אנלוגית יחסי מטפל מטופל מהייעוץ הפסיכו תרפויטי

מאמר זה נכתב בהשראת קארל רוג'רס (1902 - 1987) ממייסדי הזרם ההומניסטי וכמו כן, חלקם של הטקסטים הינם תרגום חופשי לכתביו.

מאמר זה, דן בדרך, בה ניתן ליצור שינוי מובנה ברמה הנפשית והגופנית בטיפול ההוליסטי. זאת, ע"י יישום מספר תנאים המקדימים לטיפול ושכיום, נחשבים לבסיס ביצירת האינטראקציה ביחסי מטפל מטופל בייעוץ הפסיכולוגי.

ישנן גישות טיפוליות שונות בייעוץ הפסיכולוגי כשלכל אחת רציונאל המשקף את דרך הטיפול, המטרות, הכלים או הקשיים הטיפוליים האופייניים לה. כולן יוצאות דופן, כולן ייחודיות בדרכן, דומות או שונות במהות השורשית שלהן אולם, ישנה אחדות המשותפת לכולן. זו, באה לידי ביטוי במספר כללים, תנאים חיוניים המהווים חלק אינטגראלי במרקם העדין של היחסים הבין אישיים בטיפול התרפויטי. תנאים אלו, הינם הכרחיים וכמו כן, אף מספקים בכדי יצירת שינוי אישיות. כיום, הם מהווים בסיס לכל הגישות השונות של הייעוץ הפסיכולוגי.

במאמר זה, אנסה לבחון כיצד אותם התנאים הבסיסיים ביצירת האינטראקציה ביחסי מטפל מטופל, באים לידי ביטוי בטיפולי מגע הוליסטיים וכיצד יכולים להיות מספקים לכדי יצירת שינוי מובנה, ברמה הנפשית או הגופנית וכיצד יישום תנאים אלו יכול לשמש בכדי לתרום לטיפול ההוליסטי, אשר אינו מאופיין בתקשורת וורבאלית אלא במגע.

בתחילה, אגדיר למה כוונתי בשינוי מובנה וכיצד בה הדבר לביטוי במישור הגופני או הרגשי. נכון הדבר, שאת השאלה מהו שינוי מובנה היה רצוי לבחון לעומקם של דברים. אולם, לצורך העניין, אפשט הגדרה זו ואשתמש בהגדרה כללית. שינוי מובנה הינו שינוי אישיותי של האינדיבידואל במישור הפנימי וכמו כן, במישור החיצוני בדרך, בה ישנו שיפור בהשתלבות מבחינה חברתית, התמעטות קונפליקטים פנימיים, יישום מועיל יותר לחיים ושינוי בהתנהגות באופן בו ישנה התרחקות ממנהגים ילדותיים, אשר מעקבים ופוגעים בהתפתחות האינדיבידואל, לכיוון מנהגים בוגרים התורמים להתפתחותו האישית ובריאותו.

שינוי זה, יבוא לביטוי בהתחזקות הביטחון העצמי, השקט והשלווה הפנימיים. שיפור ביכולת ההכלה הרגשית, הקבלה והנתינה. צמיחת המודעות הפנימית ויישום תבניות מחשבה מועילות וחיוביות וכמו כן, יישום של מגוון דפוסי התנהגות לחיים בריאים יותר אם ברמת התנהגות, תזונה או הרגלים גופניים. כלומר, באופן כללי, שאיפה כלפי התפתחות אישית. כמו כן, אם נצא מנקודת ההנחה שהאטיולוגיות לבעיותינו הגופניות שורשן בנפש אזי, שינוי במישור האישי, יקל על ואף יפתור סימפטומים גופניים.

בכדי להגיע לשינוי מובנה, עלינו ליישם מספר תנאים שהם הכרחיים וכאשר מיושמים יחד, אף מספקים, לתחילת התהליך. במידה ותנאים אלו מתקיימים ומתמשכים לאורך זמן, הדבר מספק בכדי יצירת שינוי מובנה וזאת, אף ללא יישום טכניקת הטיפול עצמה. להלן התנאים:

א. שני המשתתפים נמצאים בתהליך פסיכולוגי.

ב. המטופל נמצא במצב של חוסר הרמוניה.

ג. המטפל נמצא בהרמוניה והוא באינטגרציה ביחסים.

ד. המטפל חווה התחברות חיובית בלתי מסויגת וקבלה ללא תנאי למטופל.

ה. המטפל חווה הבנה אמפאטית למצבו הפנימי של המטופל ושואף להעביר התנסות זו.

ו. כאשר התקשורת האמפאטית והקבלה ללא תנאי מושגות בדרגה מינימאלית הדבר מספק.

קיומם של תנאים אלו נראה פשוט וטריוויאלי. אולם, אין הם מתקיימים מעצמם כאשר המטפל אינו ער לכך ולעיתים המטפל ממעיט בחשיבותם או לא מממש לאורך זמן אחד או יותר מהתנאים. שהרי, היה רוצה למצוא מורכבות גדולה יותר, עומק, היה רוצה לנתח ולהיכנס לנבכי נשמתו של המטופל ואיך ייתכן, שיצירת השינוי כה פשוטה ומתבססת על יישום תקשורת בסיסית זו.

מכיוון, שתנאים אלו כה בסיסיים בתקשורת הבין אישית, הם יכולים לבוא לביטוי בכל מערכת יחסים המתקיימת ברצון שני הצדדים וניתן להכלילם על מערכות שונות, מלבד הייעוץ הפסיכולוגי. כעת, נבחן כיצד אלו באים לביטוי במסגרת טיפולים המוגדרים כהוליסטיים בהם, הטכניקה הטיפולית הינה המגע הגופני. כגון, עיסויים שונים, שיאצו, רפלקסולוגיה וכדומה. כמו כן, נכללים גם טיפולים הוליסטיים בהם המגע הינו ברובד האנרגטי, כגון הילינג.

התנאי הראשון, תלוי בהימצאותה של מערכת יחסים מינימאלית בה שני הצדדים ערים לכך, שהם בתהליך טיפולי בו, כל אחד משפיע על ההתנסות הנחוות של השני. מבחינת המטופל אין זה משנה עם תהליך זה פסיכולוגי או רפואי כל עוד הוא מודע לכך, שהוא שותף לתהליך ולכך, שישנה מטרה מוגדרת. מטרת הטיפול יכולה להיות לדוגמא טיפול בכאב גב, כאב ראש, תמיכה בזמן דיכאון, חיזוק האנרגיה או יצירת מוטיבציה. כמו כן, מבחינת המטופל ישנה חשיבות להתמקדות קונקרטית בבעיה והימנעות מהפשטה ועיסוק כללי. לכן, מטרת הטיפול יכולה להשתנות מטיפול לטיפול או מתקופה לתקופה, בהתאם לרצונו או למכאוביו.

מבחינת המטפל, הדבר כרוך בערנותו להשפעת נוכחות המטופל עליו מבחינה פסיכולוגית. עליו להיות מודע לתגובתו למטופל כשזו שלילית, לדוגמא מחשבה כגון "איני אוהב מטופל זה" או "מטופל זה גורם לי אי נעימות" ובאותה מידה כשזו חיובית, לדוגמא מחשבה כגון "נחמד לי שמטופל זה מגיע" או "איזה כיף שוב מגיע פלוני". כמו כן, עליו להיות ער לתגובתו כשזו מתבטאת כמשיכה, אהבה, דחייה, גועל או כל תגובה שהיא. עליו לבחון את תגובתו ולהבין מדוע רגשות או מחשבות אלו צפים בתוכו כתגובה למטופל וכשאינו יכול לעשות זאת לבדו עליו לברר תכנים אלו במסגרת בה הוא המטופל.

התנאי השני, הינו הימצאותו של המטופל בחוסר הרמוניה. ברמה הנפשית, חוסר הרמוניה מוגדר כמצב בו ישנו חוסר התאמה בסיסי בין המשמעות הנחוות בסיטואציה מסוימת כפי שהיא נרשמת בחושיו של המטופל ובין הייצוג הסימבולי של התנסות זו ברמה המודעת. כך, שנמנע קונפליקט עם תפיסת העצמי. הביטוי יכול להחוות כמצוקה נפשית, כגון חרדה או דיכאון או, כמצוקה פסיכוסומאטית, כלומר, כבעיה גופנית. מקורו של מצב זה, יכול להיות ברמה הנפשית וכמו כן, כתוצאה מבעיה גופנית הנחוות ברמה רפואית. כאשר, סביר להניח שמצב זה יגרור לחוסר איזון נפשי, אשר יבוא לביטוי בתחושת מתח כללית, חוסר אונים ובמקרים מסוימים, אף כדיכאון או חרדה.

