שאלה: מה לא בסדר בלהיות פחות טוב מאחרים?

שאלה: קודם כל מה זה אומר להיות פחות טוב מאחרים מבחינתי? מה זה פחות טוב?

תשובה: להיות פחות טוב, זה להיות עם יותר חסרונות יחסיים.

הנחת יסוד: אני חושב שזה רע, אם יש לי יותר חסרונות יחסיים מאשר לאנשים אחרים.

שאלה: למה זה רע אם אני חושב שיש לי יותר חסרונות מאשר שיש למישהו אחר ביחס אלי?

תשובה:

* כי מבחינתי יתרון זו סיבה לאהדה, וחסרון זו סיבה לבוז.

* יותר יתרונות = יותר אהבה / פחות יתרונות = פחות אהבה.

מסקנה: האהבה העצמית שלי מותנית ביחס שבין החסרונות מול היתרונות שלי.

* מי שיש בו חסרונות אז צריך לאהוב אותו פחות / מי שיש בו יתרונות אז צריך לאהוב אותו יותר.

* בבני אדם יש יחס של יתרונות מול חסרונות.

מסקנה: בשורה תחתונה וכמו תמיד הכל מוביל לסיבה היחידה שבגללה רוצים הכל וזו אהבה עצמית.

מסקנה: חסרונות זה רע, ויתרונות זה טוב.

ז"א סבבה שיש חסרונות ויתרונות לדעתי אבל כמו עם הטוב והרע, אפשר לשפוט שהטוב הוא טוב והרע הוא רע, ואז להרגיש שליליות, ואפשר רק להבחין בהבדק ביניהם מבלי לשפוט מי מהם מה, ואותו הדבר זה עובד עם היתרונות והחסרונות.

אם אני מבדיל בין יתרון לחיסרון זה בסדר, אבל אם אני שופט שיתרון זה טוב וחיסרון זה רע אז אני מאלץ את עצמי לשנוא ולאהוב על סמך היתרונות והחסרונות שאני מבדיל / מבחין בהם, וזה כולל אותי.

אפילו הנגזרת של המילים ממחישה את המסר הזה כי הנגזרת של חיסרון זה חוסר. והנגזרת של יתרון זה יתר.

שזה כמו להגיד פחות מול יותר. ואם אני קובע שיותר זה טוב ופחות זה רע. ושצריך לאהוב את "יותר" ולשנוא את "פחות" אז זה מסביר למה אני אוהב את עצמי פחות כשה אני חושב שאני פחות ולהפך למה אני אוהב את עצמי יותר כשה אני יותר. ולמה זה מעניין אותי בכלל. וההשוואה באה למדוד דווקא את זה. להשוות בין יתרונות לחסרונות ולקבוע למי יש יותר חסרונות ולמי יש יותר יתרונות ואז לנקוט באמצעים שהם לשנוא או לאהוב בהתאם.

"ובכל פעם שבה אני נזכר בכך שזו לא הסמכות שלי לקבוע שהטוב הוא טוב והרע הוא רע ושהחיסרון זה רע והיתרון זה טוב זה מאלץ אותי לצאת מהבועה של השטחיות שגורמת לי להרגיש שליליות, ואני מתחיל להרגיש חיוביות"

הרי כדי לבקר את אבא על זה שהוא "מלקן", עלי לצאת מנק' הנחה שזה שהוא מלקן זה רע ופה כבר קבעתי שזה שהוא מלקן שזה חיסרון ומכיוון שאני חושב שחיסרון שזה רע אז אני נאלץ להתנגד ולנסות לשנות אותו שזה ממילא אקט של חוסר אהבה כלפיו ותוך כדי אני מאשים אותו בכך שהוא לא יודע לאהוב. ויוצא שאני עושה בדיוק את מה שהוא עושה וכמו תמיד - מה שאני שופט זה מה שאני עושה בעצמי, ואני בעצם שופט את עצמי, ולכן מרגיש שליליות, ולא אהבה, ולכן יש למלקות כוח לפגוע בי.