעשר מהן קרובות יותר באופן יחסי. תיאור דומה למצב זה נמצא גם בפיזיקה המודרנית ומתואר כ"כעשרת איי היקום הקרובים ביותר".

הקוסמוס

מערכת העולם הבינונית מכילה החל מכמה עשרות לכמה מאות גלקסיות ולעיתים יכול להגיע מספרן אף לאלף גלקסיות. היחידה הבאה היא קבוצה של מערכות עולם בינוניות, כפי המתוארת בכתבים: אלפי מערכות עולם בינוניות (קבוצות של גלקסיות) מרכיבות את היקום העצום המכונה מערכת העולם הגדולה (Maha Lokadhatu) ומכונה בפי האסטרונומים כמטה - גלקסיה.

אף על פי שישנם אסטרונומים התוהים בדבר קיום היררכיה של "קבוצות של קבוצות גלקסיות" ביקום, הדעה הרווחת שוללת קיום שכזה. כפי שמסביר פרופסור בונור: "ניתן לשאול אם קבוצות גלקסיות הן היחידה האחרונה בהיררכיה. כפי שכוכבים מקובצים בגלקסיות וגלקסיות בקבוצות גלקסיות, האם קבוצות גלקסיות מאורגנות בקבוצות - על, וכך הלאה? למרות שהאסטרונומים אינם מסכימים על כך ככלל, נראה כי קבוצת גלקסיות היא היחידה האינדיבידואלית הגדולה ביותר ואין הצדקה לדבר על קבוצות של קבוצות גלקסיות. אם כך, הגענו בסופו של דבר ליחידה הקוסמולוגית - קבוצות גלקסיות. למרות זאת, בפועל מתייחסים בד"כ לגלקסיות באופן אינדיבידואלי ולא לקבוצות גלקסיות מכיוון שהן קלות יותר לזיהוי".

תאור היקום על פי האסטרונומיה המודרנית, כמו בכתבים הבודהיסטים, נעצר כאן. בעיה יסודית הקיימת במערכת היא מוגבלות הראיה של הטלסקופ. אך אין זאת בעיה טכנית בלבד. ההגבלה האמיתית, כפי שגילו המדענים, נובעת מהתרחקותן של הגלקסיות במהירות ההולכת וגוברת. כאשר יגיעו למהירות הקרובה למהירות האור יהיה זה בלתי אפשרי מבחינה תאורטית לצפות בהן. כך שגם מבחינה תאורטית התצפיות ביקום הן מוגבלות ומעבר לטווח מסוים, אפילו על פי המדע, יהיה ניתן להעלות השערות בלבד.

בכתבים הבודהיסטים המוקדמים אין טענה שמערכת העולם הגדולה היא כל שיש ביקום. השאלה באם היקום סופי או בלתי סופי בהיקפו (ananto) נותרה פתוחה (avyakata).

בכתבים המסורתיים המאוחרים יותר, לעומת זאת, ממשיכים צעד נוסף. שם נרדף ל"מערכת עולם" או Loka-Dhatu הוא Cakkavala, מילה בעלת אטימולוגיה לא ברורה שפרושה 'גלגל', 'מעגל' או 'כדור', העמותה לחקר שפת הפאלי (The Pali Society Dictionary) מפרשת את המושג Loka-Dhatu כ"מרכיב או יחידת היקום", "עולם, כדור" ומוסיפה שמושג זה הנו שם נוסף ל Cakkavala.

יהיה זה מן הראוי לכנות גלקסיה "כדור" או "גלגל" כיוון שעל פי גילויי האסטרונומיה המודרנית, גלקסיה נראית כגלגל ענק הסובב סביב ציר דמיוני. הפרשנות טוענת שגלקסיות או כדורים (Cakkaval) אלו הנם אינסופיים במספרם (anantani cakkavalani, Manorathapurani, II. 342). טענה זו, כמובן, מרחיקה לכת מעבר לכתבים המוקדמים אשר אינם מספקים תשובה לשאלה באשר למקור ולגודל המרחבי של היקום. בעוד המסורות המאוחרות יותר של Sarvastivada וה - Theravada גורסות כי מספר הגלקסיות או מערכות העולם הנו אינסופי, כלומר היקום אינסופי במרחב, מסורת ה - Mahayana גורסת לעומתן כי היקום הנו אינסופי בזמן, ומכאן שהיקום "ללא נקודת התחלה וללא נקודת סוף. " (anavaragra)

