המשך מ: איזו ביקורת נובעת מחשיבה חיובית ? ואיזו ביקורת הרסנית ? חלק 1.

כי באמת מבחינת המציאות האמיתית, כל אדם יכול למצוא את עצמו בכל זמן. כי באמת כל המציאות כולה וכל מה שנקרא אצל האדם "מציאות", הכל קורה אצל האדם רק בתוך הראש שלו ורק במחשבות שלו. ובאמת יש לכל אדם את הבחירה האם להיות שמח ולהיות רגוע ולעשות רק טוב, או האם להילחץ, ללכת לאיבוד ואז לעשות טעויות.

ז"א שבעצם כל טעות שהאדם עושה נובעת רק מחמת כך שהוא אינו יודע מהי האלטרנטיבה הטובה יותר עבורו, ומחמת כך הוא מפסיד את האלטרנטיבה הטובה יותר עבורו, כי הוא נשאר צמא למרות שיש לידו כוס מים מתוקים לשתיה.

דהיינו הוא אינו רואה את המציאות כפי שהיא באמת (= לא מאושר), כי במציאות יש כוס מים, אבל הוא לא רואה אותה ולכן הוא צמא.

ביקורת בונה היא כזו שגורמת לאדם לראות את האלטרנטיבה הטובה שיש לו, היא גורמת לו להבין שהוא לא חייב לסבול, כי יש לו אלטרנטיבה אחרת טובה יותר. ולכן הביקורת הזאת שבאה מאהבה וגורמת לאדם להבין למה גם הוא יכול לעשות לעצמו טוב יותר, הביקורת הזאת גם נשמעת ומתקבלת וגם גורמת לשומע אותה לאהוב את זה שהעביר עליו את הביקורת, מאחר שהוא קירב אותו למציאות האמיתית לאושר ולטוב.

כי לפעמים האדם כ"כ מיואש וכ"כ מבולבל וכ"כ לא יודע מה לעשות, עד כדי כך שזה גורם לו לעשות טעויות. וכאשר בא אליו מישהו ומחזק אותו ואוהב אותו יותר ממה שהוא אוהב את עצמו וגורם לו להאמין בעצמו ולחזק את עצמו ולהיות חיובי ולעשות טוב, על ידי זה הביקורת נשמעת, כי היא בונה ובאה מאהבה.

יחד עם זאת, אם האדם מעיר לחברו / לילדו / לבן זוגו - בגלל האגו והגאווה שלו, דהיינו בגלל שלא עשו את רצונו, ובגלל שלא שמעו לו, ובגלל שפגעו בכבודו הדמיוני, אז כמובן ש הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו, כי אז בגלל שהוא רודף אחרי הכבוד, זה גורם לכך שהוא מעביר ביקורת שלילית ולא חיובית, ואז הביקורת נאמרת מתוך כעס ומתוך השפלה של הזולת, ולא רק שהיא לא מקרבת את השומע אל הטוב, אלא אדרבה היא מרחיקה את השומע מהאושר שלו

כי במקום שהיא תגרום לו לאהוב את עצמו, היא גורמת לו לכעוס על עצמו. ולא מספיק שהוא כבר מבולבל מעצמו, שרק בגלל זה הוא עושה את הטעות, עכשיו בא מישהו ומשפיל אותו ופוגע לו באגו. ואז כמובן זה חוזר כבומרנג למוכיח ולזה שהעביר את הביקורת, כי עכשיו אדרבה אוהבים אותו פחות, מכבדים אותו פחות, ועושים נגד רצונו.

אם כאשר לא מקשיבים לביקורת שלך זה גורם לך לכעוס, זה סימן לכך שהביקורת שלך אינה בונה. כי היא נאמרת בגלל שבפוגעים בכבודך, כי אחרת מדוע אתה כועס? אדרבה תרחם יותר! אותו אדם צמא שלא רואה את המים, אם אחרי שתסביר לו היכן המים, עדיין הוא לא יראה אותם, בגלל שהצמא גורם לו לכך שהוא לא יהיה מסוגל לראות את המים, האם תכעס עליו? או תרחם עליו יותר?! כאשר הביקורת נעשית מתוך רחמים, אז אם האדם לא שומע לך, זה בגלל שהוא כ"כ מבולבל, עד כדי כך שאין לו את היכולת להבין אותך. אבל אז אתה מרחם עליו יותר אך כמובן שלא כועס עליו יותר. אם כאשר לא שומעים לך אתה כועס, זה אומר שאתה מעביר ביקורת שלילית וגורם לשומע רק לנזק.

וזה כמובן רלוונטי גם כלפי עצמך, הביקורת שלך כלפי עצמך צריכה לבוא רק מתוך אהבה עצמית ורחמנות בלבד.

ז"א לעולם אל תכעס על עצמך ולא משנה מה קרה, אל תכעס על עצמך. אתה לא אשם בכך שעשית טעות, הטעות נבעה מחמת מצוקה רגשית בלבד. אדרבה עליך לאהוב את עצמך על כך שהבנת שאתה טועה, כן, תאהב את עצמך בגלל שהבנת שאתה טועה! ואדרבה, על ידי זה שתאהב את עצמך על זה שהיה לך את האומץ להודות בטעות, על ידי זה תמצא בעצמך את הכוחות ואת היכולת להתגבר על כל מכשול ולחיות טוב יותר.

ביקורת שלילית שורשה בלראות את הרע שבטוב, ז"א לקחת משהו חיובי ולהעביר עליו ביקורת כי הוא שלילי.

