ויש אנשים האומרים, שכדאי לעשות מה שאוהבים. אך אמירה זו אינה מדויקת בעיני

ולא רק שאינה מדויקת היא גם עלולה מאוד להטעות ואף להזיק, ואסביר:

אם אומרים, שכדאי לו לאדם לעשות דברים שהוא אוהב, הרי משמעות הדבר היא

שלאדם יש שתי אפשרויות בחירה:

1. לעשות את מה שהוא אוהב

2. לעשות את מה שהוא אינו אוהב

ומכיוון שכך, זה שאומר שעדיף לעשות את מה שאוהבים, טוען בעצם טענה האומרת

שאנשים בוחרים לעשות לפעמים דברים שהם אינם אוהבים, כלומר טוען, שבעצם קיימת אפשרות לאדם לעשות דברים שהוא אינו אוהב. וכאן מוטב שהאדם ייבדוק עם עצמו אם הוא אינו מטעה את עצמו, משום שלדעתי יש כאן הטעיה עצמית, אשר נובעת מחוסר הבנה.

ולמה יש כאן הטעיה וחוסר הבנה?

כדי להבין את זה ננסה תחילה להסביר את המונח "אוהבים לעשות משהו"

ולמה מתכוון בעצם האדם כאשר הוא אומר: "אני אוהב לעשות את הדבר הזה"

ונבדוק גם למה הוא מתכוון, כאשר הוא אומר: "אני עושה דברים שאינני אוהב.

למשל האדם אומר: אני אוהב לאכול סטייק נתח קצבים עם רצועת שומן נדיבה במסעדת בשרים איכותית ומומחית, אבל אינני עושה את מה שאני אוהב משום שהבדיקות הרפואיות הראו שיש לי כולסטרול גבוה והרופא הסביר לי שמוטב שאמנע מאכילת מאכלים עתירי שומן.

ואיפה כאן הטעייה וחוסר ההבנה?

לכאורה האדם חושב, שהוא נמנע מלעשות את מה שהוא אוהב, כלומר לנגוס בנתח הקצבים העסיסי.

אך האם זה נכון?

הרי שאם יבדוק האדם עם עצמו בכנות, יבין שהוא בחר באפשרות אחרת, שאותה הוא אוהב יותר מאשר את האפשרות של לנגוס בסטייק העסיסי.

האדם בחר, שהוא בעצם אוהב את בריאותו יותר מאשר הוא אוהב את נתח הקצבים.

על כן, מה שניתן להבין מהדוגמא הזו היא שהאדם בוחר עפ"י רוב את מה שהוא אוהב יותר ומוותר על מה שהוא אוהב פחות. הוא אוהב סטייק עסיסי, אך אוהב יותר את בריאותו. ומכיוון והוא מאמין שאכילת הסטייק תפגע בבריאותו הוא מוותר על אהבה אחת לטובת אהבה אחרת, גדולה יותר.

ועל כן האמירה שהאדם בוחר לעשות את מה שהוא אינו אוהב, אפילו שזה רק לפעמים, היא אינה נכונה בעיני ועלולה אף להזיק משום שהיא מרחיקה את האדם מההבנה שלו ומהמודעות העצמית שלו. ונכון יותר ומדויק יותר יהיה לומר שהאדם בוחר בד"כ את מה שהוא אוהב יותר, גם אם נדמה לו שהוא בחר באפשרות שהוא לא אוהב.

את הדוגמא של הסטייק ניתן להמיר באפשרויות נוספות, למשל, בחירה של אדם להישאר במקום עבודה שהוא לא אוהב, בחירה של אדם להישאר בקשר זוגי שהוא לא אוהב, בחירה של האדם לשתוק, בחירה של האדם ללמוד משהו שהוא אינו אוהב וכל בחירה אחרת שנדמה לו לאדם שהוא לא אוהב אותה, כי בעצם האדם אוהב משהו אחר יותר.

גישה כזו מאפשרת לאדם להיות יותר אמיתי עם עצמו, פחות לרמות את עצמו, ובהבנה הזו ובאור המודעות הזה, הוא יוכל לפתוח לעצמו אפשרויות חדשות שהוא לא ראה קודם לכן, משום שהן היו מוסתרות ע"י השקר העצמי.

ובמקום שהאדם יהיה ממורמר ומתוסכל מכך שאינו עושה את מה שהוא אוהב לעשות, דהיינו לאכול סטייק, במקום זה, הוא יכול להיות שמח יותר על כך שהוא בוחר בתזונה בריאה יותר שתעניק לו תחושה טובה יותר של בריאות. ובעצם אם נבדוק את העניין קצת יותר לעומק, האדם יגלה שהוא לרוב בוחר ועושה את מה שהוא אוהב יותר, רק שהוא אינו מוקיר את עצמו על כך, אלא מתמקד בצער שנגרם לו כתוצאה מהוויתור.

והאדם יכול לעשות יותר את מה שהוא אוהב ולאהוב יותר את מה שהוא עושה, כי זה הכל עניין של מודעות עצמית והבנה.

ולכן עבודת המודעות של האדם, כדאי לה לפעמים שתתמקד, לא במה האדם אוהב ומה הוא אינו אוהב, אלא במה האדם אוהב יותר ואיך הוא יכול להוקיר את עצמו על בחירותיו ולכבד את עצמו. ובמקום להרגיש קורבן של החיים, ממורמר ומתוסכל, הבנה קטנה של המנגנון הזה, יכולה לגרום לאדם להרגיש רגוע יותר ולחוש יותר כבוד ואהבה לעצמו ולבחירותיו.