הטענה המקורית היא: היקום הנו "ללא נקודת התחלה ידועה" (anamatagga). הבודהה, כפי שנאמר, היה יכול לראות עולמות בלי הגבלה - "עד כמה שרצה" (yavata akankheyya, Nid. I, Vol. II, 356). כמו כן, היה גם ביכולתו לחקור אל תוך העבר ללא הגבלה. ככל שהביט הלאה בזמן אל תוך העבר, תמיד הייתה באפשרותו היכולת להמשיך עוד הלאה. אך לטעון שהיקום הנו אינסופי בחלל ובזמן יהיה זה מרחיק לכת מעבר לטענה המוצגת בכתבים המקוריים ולתת תשובה לשאלה פתוחה (avyakata).

בעוד כל האסכולות השונות של הבודהיסטים שומרות על תמונה כוללת של היקום הדומה לזו המתוארת בכתבים המוקדמים, לא ניתן תמיד לסמוך על ביאוריהם. כדוגמא: הגרסא על פי אסכולת ה - Sarvastivada הניתנת ב - Abhidharmakos שונה מזו של אסכולת ה - Theravadins. הסיבה לכך היא שתפיסות היקום הפשוטות אך המדהימות של הבודהיסטים המוקדמים הושפעו והתערבבו עם גיאוגרפיה מיתולוגית וקוסמולוגיה מיתולוגית שהיו פופולריות באותה תקופה ושולבו בכתבים המסורתיים של אותן אסכולות.

בכתבי אסכולת ה - Mahayana נותרה בעיקרה ההשקפה של המערכת הגלקטית המתפשטת בחלל. כאן החליפו את המילה "אלף" ב"מליון". ב - Vajracchedika, לדוגמא, מתייחסים ליקום כ"כדור הכולל מליון מיליוני מערכות עולם" (1,000,000,000,000)

עובדה ומיתוס

הכתבים הבודהיסטים המוקדמים אמינים יותר כפי שהוצג, ואל לנו לשכוח כי תאור גבולות היקום החומרי הניתן הנו מקיף וממצה את תפיסת הקוסמוס על פי הבודהיסט.

הקטע המצוטט מה - Anguttara Nikya שנזכר לעיל ממשיך ומדבר אודות עולם החומר - עדין (Subtle-Material rupa-loka,), מכלול העולמות העליונים של הרוחות או האלים (devas, gods) כקשורים עם עולם החומר או הגלקסיות. עולמות אשר אינם ניתנים לצפייה בראיה אנושית.

האם אנו אמורים להתייחס להיבט זה של היקום כשייך לתחום המיתולוגיה? האם לבודהה היה בסיס מוצדק כלשהו להאמין בקיומם של אלים או שהייתה זו רק אמונה רווחת באותה תקופה אשר לא רצה להתחייב לה? אפשר לראות את התייחסותו של הבודהה לשאלות אלו בתשובות שנתן לברהמין צעיר בשם סַנְגַרַוָוה (Sangarava):

סנגרווה: "אמור לי, גוטמה, האם יש אלים (deva) "?

בודהה: "יודע אני על סמך בסיס מוצק (thanaso) שישנם אלים. "

סנגרווה: "מדוע כשאתה נשאל 'האם יש אלים' אתה משיב שאתה יודע על סמך בסיס מוצק שישנם אלים. האין זה מרמז שאמירתך כוזבת במידת מה? "

בודהה: "כשנשאלים באם ישנם אלים, כאשר עונים ש'ישנם אלים' או ש'ידוע על סמך בסיס מוצק שישנם אלים', מובן מאליו שהמסקנה אליה יגיע אדם נבון ללא ספק היא: 'ישנם אלים'.

סנגרווה: "אז, מדוע לא אמר המכובד גוטמה בפשטות כך מלכתחילה? "

בודהה: "מכיוון שקיומם של האלים בעולם נלקח בדרך כלל כמובן מאליו".

