מייקל ג'קסון ואהבה עצמית

מדוע לעתים קרובות אלה שיש להם הכל, מפסידים את הכל?

מאת הרב ג'ייסון גלבר

אין ספק שלמייקל ג'קסון היה כישרון נדיר, שנגע בליבם של הרבה מאוד אנשים. בתור יהודים, אנחנו מבינים שכל מה שקורה בחיים בא ללמד אותנו משהו, אז מה אפשר ללמוד מחייו ומותו של מייקל ג'קסון?

במאמרים המתארים בפרוטרוט את חייו ומותו, מצטיירת ועולה תמונה עגומה של אדם שבור ומיואש. למרות שמוטיב הסיפור נדוש ומוכר, הוא בכל זאת לא נשמע הגיוני. למה כל כך הרבה פעמים אנחנו רואים שדווקא אלה שיש להם הכל, מפסידים את הכל? למייקל ג'קסון באמת היה הכל - כישרון, תהילה, עושר ואהבה והערצה של רוב העולם. אז מה לא היה בסדר?

אני זוכר שבלימודי הייעוץ שלי באוניברסיטה, למדנו שהמאפיין העיקרי של אנשים הסובלים מהתמכרויות, הוא חוסר אהבה עצמית. באדם בריא, האהבה העצמית מגיעה מתוכו; היא תומכת בו מבפנים, ומאפשרת לו לחוש ביטחון עצמי ואושר ולמצוא משמעות בחיים. לרוע המזל, להרבה אנשים חסרה אותה אהבה עצמית בריאה ופנימית, ולכן הם מנסים נואשות למצוא את האהבה הזאת דרך התנסויות והנאות חיצוניות.

מה המכניזם של האהבה העצמית הפנימית? כיצד מטפחים אותה, וכיצד פוגמים בה? כאשר מעשינו תואמים לאמונתנו ולתפיסתנו המוסרית, אנחנו מטפחים אהבה פנימית וכבוד עצמי. כשברור לנו מה טוב ונכון, וכשאנחנו רואים שאנחנו מתנהגים בצורה שתואמת את תפישת העולם הזאת, אנחנו מעריכים, מכבדים ומוקירים את עצמנו על מה שאנחנו. אולם, כאשר אנחנו מתנהגים בצורה שסותרת את ערכינו העמוקים ביותר, אנחנו מתביישים, ובושה זאת שוחקת את ההערכה העצמית ואת האהבה העצמית שלנו. כשאנו פועלים בניגוד למוסר האישי שלנו, נפגמת שלמותנו הבסיסית, ואנחנו מתחילים לסלוד מעצמנו.

ברור ומובן שחיים מוסריים מאהיבים את האדם לא רק על זולתו, אלא גם על עצמו.

חייו של מייקל היו מלאים בהערצת ההמונים, למרות זאת נראה שלא הייתה לו טיפת אהבה לעצמועצוב, אבל בדרך כלל סלבריטאים או אנשים מפורסמים אחרים לא מצליחים לשכפל את הקריירה הציבורית המדהימה שלהם, לחיים אישיים מדהימים באותה מידה. הסיפורים המקיפים את מותו של מייקל ג'קסון, מציירים חיים מלאים התמכרויות, מערכות יחסים טראומטיות ותפיסה חולנית ביחס למראה החיצוני. הדיסוננס בין חיים ציבוריים וחיים פרטיים שנמצאים בקונפליקט מתמיד זה עם זה, מהווה קרקע פורייה לבושה ולשנאה עצמית. חייו של ג'קסון היו מלאים בהערצת ההמונים, ובכל זאת נראה שלא הייתה לו טיפת אהבה לעצמו.

מפרקי אבות אנו לומדים שקנאה, תאווה ורדיפת כבוד, מסלקים את האדם מן העולם. המכנה המשותף לשלושתם הוא ההנחה השגויה שאושר / מימוש עצמי / אהבה נמצאים היכן - שהוא בתוך כל אלה.

הקנאה משכנעת אותנו שאם רק תהיה לנו המכונית הנכונה, או המשרה הנחשקת, או אולי תקציב לעוד ניתוח פלסטי, אז נהיה מאושרים. רעבון שאינו יודע שובעה להנאות גופניות, מריץ אותנו ריצת אמוק אחר כפייתיות והתמכרויות - בין אם מדובר במזון, שתייה או סמים - בתקווה שמשם יצמח האושר האישי שלנו. רדיפת כבוד, היא למעשה תוצאה של חוסר ההבנה שאנחנו בעליו של הערך העצמי שלנו. תמורת האהבה העצמית שכל כך חסרה לנו, אנחנו מפקירים את האהבה שרק אנחנו יכולים להעניק לעצמנו, ורודפים אחר החיקוי העלוב שלה: דעה חיובית מהזולת.

מייקל ג'קסון חי למען מעריציו, וכפי שאמר: "אני חושב שכל התהילה וההצלחה... רציתי בזה משום שרציתי שיאהבו אותי. זה הכל. זאת האמת. רציתי שאנשים יאהבו אותי, יאהבו אותי באמת, משום שבאמת מעולם לא הרגשתי אהוב. "

כולנו מוּעדים ליפול במלכודת הזאת, לא רק העשירים והמפורסמיםוכשאנחנו מסיטים את התמקדותנו מבניית העולם הפנימי שלנו - עולם הערכים, האידיאלים והשאיפות הרוחניות - אל העולם החיצוני, אנו נופלים קרבן בידי כל מה שיכולים להביא על האדם הקנאה, התאווה והכבוד. כולנו מועדים ליפול במלכודת הזאת, לא רק העשירים והמפורסמים.

כיצד נחזק את אחיזתנו בעולם הפנימי שלנו ונמשיך להתמקד בחיים ערכיים?

רבותינו מספרים שכאשר העובר שוהה בבטן אימו, בא מלאך ומלמד אותו את התורה כולה. וכשהוא עומד להגיח אל אויר העולם, המלאך סוטר על פיו, ומשכיח ממנו את כל מה שלמד. למה לטרוח וללמד את התורה כולה, רק בשביל להשכיח הכל אחר כך?

התשובה היא שאנחנו לא ממש שוכחים. עמוק בתוך התת - מודע שלנו נשאר הידע של כל האמת וכל החוכמה, להם נזדקק במשך חיינו. וכשאנחנו מפלסים את דרכנו בחיים, אנו מתאמצים להתקרב אל אותה חוכמה פנימית עמוקה ולנהוג בהתאם. זוהי ההרגשה של קול המצפון; תחושת הבטן של נכון ולא נכון. ככל שאנחנו לומדים יותר, אנו יכולים להתאים את עצמנו טוב יותר לאותה חכמה ראשונית שלמדנו ברחם אימנו.

זאת גם הדרך להגביר את האהבה העצמית שלנו. אם נחיה בפועל את המוסר והערכים העמוקים ביותר שלנו, מעשינו יתאימו למצפוננו המוסרי. ובשלב זה, נהיה אהובים על בוראנו כמו שנהיה אהובים על עצמנו.

לחלק מאיתנו יש אולי מעטפת חיצונית יפה יותר מאשר לאחרים, אבל כולנו יכולים להשיג את הכל, במשמעות האמיתית של העולם הזה. אנחנו יכולים לחיות חיים של עושר פנימי מדהים, משום שאנחנו יכולים לשאוף לגדולה אמיתית ולחיים מתוך אמת פנימית.