דוגמא לכך ניתן לראות במקרה, בו בחורה צעירה הייתה מקבלת מיגרנה כל פעם שאימא התקשרה. מאוחר יותר, הייתה מקבלת מיגרנה רק מצלצולו של הטלפון או בזמן המיועד לצלצול. למעשה, היא חשה כי אימא חודרת לפרטיותה והדבר עומד בדרך להגשמת עצמאותה. אולם, מכיוון שהדבר עומד בסתירה לתפיסתה כבת טובה, התנסות זו הוצגה בצורה מעוותת ברמה המודעת כמיגרנה, הנובעת ממקור אחר. דוגמא נוספת ניתן לראות במקרה, בו סבל מטופל מפריצת דיסק. אומנם הסיבה לכאביו הייתה ידועה אולם, הכאבים מהם סבל נמשכו זמן רב וחוסר הידיעה לגבי זמן ההחלמה והשיפור במצבו גרם לתסכול, למתח ולתבניות מחשבה שליליות.

תנאי שלישי הינו, שהמטפל יהיה בהרמוניה. אין הכוונה שהמטפל ישקף דמות בעלת יושר ושלמות ללא דופי בכל תחום בחייו אלא, שבמסגרת היחסים הוא יביא לביטוי את עצמו באותו זמן נתון באופן חופשי, משוחרר ומודע. על כל היבטיו והתנסויותיו הממשיים, כולל אלו, אשר אינם אידיאליים "לדמות המטפל". לתנאי זה מספר היבטים. הראשון הינו, התאמה בין הפנים לחוץ, שהיא יכולת המטפל להיות ער לרגשותיו ובעל יכולת להביע אותם. השני הינו, כנות, שהיא יכולת המטפל להיות הוא עצמו, ללא העמדת פנים, בכל רגע ושלב של הטיפול. השלישי הינו בכך, שהמטפל נמצא באינטגרציה ביחסים. כלומר, הוא משקף את המציאות הפנימית אותה הוא חווה עם המטופל.

אולם, אין המטרה, שהמטפל יביע את רגשותיו או ידבר על עצמו אלא, שלא ישלה את המטופל לגביו אגב יצירת דמות דמיונית בה הוא רואה אידיאל נכסף כדמות מטפל ואליה הוא שואף להגיע. בכדי לממש תנאי זה, על המטפל לקבל את רגשותיו ומחשבותיו אשר עולים בו בזמן המפגש, או כתוצאה ממנו. כגון, "אני עסוק בבעיותיי כרגע איני יכול להקשיב למטופל", "אני נמשך למטופל איני יכול להימנע מכך" או מחשבה כגון "אני מפחד ממטופל זה". זאת, באופן משוחרר וללא הכחשה או הדחקה מהמודעות ואז, תנאי זה מתקיים.

תנאי רביעי, הינו קבלת המטופל ללא תנאי בדרך חיובית ובלתי מסויגת. על המטפל למנוע שפיטה והתייחסות המותנים בערכה סלקטיבית של תכונות כטובות או כרעות ולהימנע מיצירת תנאי קבלה כאני אוהב אותך רק אם... כך, שחווית המטפל את התנסויותיו של המטופל הינה כאילו, שהוא חלק ממנו והוא מקבל אותם בדרך חמימה ובהערכה בלתי מותנית. הדבר מערב התחברות ותחושת קבלה גם כלפי חולשותיו כשביטוייהם שליליים, מכאיבים, מפחידים או הגנתיים וגם למעלותיו כשביטוייהם חיוביים, בוגרים, חברותיים ובעלי הביטחון בין אם התנהגותו עקבית או אינה עקבית. כלומר, ללא שפיטה, פשוט קבלה.

אמנם, על המטפל לחוש אכפתיות וקבלה ללא תנאי אולם, עליו להיזהר שנתינה זו לא תהפוך לרכושנית או אובססיבית ולמעשה תספק את צרכיו שלו. עליו להרגיש את המטופל כאילו את עצמו, אך אם זאת, כאדם נפרד בעל רשות וזכות לרגשותיו ולהתנסויותיו האישיים, לצרכיו, רצונותיו וחוויותיו. כמו כן, על המטפל להבין, כי קבלה מוחלטת אינה אפשרית ולכן, בכדי שתנאי זה יתקיים, תפיסת המטפל את עצמו כבעל תכונות אלו ומודעות ערה להם, מספקת.

* התנאים הבסיסיים והכרחיים ליצירת שינוי מובנה בטיפול ההוליסטי - חלק 2.