אפשר לומר שהעולם התפתח... ואפשר לומר שהוא רק שינה צורה, תלוי מה נקודת הייחוס שלך. אם אנחנו מחפשים משהו שישנה את סה"כ הטוב והרע שיש בעולם, אז שום דבר לא השתנה.

למרות שבני האדם מזלזלים בבהמות... מצד האמת אתה צריך את כל השכל שבעולם כדי להיות מסוגל להיות תמים כמו בהמה.

כי בני האדם הם החיה הכי אומללה בעולם, כל הזמן מחפשים משמעות ומה הפרויקט הבא, ולזה הם קוראים חכמה...

אבל אלפי שנים של "חכמה" ו"התפתחות" והאומללות נשארה זהה, היא רק החליפה צורות.

אז היום לא צריך לשאוב מים מהבאר, ולא צריך להדליק נרות בשביל אור והרפואה התקדמה, אבל את הבעיות הללו החליפו בעיות אחרות, וכך יהיה תמיד, כי הצורות משתנות אבל המהות - הדיכאון הקיומי של האדם תמיד נשאר בעינו.

הרבה אנשים חושבים שהם... לא חיות, והראייה שהם נותנים היא שההתנהגות החיצונית שלנו ושל חיות שונה, אבל לפי זווית ההסתכלות הזו, גם הקופים יכולים לומר שהגמלים הם חיות והקופים לא, כי עובדה שהתגובות שלהם לסיטואציות שונות והיכולות שלהן שונות, אבל מצד שני אפשר לומר ששניהם חיות.. רק עם יכולות שונות.

כשהאדם קורא איזה מחקר כלשהו והוא תוהה האם עליו להטיל ספק, שישאל את עצמו שאלה פשוטה - האם אותו חוקר יודע את כל המידע האפשרי שניתן לדעת על הנושא הנחקר? כי אם התשובה היא שלא, אז גם אם אותו חוקר יודע 99% על הנושא, תיאורטית זה אומר שייתכן שהוא לא יודע עליו כלום, כי ה1% שאותו הוא לא יודע, יכול לשנות את כל המחקר שלו לכיוון הפוך...

יש אנשים שמנסים לנחם את עצמם ואומרים שהקיום הוא רק"אשליה" אבל מצד האמת זה לא פתר שום דבר, כי הם פשוט העבירו את כל השאלות והצרות מהגדרה אחת להגדרה אחרת, כי אולי הקיום הוא אשליה, אבל עדיין האשליה קיימת ואפשר לשאול עליה את כל השאלות שאפשר לשאול על הקיום שהוא "לא אשליה".

כמו למה האשליה קיימת? ולמה אני תקוע בתוך האשליה הזו? ומהי המציאות האמתית? ואולי גם המציאות האמתית היא אשליה?

אז אין בעיה, הקיום הוא רק אשליה וגם הסבל, נראה למי זה יעזור...

כל המציאות אלו תמונות שיש לאדם במחשבה, שכדי שהמשחק של החיים יתקיים לחלק מהן הוא קורא "רע" ולחלק מהן הוא קורא "טוב". כי אם הכל טוב או שהכל רע באותה המידה, אין טעם לעשות שום דבר, כל המשחק מתבסס על הדמיון שדבר אחד יותר טוב מדבר אחר...

כל רחמנות כלפי צורה אחת של מציאות, היא התאכזרות להפך שלה. ברגע שאתה אוכל, אתה מרחם על גופך אבל מתאכזר לרעב ומשמיד אותו, ברגע שאתה נותן צדקה לאדם עני אתה מתאכזר לצורת מציאות שנקרא - עוני וכו'.

השקר שבו כולם משקרים את כולם בכדור הארץ הוא... השקר של ה"טוב" כולם בטוחים שיש איזה דבר כלשהו שאם הם ישיגו אותו, הם יהיו מאושרים, שאם רק... אז.. מחר.. יהיה טוב יותר... ופה בכדור כולם סובלים תמיד, כי כולם מדברים רק על מה שהם רוצים שיהיה להם וחסר להם, או על מה שיש להם וכמה האושר שלהם תלוי בו והם מפחדים לאבד אותו...

כשאתה מוכיח שיש אלוהים באמצעות השכל שלך, המשמעות של זה היא, שכל הנכונות של האלוהים הזה תלויה בנכונות של חוקי ההיגיון שלך, כלומר שאם ההבנה שלך את המציאות תתברר כשגויה, אז גם האלוהים שלך יחדל מלהתקיים...

הדבר הכי קשה בעולם זה לא לעבוד 12 שעות בעבודות בנייה ושיפוץ ולא לעבוד בסבלות של מקררים וארונות ולא לרוץ 500 קילומטר בחודש אוגוסט, אלא הדבר הכי קשה בעולם הוא - לא לעשות כלום, ולא לעשות כלום - לא פירושו לעשות את מה שאתה אוהב ולנוח ממה שאתה שונא, אלא פירושו לא לעשות כלום בכלל...