לעומת זאת ביקורת חיובית ובונה שורשה הוא מלראות את הטוב שברע, ז"א לקחת משהו רע, למצוא מה טוב בו ולהפוך אותו לטוב יותר בזכות הטוב שבו. ביקורת חיובית הולכת יד ביד עם אושר, רוגע וחשיבה חיובית. אבל ביקורת שלילית הולכת עם גישה שלילית, התעסקות בבעיות במקום בפתרונות, מה שגורר עצבות וחולשה.

קבלה עצמית אין פירושה שאפשר להמשיך לעשות רע, כי רע הוא רע בראש ובראשונה לזה שעושה אותו. קבלה עצמית פירושה הוא שאתה מסתכל רק על הטוב ומתעלם מהרע לחלוטין. שזאת בעצם קבלה עצמית אמיתית, לשאוף רק אל הטוב ולא להסתכל לשום צד, לא קדימה מה יהיה מחר ולא אחורה מה היה אתמול. תסתכל רק על הרגע הטוב והפעולה הבודדת הבאה בלבד. זוהי קבלה עצמית אמיתית, שלא מעניין אותך שום דבר חוץ מאשר להתקרב לטוב כפי יכולתך.

הסיבה שאדם לא מחזק את עצמו, היא רק בגלל הכיוון של ההסתכלות שלו. במקום לראות איך להתחזק ומה הוא "כן" יכול לעשות טוב, הוא מסתכל על מה שלא טוב בו ומסביר לעצמו למה הוא לא יכול. קבלה עצמית אומרת להתעלם מהרע לגמרי ולהסתכל רק על הנקודות החיוביות, עד שהן יהפכו לנקודה חיובית אחת גדולה.

סיכום: כאשר מעבירים ביקורת על מישהו, זה קריטי לשים לב לכך שהביקורת נאמרת בצורה חיובית בלבד, דהיינו לא בגלל שמישהו עשה נגד רצונך, אלא בגלל שאתה אוהב את השומע ואתה רוצה שהוא יראה כמה טוב הוא יכול להשיג לעצמו. גם כאשר אתה מעביר ביקורת על עצמך, חובה לעשות זאת אך ורק מתוך אהבה עצמית אך לא מתוך כעס על עצמך או הלקאה עצמית. ביקורת בונה גורמת לאדם להרגיש אהוב, להרגיש טוב, עד כדי כך שהוא משתפר. ביקורת שלילית גורמת לאדם להרגיש מושפל, כעס עצמי וכולי וגורמת לו לעשות עוד טעויות ולא לאהוב אותך. כי השפלת אותו. לכן צריך ורצוי להעביר ביקורת, אבל צריך לעשות זאת בצורה חיובית בלבד שהיא באה מאהבה. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

דיבור טוב כולם רוצים ולכן הוא נשמע

כִּי לא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֵינוֹ נִקְרָא דִּבּוּר,... וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר, הוּא מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כִּי טוֹב הַכּל חֲפֵצִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר, אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, אֲבָל כְּשֶׁאֵין טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֵינוֹ נִתְקַבֵּל. וְאֵיךְ עוֹשִׂין הַטּוֹב בְּהַדִּבּוּר? הוּא עַל יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת, אֲזַי יֵשׁ בּוֹ טוֹב אֲבָל כְּשֶׁהַדִּבּוּר בְּלא דַּעַת, אֲזַי אֵין בּוֹ טוֹב

אל תדון את חברך עד שתהיה הוא!

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ... הֲוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת

צריך למצוא נקודות חיוביות בכל אחד, גם בעצמך!

דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר [מי ומה שנדמה לך כרגע לגמרי], צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה [להשיבו לדרך הטוב]

מי שעצוב, אינו יכול למצוא פתרונות ואינו יודע מה לעשות

דַּע, שֶׁעַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְעַל כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת... שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָה נַעֲשִׂין בֶּן חוֹרִין וְיוֹצְאִין מִן הַגָּלוּת

אחרי ביקורת בונה, באה שמחה. וזו הדרך לדעת האם הביקורת היתה בונה

אַחַר לֵב נִשְׁבָּר בָּא שִׂמְחָה, וְזֶה סִימָן אִם הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר כְּשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לְשִׂמְחָה

בכי צריך להיות רק משמחה

עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. וַאֲפִלּוּ' הַחֲרָטָה טוֹב מְאד שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה... וּמִתְעוֹרֵר לוֹ בְּכִיָּה מֵחֲמַת רב הַשִּׂמְחָה, וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָּה, שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה.

ביקורת בונה וחשבון נפש זה מצוין, וזה ההפך לחלוטין מעצבות

לֵב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינוֹ עִנְיָן אֶחָד כְּלָל. כִּי לֵב נִשְׁבָּר הוּא בַּלֵּב, אֲבָל עַצְבוּת הוּא בָּא מִן הַטְּחוֹל. וְעַצְבוּת שֶׁהוּא מֵהַטְּחוֹל, הִיא סִטְרָא אַחֲרָא [צד אחר = הצד הרע] וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ. אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר, הִיא חָבִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאד מְאד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ

ביקורת בונה מעוררת ריח טוב בשומע, וביקורת שלילית מעוררת ריח רע

לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ... כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם, כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב, כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע, אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע.

כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם, וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם... [אבל תוכחה טובה דומה ל] מִסְמוּס, שֶׁמְּמַסְמְסִין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ נוֹדֵף