ספירה זה מסננת שקופה שדרך צינור הספירות נמשך האור מהתודעה אל השכל שהוא הכלי המרכזי למחשבות.
ככל שהספירה בכל ספירה מסונן חלק אחר מן הספקטרום ונשבר הישר אל תוך מציאות העולם.
מחשבה היא שכל מואר ככל שהאור הוא בעל אנרגיה גבוה יותר השכל מופשט יותר זה בהסבר הכללי.
ברור שגם בספירות הנמוכות ביותר שזה מציאות החומר הגשמי יש גם אור ששווה לא שבספירות העליונות אותו שוויון הוא אחדות במציאות.
קשה להבין איך מחשבה מדבר מופשט לחלוטין מתלבש לשפה זה כבר נושא שהוא ממדי המציאות השפה היא ממד ממוזער של ממדי המציאות שאמור להיות קרוב למקור ברמה שיהיה לו תיאור נאמר למציאות.
בפועל אחד הדברים שמערכת החינוך לא עושה זה שפה דלות השפה היא אחת הבעיות הקשות ביותר כאשר אנו רוצים לחקור את המציאות.
שפה ביהדות היא הדבר המקשר בין מציאות עולם העשיה לבין מציאות השכינה כלומר בין הרוח לחומר הוא השער לשפה המרכזית של האדם שהיא שפת הדיבור.
בשביל שתודעה תוכל להתקיים היא זקוקה לממד ליקום, המוח האנושי הוא הוא יקום ממוזער ושקוף למציאות היקום הסובב אותו, מבחינת המציאות כמה יקומים מתקיימים במרחב משותף שהוא הממד שחבר את היקומים הנפרדים.
במפץ הגדול נוצרו מספר הרבה מאד של יקומים במרחב קיום משותף המרחב הקוסמי הוא מרחב שכולל הרבה יקומים מיקומים זעירים ליקומים גדולים.
המוח הוא יקום והגוף הוא יקום מורחב.
ממד התודעה הוא הממד המופשט ביותר שנמצא בראש הפירמידה.
בהרבה מובנים העין מסמנת את דרגה רמה של התודעה בתרבויות רבות וגם ביהדות העין מוזכרת כעין הרע.
הרצון העליון הוא העין ובאמת עליון זה אותיות עין לו רק שאני יודע שיש תודעה יותר עמוקה מתודעת העין והיא תודעה שלא ניתן לתאר בשפה.
סוד חשוב הוא שכל דבר יש לו שקיפות במציאות הספירות כלומר אין אפשרות להסתתר בשקרים בתוך מציאות הספירות כי הכל שם גלוי ורק מציאות של דבר מחויב המציאות מסוגלת ליצור מציאות יש מאין שזה אומר לגלות את האמת שבתוך השקר והניסיון לדבוק במציאות המחויב ובו זמנית לשקר היא אסון בכך שאנו נותנים לשקר כוח.
צריך להיות ברור שמציאות המחויב היא הכל כולל הכל והוא דבר חסר גוף או דמות הגוף זהו מציאות הבורא.
החלק הגנוז במציאות הוא החלק החלק המחויב שמחולל מציאות יש מאין רגש בתוך הבשר.
כלומר מציאות שלבשר יש תודעה זה מציאות של יש מאין זה המציאות המחויבת שמחייה כל דבר במציאות.
לתודעה יש שתי תפקידים מנוגדים לכאורה לחולל את המציאות ולחוות את המציאות אבל בשורש הדבר לצורך חלול הדבר יש צורך לחוש בדבר כלומר הצייר צריך לחוש את הציור שהוא מתעד לצייר עוד לפני שיצא הדבר אל הפועל.
במציאות יש צורך לחזק לא פעם את כוח החלול על פני כוח החויה וזאת על ידי הליכה כנגד הרצון לחוות עוד ענג וחלק מהמציאות.
הניתוק מהמציאות מקשר אותנו לתודעה הגבוהה יותר ששם היקר הוא חלול מציאות ולא חויה בעוד בתודעה הנמוכה במודעות העיקר זה החויה של המציאות.
העין שהיא לכאורה מתבונן היא הכוח מחולל המציאות ובכוח העין לחולל שנוי במציאות.
העין יש לה בעיקר חויה אורית שמכל החוויות שישנם זהו הענג העדין ביותר הדבר החשוב הוא שעל ידי הורדת העין לחויה טמאה העין מאבדת מכוחה לחולל מציאות והיא נקשרת למציאות לא רצויה.
בכל אופן לכל ספירה יש רגש מיוחד לה במיוחד בכל אופן השער זה חוש השמיעה שהוא גם מחולל מציאות ברמת הפה כלומר העין מחוללת מציאות ברמת המחשבה בעוד השמיעה מחוללת מציאות ברמת השפה והכל זה שפה פשוט ברמות שונות של מופשטות האור, וככל שהשפה יותר עליונה כל פגם בה מחולל נזק יותר חמור ביכולת שלנו לחולל את המציאות.
מה שיש להבין הוא שהספירות זה עצם שקוף שמסנן כל פעם צבע אחר מאנרגיה הכי אנרגטית בספקטרום התדרים ועד לאנרגיה הכי נמוכה בספקטרום.
בסופו של דבר הספירות דומות במשל למדרגות מהארץ ועד השמים מהנשמה ועד לגוף הכל זה אחד.
מה שלמדתי במהלך השנים הוא שעצם החוויה של המציאות הוא הנזק הכי גדול למציאות לכן מי שרוצה להבין את המציאות העליונה באופן נאמן למקור ראוי לו שלא יחוש דבר מהאשליות שהמציאות שלנו נותנות לנו להרגיש ובכך מאבדת לנו את היכולת לחולל מציאות באופן משמעותי.
050-3331-331