בזמן שאין הסכמה אוניברסלית על הגדרה מלאה ומקיפה של המונח, ניתן לקבוע שהנחה מסוימת נחשבת לאובייקטיבית כאשר תנאי האמת שלה הינם חסרי - תלות קוגניטיבית - כלומר, אינם תוצאה של שיפוט הנעשה על ידי ישות מודעת (סובייקט). בניסוח אחר, אמיתות אובייקטיביות הן אלו שמתגלות לעומת אלו שנוצרות.
הנחות (מעורפלות) אלו שיושבות בבסיס התפיסה הרעיונית של אובייקטיביות, משמשות למחלוקות עמוקות בין אסכולות שונות.
אובייקטיביות במדע
המונח אובייקטיביות מייצג את תקפותן של טענות מחקריות (האם הטענה מייצגת אמת אובייקטיבית), ובנוסף מאפיין את תכונות עצם המחקר המדעי (האם המחקר עצמו נעשה בצורה אובייקטיבית).
המשמעות של להיות אובייקטיבי היא לדבוק באופנים אשר "מעודדים - אמת" בדרך החשיבה של הפרט. כאמור, המונח "אובייקטיבי" משמש לאפיון הכלים והמתודות שנעשה בהם שימוש בתהליך החקירתי, כמו גם לאפיון התוצאות עצמן. בבואו של החוקר לנסח השערה, עליו להתחשב בכל המידע הרלוונטי הקיים, כמו גם להימנע ממשפט קדום, הטיית דעה והליכה עיוורת אחרי הרהורי הלב. בעולם המדע, צורות התצפית והניסוי המקובלות כמו גם עקרונות ההסקה הדדוקטיבית והאינדוקטיבית, מנחות את אנשי המקצוע לשמור על גישה אובייקטיבית במהלך שיטת המחקר.
נראה שכיום, כל תחום אקדמי פיתח לעצמו קווים מנחים וחוקים לגבי ראיות אובייקטיביות. לדוגמה, מחקר יעילות של תרופה חדשה, במידה והוא נעשה בצורה אקראית, תוך כדי סמיות כפולה ושימוש בפלצבו - יחשב כמחקר אובייקטיבי, וזאת מכיוון שהוא דובק בעקרונות הידועים והמקובלים למיקסום אמינותן של התוצאות הסופיות.
בתחום חקר ההיסטוריה, אובייקטיביות מושגת באמצעות שימוש ב"מתודה ההיסטוריונית" ו"ביקורת עמיתים" שנעשית בדרך כלל על ידי החלפת רעיונות והתכתבויות דרך מאמרים שעוסקים בנושא המסוים. ההיסטוריון מעלה השערה, הסבר או ניתוח לגבי אירוע היסטורי, ואלו עוברים הערכה אצל מומחים אחרים מאותו התחום. תהליך הביקורת נעשה לרוב לפני פרסום המחקר הסופי.
בעולם הפילוסופיה, עובדה אובייקטיבית נחשבת לכזאת שתישאר תקפה ונכונה לעולם - אמת אוניברסלית - ללא תלות במחשבות או רגשות של פרטים (הנחה א - פריורית או טאוטולוגית). מקובל לתת כדוגמה לטענה אובייקטיבית משפט מתמטי פשוט, לדוגמה "2+2 יהיו שווים ל - 4", אולם יש מחלוקת גם לגבי תקפותם האוניברסלית של חוקי המתמטיקה. לעומת זאת, עובדה סובייקטיבית, אם נכונה, תהיה תקפה רק בחלק מהמקרים. דוגמה נוספת, המשפט "הציור הזה מוצלח", יכול להצביע על כך שהציור מוצלח בעיני הפרט שאמר את המשפט, אך אין זה אומר שהציור הוא באמת ציור איכותי. כמו כן, מספיק שאדם אחד יחשוב שהציור אינו מוצלח, בשביל לסתור את הטענה לכך שהוא מוצלח אובייקטיבית.
בין הכלים המחשבתיים - "מעודדי - האמת" - שנעשה בהם שימוש בחקירה אובייקטיבית, קיים העקרון המתודולוגי "תערו של אוקהם". לפי ההגדרה המודרנית: "כאשר ישנם שני הסברים שווי - ערך לאותה תופעה, יש להעדיף את ההסבר הפשוט או החסכוני יותר". לדוגמה, כאשר עץ נפל לאחר לילה של סערה, יהיה סביר להניח שנפל כתוצאה מהכוחות החזקים של הסערה (שנצפים בנסיון), לעומת זאת, מיותר יהיה להניח שחייזרים מעופפים גרמו לנפילתו.
אתיקה ומוסר
אתיקה סובייקטיבית
המונח אתיקה סובייקטיבית מורכב משתי גישות עיקריות. לפי הגישה הקוגניטבית, אמיתותם ותקפותם של שיפוטים מוסריים יהיו תלויים בערכים, עמדות, רגשות ו\או אמונות של הפרט.
הפילוסוף הסקוטי דיוויד יום, שהיה דמות מפתח בהתפתחות הגישה הקוגניטיבית, סבר כי תקפותה של תכונה מוסרית אצל פרט, תתקיים כאשר זו תעורר רגש של הזדהות ו\או קבלה אצל הזולת, וזאת תוך כדי תהליך מיודע, הגיוני ואנושי. כמו כן, האמין יום כי הרגש הוא שמצוי ביסוד השיפוטים המוסריים של האדם ומהווה את המניע לפעולה המוסרית. ויליאם ג'יימס, פילוסוף אמריקני חשוב, טען שסיום כלשהו, הוא טוב לאותו אדם למשל, אם זה היה רצונו.
לפי הגישות הלא - קוגניטיביות של אתיקה סובייקטיבית - כמו אמוטיביזם (Emotivism) ואקספרסיביזם (Expressivism) - שיפוטים והצהרות מוסריות אינן יכולות להיות נכונות או לא - נכונות.
פילוסוף שעסק בין היתר בסוגיות אלו הוא אלפרד ג'ולס אייר - בספריו "שפה, אמת ולוגיקה" (1936) ו - "בעיית הידע" (1956).
אתיקה אובייקטיבית
לפי אסכולה זו, אמיתותם ותקפותם של שיפוטים והצהרות מוסריות יהיו בלתי - תלויים באמונות או רגשות של אדם או קבוצה מסוימת. טענה זו מובילה לגישה שבה הנחות מוסריות מקבילות להנחות מדעיות כמו בכימיה, ביולוגיה או היסטוריה. הן מתארות (או נכשלות לתאר) - תוך כדי גישה בלתי - תלויה קוגניטיבית - מודל לשיפוט מוסרי.
ישנן גישות שונות לאתיקה אובייקטיבית, ביניהן מוסר דתי, האינטואציה האפלטונית וגישת עמנואל קאנט למוסר - הציווי הקטגורי.
050-3331-331