עם ישראל מחובר, מקושר לקב"ה בשני בחינות, בחינת עבד ובחינת בן.

בחינת עבד שנא' "כי לי בני ישראל עבדים עבדיי הם". בחינת בנים שנא' "בני בכורי ישראל". שני בחינות אלו, בחינתם הינה תהליך, היינו תחילה עבד ואח"כ בן.

או' ר' נתן "מה שאצל רב בני האדם אכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף, אין נקרא עבודה כלל, ומצוות ומעשים טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה, זה בחינת חילוף שנתחלף בן המלך בבן העבד". או' ר' נתן, העבדות הינה אל המלך ולא אלא העבד. עבד בחינתו עשיית רצון האדון, סיוע לאדון במעשיו. בהיות האדון עבד לעבד, היינו עבד לאמצעי להשגת המטרה, הינו עבד לעבד. בני ישראל הינם בחינת עבדיי הם, עבדיו של הקב"ה ולא עבדים לעבדים לאמצעים להשגת כבודו ית'. אכילה ושתיה ענינם סיוע וקיום גוף האדם ע"מ שיוכל לעבוד את האדון, הבורא. בהיות האכילה, השתיה ושאר צרכי הגוף, בחינת תאווה, היינו הרצון העליון בעשיה הינה האמצעי, ממילא המטרה בטלה. התאוו, תאוו למהות קיומו. התאווה מורה, למהות האדם, האם הינו תאוו לעבד, אכילה שתיה וכו' עבד לעבד, או שתאוותו הינה בחינת "אחת שאלתי מאת ה'... שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו", תאוה למלך, לאדון.

או' ר' נתן ".. ובאמת הדבר בהיפוך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא העבד, כמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחוייב לעבוד את הנשמה ולבטל רצונו מפני רצונה.

או' הזהר, פרשת בהר, מהו עול מלכות שמים? אלא עול היינו כמו העול שניתן על צווארו של השור קודם תחילת העבודה בשור. שימת העול על השור, הינה על מנת להפיק ממנו, מעבודתו, הטוב ביותר. אלמלא מקבל השור את העול, לא ניתן לעבוד בו ולהועיל כלל. כך גם האדם קודם צריך שיקבל עליו על מלכות שמים, אח"כ יוכל לעבוד את הקב"ה, היינו לקיים המצוות.

האדם בקומו, בשיבתו, בהליכתו ובכל עשייתו, צריך שיבחין ויידע האם עשייתו הינה בחינת עשיית רצון האדון, הינו עבד לאדון. שמא רצון העבד הוא עושה, היינו היותו עבד לעבד.

כל עשיית האדם צריכה להתחיל בשימת על האדון על צווארו. קבלת על מלכות שמים. קבלת על מלכות שמים הינה, לדעת להבין ולקבל שהינו בן מלך, בני בכורי ישראל, בהיותו בן מלך הרי הוא משרת המלך ולא עבד לעבד, לתאוותיו.

בני בכורי ישראל, מתחיל בעבדיי הם. עבדיי ולא עבדים לעבדים.

עבדיי הם וכך כל אשר יעשה יצליח.