הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=20216
משמעות החיים - מבוא

משמעות החיים הוא מונח המתייחס לתהייה הפילוסופית על סיבתו ומטרתו של הקיום בכלל, והקיום האנושי בפרט. את ההגות הפילוסופית והתאולוגית שעסקה בשאלה זו ניתן לחלק לשני ענפים עיקריים: זו שנטתה לתפישה כי לחיים יש משמעות גרסה כי מחוץ לביטוי הפיזי של הקיום קיים דבר מה נוסף ובלתי - תלוי בו, כמו אל, אידאה, מערכת מוסר, עקרון טרנסצנדנטלי, וכדומה, המעניק לחיים את משמעותם. ההגות שנטתה לסברה כי לחיים אין משמעות החורגת מעצם קיומו הפיזי של אדם או בעל - חיים כפרה בדרך כלל גם בקיום דבר מה נוסף ובלתי - תלוי כזה.

תפישות תאולוגיות ופילוסופיות

התפישות התאולוגיות של משמעות הקיום בשלוש הדתות המונותאיסטיות העיקריות הנצרות, האסלאם והיהדות הודרכו על ידי האמונה בקיומו של אל כל יכול, המורה למאמיניו לדבוק באופני התנהגות מסוימים ובתורת מוסר מסוימת ומטרת הקיום, לפיכך, היא קיום ערכיה ומצוותיה של הדת "את האלוהים ירא ומצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת, יב יג).

בכמה זרמי אמונה בדתות המונותאיסטיות מונח, במובלע או במפורש, כי הדבקות במילוי מצוות האל מעניקה לחייו של אדם משמעות, אם במובן האישי בחיי העולם הזה (תחושת שלמות, סיפוק ואושר מהתגברות על קושי הכרוך במילוי המצוות, וכו') ואם במובן כללי יותר, כהגשמת ייעודו של אדם עלי - אדמות או בקידום מטרה ראויה (לדוגמה, חזרה בתשובה אישית כדי לקדם את הסיכוי לגאולת וישועת כל בני - האדם באחרית הימים). ואם בחוויית דבקות אקסטטית בחיי העולם הזה הממשיים באמצעות האצלה רוחנית כרוח הקודש ונבואה

תפישות מונותאיסטיות אחרות, לעומת זאת, הדגישו יותר את התגמולים האישיים הנשקפים למי שממלא את המצוות אחרי מותו, כמו בחיי נצח בגן עדן. דגש דומה יש בדתות שבמרכזן האמונה בגלגול נשמות, בהן חיים ההולמים צו מוסרי יובילו להתגלגלותו של אדם בבעל - חיים או באדם בעל מעמד משופר בגלגולו הבא.

התשובות הפילוסופיות לשאלת משמעות החיים הן רבות ומגוונות, אך קיים מכנה משותף לרובן. רוב השיטות הפילוסופיות שותפות להנחה כי קיימת מהות אחת (לפחות) המשותפת לכלל בני האדם. החל באפלטון שטען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת (אהבת החכמה), אריסטו שגרס כי מהותו האדם היא השאיפה אל הטוב, וזרם הנהנתנות היווני שקבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר, דרך הרמב"ם שקבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו, רבי משה קורדובירו שסבר כי תכליתו של האדם להדמות לקונו במידותיו ומעשיו (על פי מערכת הספירות), והרמח"ל שקבע כי האדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, ועד בודהה שטען כי מטרת האדם להגיע להתעוררות, הארה ומודעות עצמית גבוהה, ז'אן ז'אק רוסו שטען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו, גאורג זימל שטען כי תכלית החיים היא להתאמץ להגיע לאינטנסיביות של חיים ולהתאוות לחיוניות גדולה יותר ממה שיש לו, ואריך פרום שטען כי האהבה האנושית על שלל סוגיה, היא היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי, ורק בה האדם יכול להמלט מחויית "הבדילות הקיומית", אותה ראה כאם כל החרדות וכל המצוקות.

גישות פילוסופיות אחרות, כגון אקזיסטנציאליזם, גורסות כי לאדם דווקא אין מהות אפריורית, טרם היוולדו. כלומר, הקיום של האדם קודם למהותו. בשונה מעולם הבהמות והצמחים, בו מהותם נקבעת מראש בטרם הגיעם לעולם, האדם מגיע לעולם ללא מהות קבועה, על כן משמעות חייו נמצאת בידיו. אדם יחיה חיים משמעותיים, בעלי תכלית רק אם הוא יעצבם ויעניק להם תוכן מקורי. גם ניטשה הסכים כי אין לאמץ באופן עיוור שום מערכת מוכתבת מראש, ועל האדם לעצב את חייו כמו יצירת אמנות, לכתוב את ספר חייו באופן אותנטי ובמו ידיו.

היו אנשים שראו את תכלית החיים החל מעצם שרידותם והתקיימותם, ומטרות "צרות אופקים" אחרות ככיבוש, ושליטה של הזולת, הצלחה, הבאת ילדים לעולם, תהילה ופרסום, קשר עם אנשים אהובים, דרך הפצת אידאולוגיה כלשהי, וכלה במטרות אלטרואיסטיות כסיוע ועזר לזולת כמיטב יכולתיהם, הקדשת חייהם לעניין מסוים, או נתינת תרומה משמעותית לאנושות או ללאום שבקרבו הם חיים.

