הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=24831
2012 - הנבואה של 2012

גורל ידוע מראש או פיתחו של עידן חדש, עידן הדלי?

בסרט "2012 סוף העולם" שעוסק בנבואות קדומות של בני המאייה, לפיהן סוף העולם יגיע ב - 21 בדצמבר 2012, ע"י היפוך ותזוזת קטבים בכדור הארץ, אשר יגרמו לרעידות אדמה, צונמים שמכסים את כל היבשות, שינויי אקלים, או סתם סופו של מחזור בן 5, 126 שנה, שהחל מ - 3013 לפנה"ס ומסתיים ב - 21 בדצמבר 2012.

האם יגיע העולם לקיצו? האם בדרך כלשהי כדור הארץ (או לפחות חלקים נרחבים מאוכלוסייתו) יפסיקו להתקיים? אם כן, אז אולי בואו ונפסיק לתכנן את הקריירה שלנו, את עתידנו ותוכניותינו וננסה לבלות ולמצות את השנים שנותרו לנו על משהו שתמיד חלמנו לעשות, אבל לא היה לנו זמן. עכשיו יש לנו זמן - בדיוק שנתיים ליהנות לפני הסוף. אולם, כבר שמענו על תחזיות לסוף העולם בעבר ואנחנו עדיין כאן וגם כדור הארץ עדיין כאן, אז איפה הקטש?

ובכן, יש כאלה שאומרים שתרבות המאייה חזתה שינוי תדר בתושבי הארץ ותיכנות מחדש של ה - DNA שלנו ולא חורבן, כך שלא ניתן יהיה עוד להסתתר כלל מאחורי מילים, הצהרות או מסכות. נשיל מעלינו את קליפות האגו. הכל יהפוך להיות גלוי ושקוף יותר, נוכל לראות אחד את השני מתוך רגש ולא מתוך התבדלות ואגו.

האסטרולוגיה קוראת לתקופה זו בשם "עידן הדלי" שמסמל חסד, שפע אהבה וחוכמה, עידן שבו התודעה האנושית משתנה. תום "עידן הדגים", עידן החומריות ותחילתו של עידן הרוחניות.

בסיפרה "שינוי גורל בכוח המחשבה", טוענת עידית ינקלוביץ שקיים כוח המאחד הכל בעולם וללא כוח זה - אין לעולם קיום. הכוח משפיע עלינו דרך הטבע ודרך האנשים סביבנו, אך גם לאדם יש אפשרות להשפיע עליו על ידי רצון, מחשבה ומעשה.

גורלנו תלוי בחוק הגורל שניתן להגדירו בצורה פשוטה: "מה שאתה זורע - זה מה שתקצור". השכר ניתן לפי העבודה. לכן ניתן להגדיר את חוק הגורל ("חוק הקרמה") גם כחוק "הסיבה והתוצאה" והוא אשר קובע את גורלנו. חוק זה פועל בכל הרמות וכלפי כולם. כלומר, זהו חוק אוניברסאלי. גם אם לא נאמין בו, הוא יפעל בכל זאת, כאשר את תוצאותיו של חוק הגורל לא ניתן לראות בעין או באופן מיידי.

האמונה החזקה והעשייה המתמדת הינם המפתח לשינוי בחייו של אדם. הבעיה היא שלעתים בתת - המודע שלנו מכרסמים הספק וחוסר האמונה ולכן בקשותינו ומשאלותינו לא תמיד מתממשות.

ישנו סיפור על תושבי כפר אחד שסבל מבצורת. הכומר של הכפר אסף את אנשי העיירה וביקש מהם שיתפללו לגשם. התנאי היה שכל אחד מהמתפללים היה צריך להאמין בכל ליבו שירד גשם. באותו ערב כינס הכומר את אנשי הכפר ושאל אותם האם התפללו כראוי? וכשענו בחיוב שאל אותם: האם האמינו בכל לבם, שאכן יירד גשם? ושוב ענו בחיוב ואז נזף בהם הכומר ושאל: אם כן, מדוע איש לא הביא עימו מטרייה?

חשבתי לסיים עם סיפור אישי, כשילדיי היו מאוד קטנים חיינו בארה"ב וכל דקה פנויה טיילנו וחרשנו את צפון אמריקה. מזג האוויר באיזור לא היה יציב: רב ימות השנה ירדו גשמים וסופות שלגים, אבל תמיד ילדיי שרו בדרך Rain rain go away, come again another day וראו זה פלא: האמונה, היופי והתמימות של הילדים, תמיד הביאו את השמש והרחיקו את הגשם והשלגים בטיולנו. באתי להציג עתיד שחור או כמו שנאמר באתי לקלל ויצאתי מברך בדיוק כמו בלעם בן בעור, שנה טובה ומבורכת.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן