לפעמים האדם רוצה להשתפר ולעשות את חייו לטובים יותר, אבל אז בא אליו היצר הרע שבו ואומר לו, תראה אתה כבר כל כך הרבה זמן חי בצורה הזאת, אז למה לשנות.

נכון, אתה מבין שיש משהו אחר שיכול אולי לעזור לך, אבל למה לנסות, הרי אתה כבר רגיל לסבול, אז למה שלא תמשיך לסבול בשקט.

כמובן שזו שטות גמורה.

משל לאדם שהולך במדבר רעב וצמא ופתאום מישהו ניגש אליו עם מים ושתייה.

אך אותו אדם מסרב לשתות ואומר, תראה אני כבר כל כך הרבה זמן ללא שתייה אז למה לשתות עכשיו.

אני כבר מעדיף להתרגל ללא לשתות בכלל, אני כבר כל כך הרבה זמן סובל מצמא ומרעב, אז למה בעצם שאני עכשיו יעשה שינוי ויאכל וישתה.

גם זו שטות גמורה כמובן, כי להתרגל ללא לשתות זהו גזר דין מוות, שאם אפשר למנוע אותו ולחיות בכיף, אז למה לא בעצם?

זה שלא אכלת מהבוקר זה לא אומר שאתה צריך להישאר רעב.

וכן, מותר לך לאכול, אתה לא חייב להמשיך לסבול ומותר לך לאהוב את עצמך ולתת לעצמך צ'אנס ולהתחיל התחלה חדשה ולנסות שוב פעם.

כי לפעמים האדם יודע בדיוק מה עליו לעשות, אבל הוא מתעצל לעשות זאת בטענה שהוא כבר רגיל לחיות בצורה כלשהי אז למה לשנות.

אך זו כמובן שטות, כי הדבר דומה לאדם שנמצא באיזה צינוק וכאשר אומרים לו לצאת החוצה לחופשי, הוא בוחר להישאר בו כי אין לו חשק לנסות משהו חדש טוב יותר.

היש לך שטות גדולה מזו?!

והסיבה העיקרית לכך שהאדם מתייאש משטויות, היא רק בגלל שהוא לא מבין מספיק טוב כמה כוח יש לו.

כי באמת להיות מאושר זה כל אחד יכול.

ולא משנה מה המצב, אם רק תרצה תוכל להפוך את החושך לאור גדול, אם רק תרצה כמובן.

אדם שלא שתה המון זמן ושסובל מהתייבשות, אדם כזה לא יכול להרשות לעצמו להתעצל ולברור את כמות וטעם המים שמציעים לו.

אדם שעומד למות מצא, אדם כזה ישתה כל טיפת מים בשקיקה.

כך גם אדם שצמא נפשית, עליו לא להתעצל ולזלזל בחשיבותן של פעולות קטנות.

אדרבה עליו לקום בזריזות משנתו התודעתית ולהתעורר כמה שיותר מהחלומות הלא נעימים שאותם הוא חולם, ולהתחיל לעשות גם דברים קטנים.

ולא לפחד ליפול, אלא תמיד להסתכל רק קדימה ולהתמיד בנחישות עד שהחושך יהפוך לאור.

כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך והתמדה לאורך זמן משנה עולמות.

לסיכום, אם לא אכלת מהבוקר וגם אם לא אכלת כבר שבוע, זאת לא סיבה מספיק טובה לכך שתישאר רעב וצמא נפשית.

מותר לך לאכול ויש אוכל טוב סביבך אם רק תרשה לעצמך לנסות לאכול ממנו.

בהצלחה.