משמעות חיים בתקופה המודרנית

נראה כי החיפוש אחר משמעות החיים (בעיקר בעולם המערבי) התעצם בתקופות המודרנית והפוסט מודרנית, בעקבות אבדן מסורות ושקיעת ערכי מסורת, ו"קץ האידאולוגיה" והוא אחד הגורמים לעליית העידן החדש. תחושת אובדן משמעות החיים (או חוסר הביטחון במשמעותם האמיתית) התרחשה בשל השתחררות האדם ממסורות עבר, שקבעו לו את דרכי עשייתו, וההתנערות מהאמונה באמיתות מוחלטת וביטול משמעות האידאולוגיות. ללא אידאולוגיה ואמונה שיש בכלל אמת מוחלטת, חשים רבים שחייהם ריקים מתוכן וממטרה.

החיפוש אחר משמעות החיים הוא במוקד של יצירות רבות, ביניהם "האדם מחפש משמעות" מאת הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פראנקל. ספר בו מדגיש פראנקל את החשיבות שבמציאת משמעות לחיים על רקע מאורעות השואה. הסופר, ניצול השואה, מספר מתוך חוויותיו איך בני אדם שלכאורה היו אמורים לאבד כל צלם אנוש במחנות, מגלים בתוך עצמם תעצומות נפש, ולא רק שורדים, אלא גם מוצאים משמעות לחייהם בתוך התופת. פראנקל מוסיף כי אנשים שהיו חלשים פיזית, אבל מצאו משמעות חיים, הצליחו לשרוד בתופת והכילו את הסבל הקשה ביותר, יותר מאנשים שהיו חזקים וחסונים פיזית.

בפסיכולוגיה

על פי הפסיכולוג אלפרד אדלר כל אדם נולד עם תחושת נחיתות במישורים שונים (אישי, קבוצתי ואף כלל אנושי) ובמשך כל חייו הוא נאבק להשיג עליונות, עצמאות, חופש והגשמה עצמית. השאיפה לעליונות כדבר הנותן לאדם משמעות לחייו, היא העיקרון השולט בתאוריה שלו. על פי אדלר בגיל צעיר מאוד 4-5 האדם בוחר באמצעות הכוח היוצר שלו את אמונת חייו ומגבש את סגנון החיים (style of life) שבאמצעותו הוא עונה על השאלה של הבריחה מנחיתות לעבר עליונות. על פי אדלר אמונת החיים של האדם כוללת מטרות פיקטיביות והיא סובייקטיבית פרטנית, דבר העושה אותה מועדת להיכשל אל מול אבני הבוחן של המציאות, ולגרום למשברים נפשיים לאדם הדוגל בה.

משנתו של ויקטור פראנקל, מייסד הלוגותרפיה, שהיא שיטה פסיכולוגית של ניתוח אקסיסטנציאליסטי שמתמקד ב"שאיפה למשמעות", היא כי הדחף והרצון העמוקים ביותר של האדם, הוא שאיפה למשמעות והבנה של חייו והעולם שבו הוא נמצא, והבנה זו היא היא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. על פי פראנקל האדם מוגדר "כיצור התר אחר משמעות, והעוסק בחיפוש אחר פשר". פראנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם "ריק קיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום. תחושה שבאה לידי ביטוי לפי פראנקל במשולש של דיכאון, תוקפנות, והתמכרות. אותו ריק קיומי גורם לרוב הצרות הרוחניות והבעיות הנפשיות. אליבא דפראנקל ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, אליו יוכל להתכוון, ושלקראתו יוכל לחתור, ובו יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הוויתו האנושית האמיתית, ורוב הנוירוזות והבעיות שליוו אותו יפתרו.

אף שפראנקל סבר כי יש לחיים פשר עליון - הלוגוס שעמוק מהלוגיקה, הוא סבר שקיימים עשרות אלפי פשרי חיים, המתאימים לעשרות אלפי מצבים, שבהם בני אדם יכולים להימצא. ועל כן פשר החיים הוא מושג חמקמק השונה מאדם לאדם, מיום ליום ומשעה לשעה, המתגלה במעשה האדם, ולא בשאלותיו או אמירותיו. (האל הלא מודע עמ' 17, ועמ' 99). פראנקל עוד כותב כי פשר הסבל הוא הפשר העמוק ביותר שהאדם יכול למצוא, מפני שהסבל מהווה זרז למציאת פשר נעלה, שכן עמדתו של האדם כלפי סבל, היא מבחנו הנעלה ביותר.

משמעות החיים איננה רק דבר פילוסופי - תיאורתי לאדם. על פי פראנקל, בסקר באוניברסיטה אמריקנית התברר כי 85% מהסטודנטים שניסו להתאבד אמרו כי הסיבה למעשם הייתה מפני שהחיים נראו להם נעדרי משמעות. על פי פרופ' ישראל אור - בך התאבדות בדרך כלל מתקשרת לתחושת אובדן, שבו האדם חש כי איבד את החשוב מכל ואת משמעות חייו.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן