המשך מכאן: בגלל מה אתה אוהב את עצמך ? עד כמה אתה חזק מבפנים ? ועוד! חלק 2.

אך ככל שזה שמדבר איתך יש לו יותר בטחון עצמי מבפנים, כך הוא מסביר לך דברים בצורה פשוטה יותר, כך אתה מבין שגם אתה מבין, כך אתה מאמין שגם אתה מסוגל להיות טוב יותר, כך אתה הופך לגדול בעיני עצמך. עד שלפעמים זה שדיבר איתך נהיה קטן יותר בעיניך, כי אתה אומר לעצמך, הרי גם אני יכול להיות כמוהו, אז הוא נהיה קטן יותר בעיניך. וזה כמובן נובע מהחוזק של זה שדיבר איתך, כי הוא בגלל החוזק שלו הוריד את עצמך אליך כדי לגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך באמת מבפנים. כך שמי שחזק יותר מבפנים מסוגל "להוריד" את עצמו יותר עבור אחרים.

מי שטוב לו עם עצמו, לא עושה רע לאחרים. ולהפך, ככל שלאדם רע יותר מבפנים כך הוא עושה יותר רע לאחרים. נניח שנולד לך ילד, נניח שקרה לך משהו מאוד טוב, ואתה נוסע בכביש ומישהו עוקף אותך, האם תריב איתו, האם תכעס עליו? כמובן שככל שטוב לך יותר באותו היום, כך תכעס עליו אפילו בלבך פחות.

לעומת זאת, אם באותו היום פיטרו אותך, קרה לך איזה אסון איזה משהו שממש מפריע לך מבפנים, ובדיוק איזה מישהו החליט לעקוף אותך, מה קורה אז?

התשובה כמובן ברורה, ככל שטוב לך יותר מבפנים, כך אתה נחמד יותר מבחוץ לעצמך ולסביבתך.

מי שמשפיל אחרים, זה נובע רק בגלל חולשה עצמית פנימית, בגלל הצורך של האדם להרגיש חזק הוא מתלוצץ על חשבונם אל אחרים, בגלל הריקנות שבו.

יחד עם זאת, ככל שלאדם טוב יותר מבפנים, כך הוא מחזק יותר אנשים אחרים וכך הוא גורם גם להם להרגיש טוב עם עצמם.

נניח שיש מריבה בין 2 אנשים. מי הראשון שיוותר לחברו? זה שחזק יותר מבפנים וזה שאוהב את עצמו יותר מבפנים הוא זה שיוותר ראשון. זה שאוהב את עצמו באמת יסיים את הסכסוך מהר יותר, כי הוא אוהב את עצמו וחושב רק על עצמו וממילא טובת עצמו לסיים את הסכסוך שלו עם זולתו עומדת מול עיניו (ישנם מקרים יוצאי דופן, אך בכל מקרה אסור לך ללכת לישון בלילה עצבני. כך שאם המריבה עם חברך פוגעת בך מבפנים, סיים אותה כמה שיותר מהר).

זה שהוא המנצח האמיתי, הוא לא צריך להראות לכולם שהוא ניצח. מה אכפת לו שיחשבו שהוא הפסיד, אם הוא באמת ניצח. אם השגת את המטרות שלך, מה אכפת לך מהכבוד המדומיין של מה יחשבו?! תחשוב רק על עצמך. ניצחת, השגת את מטרותיך, זה הכל. מה אכפת לך ממה האחר חושב עליך. כידוע, ניצחון אמיתי הוא כזה שכל המטרות שרצית להשיג הושגו ושיחד עם זאת זה שמולך חושב שהוא ניצח אותך (אא"כ המטרה היא תודעתית). ולמה?

כי אם הוא יחשוב שאתה ניצחת אותו, הוא ירצה לנקום בך וכולי. כך שניצחון אמיתי, הוא שזה שמולך חושב שהוא ניצח ואז הוא יעזוב אותך בשקט, למרות שבאמת אתה ניצחת. וגם כאן רואים, שמי שחזק יותר, צריך פחות להראות שהוא חזק כלפי חוץ.

ניתן דוגמא נוספת מתחום הזוגיות וחיי המשפחה. בד"כ אלו שמעניקים פחות תשומת לב אמיתית לאישה / ילדים והמשפחה שלהם, הם אלו שנותנים לילדים שלהם יותר כסף / מתנות וכולי כדי לחפות על זה שהם לא נותנים את מה שבאמת צריך, שזו תשומת לב.

ככל שאדם נותן יותר פנימי, כך הוא צריך לתת פחות חיצוני ולהפך, ככל שאדם נותן פחות פנימי, כך הוא צריך לתת יותר חיצוני.

