טורדנות כפייתית, או הפרעה טורדנית - כפייתית (בלעז: הפרעה אובססיבית - קומפולסיבית) היא הפרעה נפשית המסווגת כהפרעת חרדה. היא מתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש את המחשבות הבלתי - רציונליות. הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, אך הם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת דיכאון.

הפרעה טורדנית כפייתית של גיל ההתבגרות היא הפרעה המתבטאת בדימויים או דחפים החוזרים ונשנים או נמשכים בעקביות וגורמים לחרדה. החרדה גוררת אחריה התנהגויות או פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה, המבוצעות לפי כללים או על פי נוהל טקסי בתגובה לטרדנות. הפעולות חמורות מספיק כדי לגזול זמן, כלומר, הן מעסיקות את האדם יותר משעה ביום, או גורמות ללחץ ניכר או נזק משמעותי. בנוסף, בנקודת זמן מסוימת במהלך ההפרעה, האדם מזהה שהאובססיות או ההתנהגויות הכפייתיות הן מוגזמות ובלתי הגיוניות.

השם בשפה האנגלית של הפרעה זו Obsessive Compulsive Disorder, ידוע גם בראשי התיבות OCD. שם זה מתורגם לעברית באופן רשמי כ"הפרעה טֵירדונית כפייתית" ("טירדון" הוא התרגום הרשמי ל"אובססיה"), אולם בציבור מקובל הרבה יותר השם "טורדנות כפייתית".

מאפייני התופעה

שטיפת ידיים חוזרת ונשנית היא אחת המאפיינים הנפוצים של הפרעה טורדנית - כפייתית ושל מיזופוביה. - הפרעה טורדנית - כפייתית

המרכיב האובססיבי בטורדנות הכפייתית הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפולסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן. לדוגמה, אדם אשר שוב ושוב מציק לו החשש שלא סגר את כל דלתות הבית, סובל מאובססיה. כאשר פעם אחר פעם ישוב ויסובב את המפתח, תהיה פעולתו קומפולסיה, הבאה לשכך את החרדה שעורר החשש. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מלווה האובססיה בקומפולסיה.

לעתים הקשר בין החרדה לבין המעשה שבעקבותיה הוא קשר שנראה כמו אמונה תפלה. למשל, אדם עלול לחשוב שהוא יצליח בראיון עבודה רק אם לאורך כל הדרך אליו יקפיד שלא לפסוע על המרווח שבין המרצפות. אם בטעות תיגע רגלו במקום האסור, ישוב על אחוריו ויעשה את אותם צעדים שוב.

האדם הסובל מההפרעה ברוב המקרים מודע לחלוטין לאי - הרציונליות של המחשבות או המעשים הללו, ואינו מאמין באמת באותן "אמונות תפלות". אך למרות ההבנה שאין בהן ממש, הוא אינו מסוגל להיפטר מהמחשבות האובססיביות, והן יוסיפו להציק לו עד אשר יבצע את המעשה הקומפולסיבי.

הבושה הנובעת מההבנה שמעשיהם אינם הגיוניים, יחד עם הקושי להסביר את התנהגותם ה"מוזרה" לכאורה לסביבה - וברוב המקרים אף לעצמם - מביאים לכך שרבים מהסובלים מהפרעה זו מסתירים את בעייתם. עקב כך רבים מהם אינם מודעים כלל לעובדה שהיא נובעת מהפרעה נפשית מוכרת, ואינם מגיעים לטיפול. לעתים קרובות הם גם מצליחים לשמור על תפקוד יומיומי תקין. כתוצאה מכך נחשבה ההפרעה בעבר כנדירה, אולם עם התקדמות המחקר התגלה כי היא דווקא נפוצה מאוד (אם כי לא בהכרח בעוצמה המפריעה לתפקוד תקין). אחד הראשונים שתיארו את ההפרעה, ועמדו על הפער שבין תפוצתה הרבה לבין מיעוט המודים בקיומה, היה זיגמונד פרויד.

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, תיאר את המחלה בפירוט רב בספרו "פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים" (1907). בספר זה, הנחשב לאחד החיבורים החשובים בחקר הדת ובפסיכולוגיה המודרנית, משווה פרויד בין ההפרעה לבין התנהגות דתית. הוא מצביע על הדמיון בטקסים המחזוריים העוזרים להפחתת חרדות, אולם גם על השוני המתבטא בכך שטקסים דתיים הם על - פי רוב פומביים, בעוד התנהגות כפייתית נעשית באופן פרטי, והחולה מסתיר אותה מהזולת. פרויד נמנה עם הראשונים שעמדו על תפוצתה הרבה של המחלה, אף כי קשה לזהות חולים הסובלים ממנה, כיוון שהם מסתירים אותה בצורה יעילה.

אנשים רבים נוהגים לעתים בצורה אובססיבית - קומפולסיבית, אך אצל הלוקים בטורדנות הכפייתית, דרך ההתנהגות הזו משתלטת על חייהם בצורה המפריעה לתפקודם התקין. מלבד זאת, הסובלים מהמחלה מדווחים על סבל רב, גופני ונפשי, ועל קושי רב לקיים חיי חברה תקינים. שני הקריטריונים האלה - הפרעה לתפקוד היומיומי ותלונות על סבל רב - הם המבדילים בין המחלה לבין התנהגות אובססיבית - קומפולסיבית בלתי מזיקה.

אצל אנשים דתיים נסובות האובססיות לעתים סביב תחושת טומאה, חשש ממחשבות זרות או חרדה שטקס דתי לא בוצע כהלכה. אובססיות הנפוצות בקרב כלל הציבור נסובות סביב נושאים של היגיינה ומחלות (כגון פחד מופרז מחיידקים, שמביא לשטיפת ידיים כפייתית), אובססיות מיניות, צבירה אובססיבית של חפצים, אובססיות סביב מערכות יחסים ועוד.

היקף התופעה

המחלה פוגעת ב - 2% - 4% מהילדים והמתבגרים. תופעות ראשוניות של המחלה יתגלו בדרך כלל בין גיל תשע לשלוש עשרה, ובמיוחד אצל בנים על רקע תורשתי. כשני שלישים מכלל האנשים עם הפרעה זו יתנסו בסימפטומים הראשונים לפני גיל 25.

סוגי ההפרעה

מבחינת התסמינים, ישנן שתי קבוצות של ההפרעה. בקבוצה הראשונה המחלה פורצת לפני גיל ההתבגרות, ישנו ייצוג מוגבר של בנים בקבוצה זו, עם תורשה משפחתית ושכיחות מוגברת של "טיקים" (הפרעה עצבית). בקבוצה השנייה המחלה פורצת בגיל ההתבגרות, בשיעור דומה בשני המינים, ושכיחים פחות תורשה משפחתית ו"טיקים".

90% מהלוקים בהפרעה סובלים גם מאובססיות וגם ממעשים כפייתיים; כשני שלישים מדווחים על יותר מאובססיה אחת ממנה הם סובלים. כ - 20% - 25% מהלוקים בהפרעה סובלים "מהעלאת גירה אובססיבית", שהיא אובססיה חוזרת ונשנית ללא כפייתיות התנהגותית כלשהי.

גורמים וטיפול

עד לשנות ה - 70 היו אפשרויות הטיפול במחלה מועטות, ודבר זה תרם למודעות הנמוכה בקרב אנשי המקצוע, ובקרב הציבור בכלל. בשנים האחרונות המודעות לעניין גוברת, בפרט לאור פיתוח תרופות חדשות לטיפול בחרדה (בעיקר תרופות ממשפחת SSRI) ושיטות טיפול פסיכולוגי חדשות.

מעריכים שאחוז או שניים מהאוכלוסייה יפתחו טורדנות כפייתית במהלך חייהם, ללא הבדלים בין - תרבותיים משמעותיים. יש סיבה להניח שלהפרעה יש גורמים גנטיים. בסריקות מוח נמצא, כי אזורים האחראים על דחפים "פרימיטיביים" במוח (בעיקר דחפים הקשורים באיתור סכנות, התגוננות בפניהן וכיוצא באלה), פעילים יותר אצל הסובלים מטורדנות כפייתית. משערים כי תופעה זו קשורה בהפרשה מופחתת או בלתי - מאוזנת של סרוטונין, מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) מרכזי הקשור לוויסות מצב הרוח, וקשור גם להפרעות חרדה אחרות ולדיכאון. הרמות הנמוכות של סרוטונין גורמות לנטייה לחרדה ולדיכאון, ולפיכך מעצימות בעיות נפשיות שאצל רוב בני האדם לא היו מפריעות לתפקוד, ולא היו גורמות להתנהגות חריגה.

כיום סבורים רוב הפסיכיאטרים והפסיכולוגים כי טיפול יעיל במחלה כולל גם שימוש בתרופות שמעכבות את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית, וגם טיפול פסיכולוגי (בפרט טיפול קוגניטיבי התנהגותי) שמלמד את החולה לשלוט בתסמיני המחלה (למשל איך להימנע מהפעולות הטקסיות תוך צמצום תחושת החרדה). הן הטיפול התרופתי והן ההתנהגותי מצליחים לא רק להקל על חיי החולה, אלא גם לחולל שינויים בתמונה שמפיקה סריקת המוח. בשלב מתקדם יותר בטיפול המשולב ניתן להפחית בהדרגה את הטיפול התרופתי ולהמשיך בטיפול ההתנהגותי. דוגמה לתוכנית טיפולית היא "תוכנית שלושת השבועות המרוכזת"; במחקר

שנערך לאחרונה באוניברסיטת פנסילבניה נמצא שיפור משמעותי אצל 90% מהמטופלים בה, ולאחר שנה 80% מהם עדיין שימרו את הישגי הטיפול.

על פי התאוריה הפסיכואנליטית, אובססיה נובעת מדחפים מודחקים אשר מופיעים בדרך מוסווית. המרפא טמון בהוצאתם לאור העולם ובפתרון הקונפליקט המתחולל סביבם. פרויד הציע טיפול פסיכואנליטי שיעלה את הסיבות המודחקות לאובססיות למודעות החולה, וכך יעזור לו לפתור את הקונפליקטים שגורמים להן. הסבר זה שנוי במחלוקת, ויישומיותו הטיפולית אינה גבוהה. במהלך החצי השני של המאה העשרים התגלה כי למחלה יש מרכיב פיזיולוגי משמעותי מאוד

התופעה בתרבות

המיליארדר הווארד יוז נודע כסובל בהפרעה, ודמותו אף שימשה השראה למספר סרטים (כגון "הטייס") שעסקו, בין היתר, בהשלכות ההפרעה על חייו האישיים והמקצועיים. סרט הקולנוע "הכי טוב שיש" עוסק בדמות הסובלת מטורדנות כפייתית; ג'ק ניקולסון מגלם בסרט אדם המנסה להתגבר על מנהגיו האובססיביים ולנהל מערכת יחסים עם אישה. בסרט "פיבי בארץ הפלאות" העלילה מתרכזת בילדה אצלה מתפתחים סימנים של תסמונת טורט והפרעות כפייתיות, התמודדות בית הספר והמשפחה עם התופעות הלא ברורות וההכרה במצבה.

מספר סדרות טלוויזיה עסקו בדמויות הלוקות בהפרעה זו, בהן הבלש מונק בסדרה "מונק"; שלדון קופר בסדרה "המפץ הגדול", אמה פילסבורי בסדרת הדרמה - הקומית המוזיקלית "glee", ואנה בסדרה "בנות".

בעונה השלישית (פרקים 12 ו - 13) של סדרת הטלוויזיה "סקראבס" מופיע השחקן מייקל ג'יי פוקס בתפקיד אורח של רופא ("ד"ר קייסי") הסובל מהפרעה טורדנית - כפייתית. בסדרה מוצג ד"ר קייסי כמי שהגיע להישגים רבים כרופא דווקא בזכות מחלתו (למשל, על ידי קריאה חוזרת ונשנית של ספרי הלימוד). השחקן זאק בראף, כוכב הסדרה ומי שמספר בה על התופעה, סובל גם הוא במציאות מההפרעה.

ערוץ הביוגרפיה הפיק סדרת תעודה בשם "אובססיה אהובתי", המתארת את ההפרעה ומציגה סיפורים אישיים של הלוקים בה והתמודדותם עימה.

בסיפורו הקצר של סטיבן קינג, "נ", מדובר על אדם הסובל מההפרעה באופן חמור ביותר. בסיפור זה הגורמים להפרעה היו על טבעיים.

בספר "קסנוסייד", השלישי מבין ארבעת ספרי הסאגה "המשחק של אנדר" של אורסון סקוט קארד, אצל תושבי כוכב הלכת "דרך" לא מודעים לעובדה שמה שנחשב אצלם כ'דרכם של האלים לשוחח עם נבחריהם' זוהי בעצם הפרעה טורדנית כפייתית שהוחדרה גנטית לרבים מהם.