עלבון הוא ביטוי, הצהרה או התנהגות שנחשבים משפילים או מבזים. עלבונות יכולים להיות מכוונים או מקריים. דוגמה לעלבון מקרי יכולה להיות הסבר הנאמר בכוונה טובה, אך בעצם מיותר, וניתן בשל המעטת ערכם של הידע או האינטליגנציה של האחר. פעולה זאת נקראת גם לגלוג או זלזול. הקביעה האם דיבור או התנהגות מעליבים יכולה להיות מובנת מאליה, ולעתים גם מוגדרת כעברה על החוק. עם זאת, הקביעה האם מדובר בעלבון יכולה גם להיות סובייקטיבית עבור האדם שנעלב. לעתים אדם מסוים אינו נפגע מעלבון, אך אותה אמירה משפילה יכולה לפגוע באופן עקיף באחרים. מדינות ורשויות מקומיות רבות אוכפות איסורים כנגד גסות רוח, דיבור תוקפני או פוגעני ומשאירות לרשויות החוק את הסמכות להחליט מה נחשב עלבון ומה לא. בישראל חוק איסור לשון הרע עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. חוק העונשין קובע איסור על העלבה בתנועות, במלים או במעשים של עובד הציבור בעת מילוי תפקידו. עם זאת עלבון המתבצע במסגרת סאטירה אומנותית, כגון רומן, סרט קולנוע או שיר יוגן בדרך כלל במסגרת חופש הביטוי.

תוכן עניינים:

1 סוגי עלבונות

1.1 עלבון התנהגותי

1.2 עלבון מילולי

2 עלבונות מתוחכמים

2.1 עלבון סמוי

3 תפישת העלבון

4 תפישה תרבותית

סוגי עלבונות:

עלבון התנהגותי:

עלבון אינו בהכרח מילולי. כללי ההתנהגות קובעים גבולות, שאם נחצים יכולים להיות מעליבים. אורח המגיע לאירוע רשמי בלבוש לא הולם, עלול להעליב את המארח. לבוש צבאי מרושל, יתפרש בדרך כלל כעלבון לצבא ולמדיו. שימוש מכוון בסגנון דיבור מליצי, עלול להתפרש כעלבון. שריפת דגלים לאומיים, למשל, יכולה לשמש להעלבה (אך לעתים גם לאמירה פוליטית).

עלבון מילולי:

לעתים קרובות משתמשים בניבולי פה כחלק מעלבון על מנת להגביר את הפגיעה הרגשית. חלקי גוף מסוימים יכולים להתפס כפחותי ערך; המילה במקרה זה יכולה לשמש לעלבון.

עלבונות עשויים להיות מכוונים כלפי מאפיינים שונים של האדם (כגון מראהו, רמת האינטליגנציה שלו, התנהגותו המוסרית, לקות שקיימת אצלו או מיומנותו בתחומים שונים), כלפי הרקע הדמוגרפי שלו (כגון עלבונות על רקע מגדרי, גזעני, מיני, משפחתי או דתי), ועוד.

עלבונות מתוחכמים:

עלבון סמוי:

אמירה, מחמאה או התנצלות הנאמרים באופן מתמם או ציני וחובים בתוכם עלבון, לדוגמה התנצלות לאחר עלבון קודם: "אני מצטער, לא תיארתי לעצמי שניתן להעליב אותך". הדובר רומז שלא משנה מה יאמרו עליך, זה בטח לא יהיה עלבון עבורך. כך שההתנצלות היא בעצם עלבון נוסף. דוגמה נוספת יכולה להיות מחמאה, שבעצם מהווה עלבון, לדוגמה: "את נראית מצוין! עלית במשקל, ויפה לך שמנה".

תפישת העלבון:

סוציולוגים טוענים שעלבונות מצביעים לפעמים על הסקת מסקנות מוטעית על אופיים או המוטיבציה של אחרים. למרות שעלבונות הם נפוצים ונאמרים לעתים בבדיחות הדעת, האקסיומה הבסיסית בסוציולוגיה גורסת ששימוש בסגנון דיבור מבזה יוצר טעות ביחוס על המוטיבציה של אדם. אנשי אקדמיה מסווגים את ההנחות המוטעות כטעות הייחוס הבסיסית.

תפישה תרבותית:

התפישה של שפה מעליבה משתנה בין אנשים, ולעתים תלויה בהקשר בה נאמרה והאנשים המעורבים. לדוגמה תושבים אמריקאים אפריקאים בארצות הברית, צאצאי העבדים, תופשים את השימוש במילה Nigger בצורה מעורבת. חלקם משתמשים לעתים במילה, ככינוי מחוספס להבעת חיבה אחד כלפי השני, אך מתרעמים כאשר אחרים, בעיקר מקבוצות אתניות אחרות, משתמשים בה בצורה מבזה. חלק מהאמריקאים אפריקאים נעלבים מכל שימוש במילה, גם בין חברים, בטענה שהשימוש בה, גם כסימן לעוצמה, מהווה בעצם הפחתת ערך עצמית, ומשפילה באופן כללי את כלל האוכלוסייה האמריקאית אפריקאית. דוגמה נוספת היא השימוש (אפילו כבדיחה) בסטריאוטיפים, לדוגמה בדיחה על הקשר בין אדם ממוצא פרסי עם קמצנות, בין אדם ממוצא מרוקאי עם עצבנות או אדם ממוצא רומני עם גניבה.