כבר הרבה זמן שאני שואל את עצמי: "למה אנשים נרתעים מהמילה רוחניות? " מה יש ברוחניות שכל כך מפחיד את האנשים וגורם להם להישמר מפניה ואף לדחות אותה? אני מאמין שאחד מהגורמים המרתיעים את האנשים הוא הקשר השגוי שהם נוטים לעשות בין רוחניות לדת. דת, מאז ומתמיד, הייתה גורם מאוד מרתיע ומפחיד וזאת בעיקר בגלל שיש לה היסטוריה של כפייה. אני לא מתיימר במאמר זה להסביר למה אנשים נרתעים מלהתקרב לדת, זהו ממש לא ענייני. אני רק מנסה להעביר את המסר שרוחניות ודת הם שני דברים נפרדים ואני עושה זאת מפני שאני מאמין שחלק בלתי נפרד מתוך התפתחות אישית כרוך בהתפתחות רוחנית. ואת זה צריך לדעת כל מי שנמצא (או שואף להימצא) במסע של התפתחות אישית.

אני מאמין שאדם יכול להיות מאוד מחובר לעולמו הרוחני ועם זאת להיות חילוני לגמרי בדתו. כדי להיות רוחני אתה לא חייב להאמין בדת מסוימת. למעשה, ניתן לומר שההבדל בין הרוחני לדתי הוא שהדתי מאמין בדתו והרוחני פשוט מאמין. זוהי פרשנות מעט רדודה, אך מעניינת מפני שהיא מאפשרת להבחין בין שני הביטויים ובאופי שכל אחד מהם נושא איתו. דת יכולה להיות דבר נפלא, אך בפועל היא אחראית למרבית המלחמות שהיו בעולם לאורך ההיסטוריה.

יש שני דברים שגורמים לדת להיות בעלת אופי מסוכן: האחד הוא העובדה שהיא לרוב גורמת לזה המאמין בה להאמין שהיא ורק היא הדת היחידה, העליונה והנכונה. והשני הוא העובדה שרבים לוקחים את הדת למקום של כפייה במקום למקום של בחירה ובתהליך זה מעבים אותה עם הנחות, חוקים ותיאוריות שמקורם אינו ביסודה.

אין התפתחות אישית ללא התפתחות רוחנית

עבורי המסע של התפתחות אישית הוא מסע שכרוך בהמון עבודה פנימית ובהתבוננות והוא אינו יכול להיות שלם ללא הצבעים הרוחניים שלו. אחת ההגדרות היפות ביותר למושג רוחניות (כתכונה או מאפיין) בה נתקלתי במהלך המסע שלי, היא ההגדרה הבאה של Teri E Belf: רוחניות היא התכונה של התפתחות או התקרבות לעבר שלמות ושילוב גדולים יותר, תוך כדי חוויה של חיבור בכמה רמות (לעצמי, לאחר ולכלל) ; להיות בהווה, נוכחים לצרכים הרגשיים, המנטאליים והפיזיים ; ולהגיב לחיים מתוך תכלית או ייעוד.

פאזל של התפתחות אישית

החלק הרוחני הוא חלק בלתי נפרד בפאזל של האדם השלם, המוגשם והמאושר. הפאזל של האדם השלם מורכב מארבעה חלקים: הרוחני, המנטאלי, הפיזי והרגשי. החלקים האלה הם מאין מצברים שצריכים להיות מלאים, ברגע שהאחד אינו מלא, הוא משפיע על כל האחרים. ולכן, אדם לא יכול להגיע לשלמות במסע של התפתחות אישית לעבר העצמי האמיתי, אלא אם כן כל אחד מהחלקים בא לידי ביטוי וכולם יחדיו שרים במקהלה.

חיים הרמוניים הם תוצאה של התפתחות אישית

ברגע שהאדם צומח בכל ארבעת המישורים שלהלן, הוא זוכה לחיות בהרמוניה. החלק המנטאלי נותן לו את חופש המחשבה ואת היכולת ליצור ולחולל כל מה שברצונו, להמציא את העתיד. החלק הרגשי נותן לו את הזכות להיות מאוהב ונאהב וכן לחוות את רבדיה השונים של האהבה. החלק הרוחני נותן לו את היכולת להיות נוכח ברגע הזה, כאן ועכשיו, להיות חי, כמו גם להתחבר לנשמתו, לנשמתם של אחרים וכן לתבונה האינסופית. והחלק הפיזי נותן לו ליהנות מבריאותו, מהמראה שלו, ומהתוצאות הנראות לעין של כל שלושת החלקים האחרים שהם בלתי נראים.

אז מה זה אומר להיות רוחני?

במילים הפשוטות ביותר, להיות רוחני זה פשוט להאמין שיש משהו (וכל אחד יקרא לו איך שהוא רוצה) מעבר לרמה הפיזית שהעין האנושית מסוגלת לתפוס, משהו שמנתב את כל האירועים בדרך מסתורית, משהו שמפגיש בין אדם לרעהו ונמצא בתוך האינטראקציה שביניהם, משהו שמכיל את כל התבונה והחוכמה שהאדם צריך לקבל בחייו ואף יותר. להיות רוחני זה ללמוד איך לחיות עם המשהו הזה בשלווה ולרתום אותו לטובתנו, להיות רוחני זה ליהנות מחיים למען תכלית נעלה ומשמעותית. להיות רוחני זה לחיות חיים שמביאים שמחה ומוסיפים ערך רב לחייהם של אחרים. מסע רוחני הוא חלק בלתי נפרד מתוך המסע של התפתחות אישית.