וכפי שכבר התבאר, כי ככל שהזוגיות וחיי האהבה של האדם מבוססים על דברים יותר פנימיים כך הזוגיות תחזיק יותר זמן. כי פנימיות לא משתנה כ"כ מהר, ומה שנקרא אצל האדם "אני" דהיינו התודעה שלו, זה לא משתנה כ"כ מהר.

כך שזוגיות שמבוססת על אהבה אמיתית של ה"אני" הפנימי של בן הזוג, זוגיות כזו תחזיק מעמוד לאורך זמן, לעומת זוגיות שמבוססת על הרכוש / מעמד / כבוד וכולי של בני הזוג, שאלו כמובן דברים חיצוניים שמשתנים כל הזמן ושאינם נותנים מענה אמיתי לצרכים הפנימיים הרגשיים של האדם ואז כמובן קצב הגידול בכמות הזוגות שמתגרשים עולה כל הזמן, כי בגלל חוסר ההתאמה הפנימית, בגלל זה הזוגיות אינה מחזיקה מעמד, מה שכמובן מוביל לגירושין.

אז מה בעצם הבנו? כי מי שאוהב את עצמו מבפנים בגלל מי שהוא כאדם, אדם כזה טוב לו יותר, החיים שלו טובים יותר, הוא רגוע יותר, הוא פחות צריך דברים מהסביבה שלו, טוב לו יותר מבפנים, הוא לא תלוי באנשים אחרים, הוא לא מתאכזב משום דבר, מאחר שאינו תלוי בשום דבר חיצוני.

ועיקר הסיבה שהאדם לא אוהב את עצמו, היא בגלל שהוא לא חי את החיים של עצמו אלא הוא חי את החיים של אנשים אחרים, דהיינו שבמקום לחשוב על מה שהוא רוצה ועל מה שטוב לו באמת, הוא מטריד את עצמו בחינם ממה שחושבים עליו. כי באמת הפנימיות שלך כאדם מושלמת אם רק תסתכל עליה ותשתמש בה.

אלא שהסביבה והתקשורת השלילית שהאדם מוקף בה כל הזמן, הם אלו שגורמים לאדם לעצבות ולחוסר אהבה עצמית, כי הם כל הזמן מספרים לך מה אין לך, ומה כדאי לך שיהיה לך, ומה אתה חייב שיהיה לך, ומה אם אין לך אותו אתה פשוט לא יכול לחיות, וכמה טוב לאחרים יותר ממך וכמה הדשא של השכן שלך ירוק יותר וכולי. והדבר הזה הוא הגורם העיקרי לכך שרע לאדם, בגלל שהוא כל הזמן מלעיט את עצמו בחסרונות ובצרות ובכמה רע וכולי, ואז אח"כ הוא מתפלא שהחיים שלו לא נחמדים.

ולכן על האדם לשנן תמיד, לזכור ולשים אל מול עיניו את התכלית, שהיא שתהיה שלם עם עצמך מבחינה פנימית. כי בסופו של דבר, כל הדברים החיצוניים מטרתם ותכליתם היא אחת, לגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך מבפנים! וזאת התכלית, להרגיש טוב מבפנים.

וברגע שתזכור דבר זה ואת התכלית, ממילא תוכל לצחוק מהעולם ולהתעלם ממנו לחלוטין, כי מה לך ולמעשיהם של אחרים, אתה לא צריך להרגיש רע כי למישהו אחר יש משהו שאתה לא באמת צריך. אם אתה מרוויח X וזה טוב לך, מה אכפת לך שמישהו אחר מרוויח יותר. תמיד תשנן לעצמך את המשפט הבא זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! וְעוֹד: לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?! כי באמת זה לא משנה מה אחרים חושבים עליך, זה משנה רק מה שאתה חושב על עצמך. ואל לך לבלבל את עצמך בכך שלאנשים אחרים רע להם ושמחמת כך הם צוחקים עליך, כי באמת אם טוב לך עם עצמך, מה אכפת לך מה חושבים עליך. אדרבה תרחם על אלו שצוחקים עליך, שרק בגלל שלא טוב להם מבפנים, לכן הם צריכים לצחוק עליך כפי שהתבאר לעיל.