המשמעות של תשובה זו היא שהבודהה מכיר בקיומם של אלים (devas) לא משום האמונה המסורתית הפופולרית, שלקח כמובן מאליו, אלא מהסיבה שהוא באופן אישי השתכנע בקיומם על סמך בסיס מוצק.

כדי לתאר את סוגי העולמות השונים של אלים אלו, הבודהה היה חייב להשתמש בכמה מהמושגים המסורתיים וכן לטבוע מספר מושגים חדשים. ישנן ראיות נוספות לכך שהבודהה לא קיבל את התפיסה הפופולרית של קיום אלים כמובנת מאליה. באחת משיחותיו הוא מציין שאנשים בורים מאמינים בקיום "גיהנום" (Patala) אך מסיק שזוהי אמונה טפלה. "גיהנום" (Patala), אומר הבודהה, הוא מונח לתאור תחושות גופניות כואבות - לא נעימות. (Samyutta Nikya, IV. 206). "גן עדן", "העולמות השמימיים" או "השמיים" (Heavens) הוא צורות חיים נעלות יותר מהאנושי - על אנושי, כאשר כל שחווים הוא נעים (S. IV. 124). בעוד גיהנום (Hells) היא צורת חיים נחותה - תת אנושית, כאשר כל שחווים הוא בלתי נעים.

הבודהה טוען לראות את שני סוגי עולמות אלו. הסכנה בהיוולדות בעולמות נחותים תת - אנושיים אלו (vinipata) היא הקושי להיוולד שוב ברמה אנושית לאחר מכן. הסיבה הניתנת היא: "מכיוון שאין יכולת לתרגל חיים נכונים וטובים, אין צדק, אין עשייה של פעולות חיוביות וטובות, אלא רק קניבליזם: החזק צד את היצורים החלשים ממנו". (S.N. V. 455).

ראיה על - חושית, על - טבעית, ידיעה אינסטינקטיבית.

נאמר כי יכולתו של הבודהה לראות את מערכות - עולם אלו והחיים שבהם היא בשל יכולת הראיה העל - טבעית שלו. ככתוב: "הנעלה עם ראייתו העל חושית, על טבעית, יכול לראות מערכת עולם אחת, שתיים, שלוש... חמישים מערכות עולם, מערכת העולם הזעירה פי אלף מונים, מערכת העולם הבינונית פי אלפיים מונים ומערכת העולם הגדולה פי שלושת - אלפים מונים. היה באפשרותו לראות אל תוך החלל ככל שרצה. כה חדה ובהירה הייתה ראייתו העל - חושית של הנעלה. כך הוא הנעלה וראייתו העל - חושית כאחד שעיניו פקוחות" (vivatacakkhu, Nidessa I, Vol. II 355).

הראיה העל חושית של תלמידי הבודהה, על פי הכתבים ועל פי הפרשנות, אינה בלתי מוגבלת כזו של הבודהה. אַנוּרוּדְהַה (Anuruddha) שנחשב כמתקדם ביותר בין אלו שהגיעו לראיה על - חושית, מסוגל היה לראות רק עד ל'מערכת עולם פי אלף מונים": "בעזרת טיפוח ופיתוח ארבעת ההתהוויות (ההופעות) האלו של המודעות, רכשתי את היכולת לראות את 'מערכת העולם פי אלף מונים'" (S.N.V.302).

תופעות קוסמיות

כמה מאמרותיו השכיחות של הבודהה המתארות את היקום מגיעות, ככל הנראה, מצפייה ממשית באספקטים שונים של החלל הקוסמי. באחד הכתבים אומר הבודהה: "נזירים, קיימת חשכה של חלל אינטרגלקטי, אפלה בלתי ניתנת לחדירה. כה קודרת אפלה זו, שאינה יכולה ליהנות מאורה המופלא של ירח ושמש זו" (S.N.V. 455). האסטרונומיה המודרנית וודאי תסכים עם טענה זו. אנו רואים אור כה רב רק מהסיבה שאנו ברי מזל להיות קרובים לשמש.