יש כאלה שחושבים שטבעי... לרצות להיות בזוגיות / בקשרים חברתיים, שטבעי... להביא ילדים, אבל הדבר היחיד שטבעי ואין עליו עוררין הוא שהאדם רוצה שיתמלא רצונו ויהא הרצון הזה ילדים / ללא ילדים, זוגיות / רווקות, מה שהאדם רוצה הוא שהמציאות תהיה כרצונו.

לא משנה מה האדם יקבל, הוא תמיד ירגיש רע באותה המידה ובסוף הוא גם יסבול יותר, כי לפני שהאדם מקבל את הדבר שעליו הוא חלם, לפחות יש לו תקווה שאחרי שהוא ישיג אותו הוא יהיה מאושר, אבל מי שכבר קיבל את כל מה שהוא רוצה, מגלה שעדיין רע לו ולמה? כי יש לו רצון עצמי, הרצון לשנות את המציאות קיים תמיד, לא משנה מה יהיה לאדם, ברגע שתקבל מה שרצית, אתה תפחד לאבד אותו או שתרצה להשיג משהו אחר / להשתחרר ממה שקיבלת.

יש אנשים שטוענים שהם הולכים נגד רצונם רק בגלל שהם ממילא עושים את זה במקרים אחרים, או שהם עושים משהו רק כי "גם ככה אין להם מה לעשות"

אבל האם זה שהיית טיפש עד עכשיו מחייב אותך להיות טיפש גם הפעם? האם אתה באמת עושה משהו רק כי אין לך מה לעשות? אז אולי תדפוק את הראש בקיר רק כי אין לך משהו אחר לעשות? למה דווקא את הדבר הזה?

הרבה פעמים הסיבה שנוצר אצל האדם חוסר ביטחון, היא משום שהוא אומר שהוא יכול לעשות דברים שבלבו הוא יודע שהוא לא יכול, או שהוא בספק לגביהם, ואז כשהוא מנסה ונכשל, אז גם כשמגיעה משימה שהוא יודע שהוא כן יכול לעשות, הוא אומר שהוא לא יכול...

להרבה אנשים נדמה שהם הולכים נגד רצונם והם אפילו נותנים דוגמאות לכך, כגון שהבוס הרגיז אותם והייתה להם בחירה להתפרץ עליו והם עמדו ביצר, או שהם נורא רצו לאכול עוגה והייתה להם בחירה לאכול אותה והם התאפקו ולא עשו את זה.

ולכאורה, אנשים באמת הולכים נגד רצונם, כי עובדה שיש להם דוגמאות חיות מהשטח שהם רצו משהו ועשו משהו אחר. אז בעצם קורה פה?

מה שהאדם צריך לעשות זה לשאול את עצמו - "למה התאפקתי ולא התפרצתי על הבוס שלי?" והתשובה שהוא יקבל זה - כי לא רציתי להיות מפוטר, דהיינו שיש לך רצון מאד גדול שהוא האלוהים שלך, שנקרא "לא רוצה להיות מפוטר" שהוא נמצא מעל הרצון שלך "להתפרץ על הבוס שלך"

וכנ"ל לגבי העוגה, לא אכלת אותה, למרות שרצית, כי אתה לא רוצה להשמין, דהיינו סירבת לרצון אחד כדי לשרת רצון אחר גדול יותר.

כי מובטח לו לאדם שאם הרצון שלו להתפרץ על הבוס שלו או לאכול את העוגה, יהיו גדולים יותר מהרצונות לא להיות מפוטר ולא להשמין, אז הוא יאכל את העוגה ויתפרץ על הבוס, כי בסוף האדם תמיד עושה את מה שהוא רוצה, וגם אם נדמה לו שהוא הולך נגד רצונו זה רק כדי לשרת רצון אחר פנימי יותר...

יש אנשים שחושבים שהם גיבורים... כי הם הצליחו ללכת נגד רצונם, אבל מצד האמת הם הלכו נגד רצונם, כי ככה הם רצו, ככה שהם לא הלכו נגד רצונם...

אם אלוהים הוא לא מוגדר באופן מוחלט, אז כיצד זה שקיים משהו מוגדר? אם הלא מוגדר ממלא את הכל, לא היה חלל פנוי למוגדר...

הדתיים אומרים שאלוהים הוא לא "אין", הוא פשוט "חסר כל צורה" (רוחנית או גשמית), הוא לא באמת כלום הוא פשוט..."לא מוגדר באופן מוחלט", אבל מצד האמת, אלו רק משחקי מילים...

בוויכוח מול אנשים דתיים בעיקר בשאלה האם יש או אין אלוהים יש שתי פרספקטיבות:

1. או ששניכם תסכימו שאלוהים הוא מ"על השכל" ואז חסל סדר דיונים / שאלות / הוכחות / בלבולי מוח.

2. תכנסו לוויכוח תוך כדי ציות לחוקי הלוגיקה והיצמדות להבנה האנושית את המושגים "אין" ו"יש".

הבעיה של המחזירים בתשובה היא, שהם נכנסים לוויכוח כשזה מתאים להם, ואומרים שאלוהים מעל השכל כשזה מתאים להם...

כל האנשים שדורשים ממך להתנהג בנימוס, בעצם חסרי נימוס כלפי הבוטות שלך...