זה שיש עולם, זו עובדה. זה שהעולם נברא על ידי אלוהים זה פירוש וזה שאלוהים אוהב אותנו זה כבר פירוש על פירוש.

אם אין משהו במציאות שאתה שונא בעוצמה חזקה, גם לא יהיה שום דבר שתאהב בעוצמה חזקה...

מצד האמת, ייתכן מצב שבו אדם שגילה שמסעדה אהובה עליו סגורה, יסבול יותר מאשר אדם שנשרף בגיהינום. למה? :

כי הסבל הוא פונקציה של כמה רצית את הדבר, ככל שהרצון שלך גדול יותר והקונפליקט גדול יותר, ככה הסבל גדול יותר וזה בכלל לא קשור לצורה החיצונית של הסבל...

מצד האמת, כולם אתיאיסטים, גם אלו שנקראים אנשים "מאמינים" כי הם בעצם עובדים לבוש מוגדר של אלוהים.

ומצד האמת, כולם דתיים, כי גם האתיאיסטים עובדים את האליל הגדול מכולם, שהוא השכל האנושי, וכולם עובדים לפי אותה לוגיקה של שכר מול עונש, והפיכת אפשרי למחויב...

כדי להשאיר רעיון כלשהו בחיים, אסור לקחת אותו עד הסוף, כי אם תקצין כל רעיון עד הסוף, אתה עשוי לגלות שאין הבדל בינו לבין ההפך המוחלט שלו...

ככל שיש לאדם יותר שכל, ככה הוא מסוגל להשליך יותר מדבר לדבר, ולמצוא מכנה משותף בין תהליכים שלאדם הממוצע נראה שהם זרים בתכלית.

דהיינו שכשאותו אדם חכם שומע מישהו מתלונן על משהו, הוא מיד מתבונן לתוך מהות הדבר, ומראה לו איפה גם הוא כזה בחייו, בתהליכים שנראים שונים ברמה החיצונית...

כדי לגרום למישהו לרצות לעשות משהו, צריך להסביר לו את המהות של העשייה, כלומר מה זה ייתן לו. אבל קיימת סכנה שאם תראה לו את המהות, הוא יגלה שהוא יכול להשיג אותה גם מבלי הדבר שאותו אתה רוצה שהוא יעשה, לכן המשימה הקשה יותר היא להסביר לו למה אפשר להשיג את המהות הזו, רק דרך עשיית הדבר הספציפי הזה...

הרבה פעמים כשהאדם מתחיל להבין בשכל שהאמונה לו היא שקר, הוא מנסה לברוח לטיעון שהאמונה שלו היא מעל השכל האנושי, אבל זה אף פעם לא מוציא אותו באמת מן הספק ולמה?

כי האדם לא יכול לברוח מכך שיש לו שכל, ככל שתראה בשכלך שהאמונה שלך היא ההפך הגמור של מנגנון ההבנה שלך, ככה תכפור יותר באמונה שלך עד כדי כך ששום טיעון כבר לא יעזור לך...

כשמישהו מתווכח אתך האם יש או אין אלוהים, אז קודם כל ברור שברמה התאורטית הוא מסכים שישנה אפשרות שישות כלשהי ל - א קיימת ומעצם כך הוא מעמיד גם את קיומו של אלוהים כאפשרי המציאות.

לכן כל מה שצריך לעשות, הוא פשוט לבקש ממנו להגדיר מה זה "אין" ומה זה "יש" ולבדוק מהי ההגדרה של אלוהים ואז בפועל יוצא נגלה האם יכול להיות שיש אלוהים, כי אחרת אין משמעות לדיון.

וממש "במקרה", ההגדרה של אלוהים היא הישות שנמצאת מחוץ לכל מקום וזמן אפשריים, דהיינו ישות שהיא איננה.

כי מה שחשוב להבין הוא, שאם אנחנו מוכנים לקבל שישות שנמצאת מחוץ לכל מקום וזמן אפשריים, היא עדיין בגדר "קיימת" ממילא זה אומר שכל הדיונים על קיום אלוהים משחר ההיסטוריה בטלים לגמרי, וכל עולם המושגים שלנו של ישנו ואיננו דפוק מהיסוד...

כשמישהו אומר לך את המשפט "סייג לחכמה שתיקה", הוא בעצם מוכיח שהוא עצמו לא הבין את המשמעות של המשפט הזה, כי אם באמת "סייג לחכמה שתיקה" אז גם לא צריך לומר את זה...

בני ישראל חושבים שהפכו לבני חורין, כי הם השתחררו מהלבוש שנקרא "עבודות כפיים במצריים", אבל הם רק הכניסו את עצמם לעבדות גדולה יותר, של להיות חייבים לאלוהים שלהם בחייהם וגם לאחר מכן...

לכפור באלוהים, לא פירושו לכפור בטקס כלשהו או בישות כלשהי מחוצה לך, אלא לברר לשורשם את המחויבים בחשיבה שלך, של הדברים שנדמה לך שאתה צריך, שהם האלוהים שלך...

מה שהאדם קורא לו "שאיפות" הוא בסך הכל ביטוי של עד כמה הוא לא מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא כרגע...

אם כולם מתעלמים ממך, אז במהות זה אומר שקיבלת את שיא תשומת הלב, כי המהות של תשומת לב היא תחושת הייחודיות, והנה - אתה עד כדי כך ייחודי שכולם מתעלמים ממך...

הסיבה שאנשים נהפכו להיות עשירים מלכתחילה, זה רק משום שכמות הרצונות שלהם שאותם אפשר להשיג באמצעות כסף, הייתה גדולה יותר.

אז כשאתה רואה מישהו עשיר נהנה, תזכור שגם החיסרון שהוא חווה היה גדול פי כמה מהחיסרון שלך ולכן הוא היה צריך לעבוד ביחס ישיר כדי למלא אותו.

ותזכור, שאם תגדיל את הרצון שלך ליהנות, כלומר את החיסרון של עצמך, אז גם אתה תתאמץ מספיק ותגדיל את הסיכוי שלך ליהנות יותר, זאת כמובן אם אתה מוכן לקחת את הסיכון שתיכשל...