חוסר יציבות החיים בעולמות השונים מוצג לעיתים ע"י תיאורים ויזואלים של תופעות קוסמיות שונות. באחד הכתבים אומר הבודהה: "יבוא יום, בעוד כמה מאות אלפי שנים, בו יפסיק לרדת גשם. או אז, כל הצומח והחי בכוכב יושמדו. " (A.N. V. 102). במקום אחר הוא מספר על זמן בו יופיעו שבע שמשות, ואז כדור הארץ, כולל ההר הגבוה ביותר זה הנראה כה יציב, יעלה בעשן מבלי להשאיר אף לא אפר. הבודהה מספר זאת כאילו היה עד למקרים הללו: "מי יכול להעלות בדעתו שעולם זה או הסינרו (Sinero), ההר הגבוה מכולם, יתכלה בלהבות אלא על פי מראה עיניים" (A.V. 103). כיום אנו יודעים ששמשות וכוכבים יכולים להפוך לפצצות חמצן קוסמיות, לעלות באש ולהתפוצץ, לגרום לשרפת כוכבים הסמוכים להם, במידה וקיימים, ואף להשפיע על מערכות שמש סמוכות.

רודולף תיל (Rdudulf Till), סטודנט לאסטרונומיה, מעיר בהקשר לאפשרות כזו: "האנושות תוכל ליהנות מיום דין חגיגי ודרמטי, כשכדור הארץ יהפוך בין רגע לענן עשן". תופעות אלו הנקראות נובה (novae) וסופר - נובה (Supernovae), נצפות מדי פעם בגלקסיות שונות, בכללן הגלקסיה שלנו. התנגשויות בגלקסיות בהן יש עדויות, יכולות להוות הוכחה לאסונות שכאלו.

זמן ויחסות

הרס העולמות שיגרום לתוצאה כזו שתוארה בכל מערכות העולם יגיע רק בסוף תקופת זמן הנקראת עידן (eon) או קאפה (Kappa). ישנם מספר תיאורים המבהירים עד כמה ארוכה תקופת זמן זו. הנה אחד מהם: "נניח והייתה עיר שקירותה עשויים ברזל שממדיה יוג'נה (yojana) אחת באורך, אחת ברוחב ואחת בגובה. ואותה עיר הייתה מלאה בזרעי חרדל, ומשם אדם היה שולה זרע חרדל אחד מידי מאה שנים. בדרך זו ערמת זרעי החרדל הייתה מסתיימת עוד לפני סוף תקופת העידן. כה ארוכה תקופה זו, ולכן עידנים הנם ארוכים יותר מאחד שעבר, יותר ממאה, יותר מאלף, יותר ממאה אלף. " (S.N. II 182).

הקוסמוס עובר שתי תקופות שינויים בזמן, הנקראים עידן ההתפשטות (התפרסות) ועידן ההתכווצות (התלכדות, התאחדות). עידן ההתפשטות הוא התקופה בה היקום מתפשט או נפרס כלפי חוץ (vivatta-kappa). בתקופה השניה היקום מתכווץ ונהרס. (samvatta-kappa).

תקופות אלו מתוארות כארבע השלבים של היקום:

(1) תקופת ההתפשטות.

(2) התקופה בה היקום מצוי במצב התפשטות (פרוס).

(3) תקופת ההתכווצות (התלכדות).

(4) התקופה בה היקום מצוי במצב מכווץ (מלוכד).

ישנם מספר מודלים על פיהם מנסים האסטרונומים להסביר את התנועה ביקום. אחד מהם הוא מודל התנודה המחזורית, שעל פיו, כפי שפרופסור בונור מנסח: היקום מתפשט ומתכווץ עד אשר הכיווץ מאט, אחר כך פוסק ומשתנה שוב להתפשטות. תיאוריה זו מקובלת על אסטרונומים רבים לאור הגילויים האחרונים.

בכתבים ישנו גם חלק המתאר את יחסיות הזמן בחלקים שונים ביקום, אך זוהי השוואה בין הזמן הארצי לזמן הגופים השמימיים. יום אחד בעולמות השונים האלו משתווה ל - 50 שנים, 100 שנים, 200 שנים, 400 שנים, ו - 1600 שנים בהשוואה לכדור הארץ.

כך, בקווים כלליים, התפיסה הבודהיסטית המוקדמת של היקום.