לסיכום: תאהב את עצמך מבפנים, תתבונן פנימה, תהיה אדם טוב יותר מבפנים, תחייה את החיים של עצמך לפי קנה המידה שלך ואל תבלבל את עצמך מאחרים. כי זה מעשה שלך וזה מעשה שלהם ואל לך לרצות משהו שיש למישהו אחר אם אתה לא באמת צריך אותו! תאהב את עצמך באמת מבפנים בלי להיות תלוי בתגובות חיצוניות, תהיה מאושר מדברים פנימיים שאינם משתנים ולא בגלל דברים זמניים שרק יוצרים אכזבות! תאהב את עצמך באמת ותהיה חזק מבפנים. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

מתוך הסיפור של רבי נחמן על החכם והתם

כְּשֶׁהָיָה [הסנדלר התם, שהיה החכם באמת] גּוֹמֵר הַמִּנְעָל [זוג הנעליים], וּמִן הַסְּתָם הָיָה לוֹ שָׁלשׁ קְצָווֹת [היינו שהנעליים שהוא היה מייצר לא היו מושלמות], כִּי לא הָיָה יָכוֹל [לדעת לעשות את] הָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל, הָיָה לוֹקֵחַ הַמִּנְעָל בְּיָדוֹ וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ מְאד, וְהָיָה מִתְעַנֵּג מְאד מִמֶּנּוּ וְהָיָה אוֹמֵר: אִשְׁתִּי כַּמָּה יָפֶה וְנִפְלָא הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מָתוֹק הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מִנְעָל שֶׁל דְּבַשׁ וְצוּקִיר [סוכר] הַמִּנְעָל הַזֶּה!

וְהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ: אִם כֵּן מִפְּנֵי מָה שְׁאָרֵי רַצְעָנִים [סנדלרים] נוֹטְלִים שְׁלשָׁה זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים, וְאַתָּה לוֹקֵח רַק חֲצִי טָאלֶער [הַיְנוּ זָהוּב וָחֵצִי] ? הֵשִׁיב לָהּ [התם לאשתו] : מַה לִּי בָּזֶה [למה זה בכלל אמור לעניין אותי] ? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! וְעוֹד: לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?! הֲלא נַתְחִיל לַחֲשׁב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּמִנְעָל זֶה מִיָּד לְיָד: הָעוֹר הוּא בְּכָךְ, הַזֶּפֶת וְהַחוּטִים וְכוּ' בְּכָךְ, וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָךְ, לַאפְּקִיס [המילוי שבין העורות] בְּכָךְ; וְעַתָּה אֲנִי מַרְוִיחַ מִיָּד לְיָד עֲשָׂרָה גְּדוֹלִים, וּמָה אִכְפַּת לִי רֶוַח כָּזֶה מִיָּד לְיָד?! וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד.

וְאֵצֶל הָעוֹלָם הָיָה לְלַעַג, וְהִשִּׂיגוּ תַּאֲוָתָם בּוֹ, שֶׁמָּצְאוּ מִמִּי לְהִתְלוֹצֵץ כִּרְצוֹנָם, כִּי הָיָה נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע. וְהָיוּ בָּאִים בְּנֵי אָדָם, וְהִתְחִילוּ בְּכַוָּנָה לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְלוֹצֵץ וְהָיָה אוֹתוֹ הַתָּם אוֹמֵר: רַק בְּלִי לֵיצָנוּת! וְתֵכֶף שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ בְּלִי לֵיצָנוּת, קִבֵּל דִּבְרֵיהֶם וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּם, כִּי יוֹתֵר לא הָיָה רוֹצֶה לְהַעֲמִיק לַחֲשׁב חָכְמוֹת, שֶׁגַּם זֶה בְּעַצְמוֹ לֵיצָנוּת, כִּי הָיָה אִישׁ תָּם, וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה, שֶׁכַּוָּנָתָם לְלֵיצָנוּת, הָיָה אוֹמֵר: מַה יִּהְיֶה כְּשֶׁתִּהְיֶה חָכָם מִמֶּנִּי? הֲלא אֲזַי תִּהְיֶה שׁוֹטֶה, כִּי מָה אֲנִי נֶחֱשָׁב?! וּכְשֶׁתִּהְיֶה חָכָם מִמֶּנִּי, אַדְּרַבָּא, אֲזַי תִּהְיֶה שׁוֹטֶה!

מי שצריך כבוד - נחשב כנצרך לבריות

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כִּי מִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, אוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה שֶׁל כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת וְכַיּוֹצֵא נִמְצָא שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכָבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם

כָּל מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ קָטָן בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לַחֲלק לוֹ כָּבוֹד בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל מַה שֶּׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר קָטָן, הוּא יוֹתֵר חָפֵץ בְּכָבוֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שהילדים מַקְפִּידִין מְאד עַל כְּבוֹדָם, וְרוֹצִים מְאד אֶת הַכָּבוֹד, וְזֶה מֵחֲמַת, שהילדים דַּעְתָּן קַלָּה וּקְטַנָּה מְאד: