שקט נפשי

נפתלות הן מסתרי השקט הנפשי. לפעמים אדם יעפיל לפסגות.. יצלול למעמקים.. יטוס לחלל.. יתמכר למין... יבגוד.. יתעלל בילדים.. יצא למלחמות.. יכה נשים.. ירצח ילדים... יגנוב.. ישדוד.. יחפש ריגושים..

יכעס, ישנא, יקנא, יהפוך עולמות. וכל זאת על מנת להשיג שקט נפשי.

האין אלו דרכים מוזרות להשיג שקט? דרגות השקט הנפשי, שונות לפי מיקומו של האדם על פני סולם הצרכים של מסלו. בבסיס ה"שרוד" הוא המוביל, ורמות התעוזה להשגת השקט הנפשי גוררות לפעמים לפריצת גבולות הנורמה עד לדרכים פסיכוטיות להשגת השקט המיוחל.

בבסיס, החינוך הוא הסמן ליצירת הדרכים להשגת "המטרה". כאשר קיימות שתי גישות עיקריות של חינוך, האחת המעמידה את החברה בראש סדר העדיפויות, לעומת השניה, שהיא נדירה במחוזותינו. המעמידה את הפרט בראש.. השיטה הראשונה גוררת לדרכים עקלקלות להשגת השקט, "אם לחברה" יהיה טוב, אז גם לי יהיה טוב. "המשוב"

והפרגון מהחברה יהיו חלק בלתי נפרד מהשקט הנפשי.. ולא משנה כמה טוב וכשרוני תהיה. ברגע שתרגיש דחוי, יידרשו תנאים נוספים להשגת השקט כגון: מניפולציות, אינטריגות למיניהם, עד למלחמות. ואהבת לרעך כמוך, לא יכול להתקיים כל עוד אינך יודע מה זה "כמוך".

השיטה השניה מניחה שחברה טובה לא יכולה להיות בנויה מפרטים שאינם "אגואיסטיים", ללא פרטים "טובים", הכלל לא יכול להיות "טוב".. כאשר אתה לומד להגיע להערכה עצמית גבוהה, ללא הזדקקות למשובים, (כמובן שהם לא מזיקים) ולומד לשלוט בעצמך, ולאהוב את עצמך.. לא תזדקק למניפולציות ואינטריגות כדי להשיג את השקט הנפשי המיוחל.. ואז תדע גם ליישם את "ואהבת לרעך כמוך".

האם אתה מסוגל להיות עם עצמך לבד במשך שבוע?

לכן המסקנה המתבקשת הוא, השקט הנפשי טמון בנו, ואין צורך ליצור חורבן ואו להוריד מישהו בדרגה, משהו בסגנון" הלו ילד מה נשמע?"

- דרך מקובלת, להורדת הבן שיחה בדרגה". ולכן הסולם או השלבים בהשגת השקט הם: "איזהו הגיבור הכובש את ייצרו "."מי הוא העשיר השמח בחלקו". וכך תוכל הן להואיל לחברה, והן לעצמך. כאשר תרגיש אי שקט נפשי דע שהדרך להשגת השקט מתחילה אצלך.

המסע

בעקבות השאלה על האושר, רוב האנשים אמרו שהאושר נגרם להם בשל דברים חיצוניים. דברים שאנו תולים בהם את האושר שלנו.

אך הפלא ופלא את האושר אנו מרגישים בפנים בתוך הגוף. כלומר אנו מביטים "החוצה", כדי להרגיש את האושר פנימה. (האם קיים בעולם דבר שאותו ניתן להרגיש בחוץ?) זה נקרא "המסע" או היציאה של "משהו מתוכנו" החוצה כדי להביא את האושר פנימה...

למעשה אם תחשבו טוב כל מה שמניע אותנו בחיים החיצוניים (מחוץ לגוף) רק מפעיל את הרגשות שנמצאים בפנים. לא משנה מה שתכתבו. כסף, מכונית יפה, מעמד, פרגונים, נסיעות לחול, אהבה, יופי, ועושר. כל מילה שתכתבו מפעילה את מרכז האושר אצל אחד יותר ואצל אחד פחות.. למה אנו זקוקים למסע הזה? האם קיימת דרך ישירה פנימה להרגיש מאושר בלי לצאת "החוצה"? המסע הוא סיפור חיינו בלי שנשים לב לכך. עצרו ותחשבו. לוקח זמן להפנים את הכתוב פה והסקת המסקנות היא רק לטובה. המסקנה העיקרית היא

הקטנת חשיבותם של אובייקטים חיצוניים ואנשים אחרים, באחריות על האושר שלנו. הוא נמצא בידנו, והפחתה איטית של תליית האושר בדברים חיצוניים, שאפילו אינם יודעים שאנו נשענים עליהם

מנטאלית (כי לפעמים הם בכלל חפצים דוממים). תהליך זה הוא למעשה הוצאה להורג של האגו. ההפנמה של כך היא איטית.

אל תיקשר לדברים שמופיעים ונעלמים, זה יוביל לאכזבה!

וכמובן תמיד צצה השאלה.. ומה עם הילדים, המשפחה, העבודה ושאר התחייבויות? ואני שואל.."מה עם האמת?" יש דבר בעולם שלא נעלם? כולל הרים ימים יבשות? יש דבר בעולם שנשאר לנצח? אנחנו רק בני אדם ואבדן מכל סוג משפיע עלינו.

אבל הידיעה כי זה הטבע וההבנה כי ככה מתנהלים העניינים, לא ישאיר אותנו מאחור, מתגוללים בעצב.. אלא עם "נוכחות" חדשה.

מדיטציה מפורטת (הכל פנימי)

נתחיל בשאלה למה בכלל צריך מדיטציה?

כדי לרכוש כלי נוסף למסע לאושר.

במכאניזם של האדם כשנעצמות העיניים מתחילות לרוץ תמונות במוח.

לתמונות יש גם צלילים או קולות, ממש כמו סרט. שאנו פוקחים את עיננו, לא התמונות ולא הקולות נעלמים. המציאות פשוט גוברת עליהם, וכך אנו חיים בשני עולמות בעת ובעונה אחת. ברגעים של מנוחה מהמציאות, מייד עולים חלומות בהקיץ, שהם למעשה הסרט שרץ ברקע מחשבותינו כל הזמן. המנגנון הזה הוא דרך מטורפת של ההכרה לשמור על "חייה" כיון שבשקט אין לה קיום ואז "האני " נעלם או מתמזג לעצמי. כרגע זה קצת מסובך נכתב כדי לא להשאיר את התמונה לא סגורה. התהליך של חיים בשני סרטים, מציאות, וחלומות בהקיץ. הוא מציאות מתישה הגוררת לעייפות, לחוסר ריכוז ולאיבוד אנרגיה.

התובנה הזו מובילה לצורך בעצירת ה"סרט" שרץ ברקע, היתרונות בתהליך זה הם אין סופיים כגון שיפור בכושר הריכוז. חידוש אנרגטי, רעננות, נוכחות בהווה ועוד. את הסרט אפשר לעצור בכמה דרכים הראשונה היא התבוננות השניה הקשבה השלישית משלבת בין שתיהן ובה נתמקד בהרחבה בהמשך.

התבוננות

ישיבה נינוחה, והתבוננות בחפץ כשהעיניים פקוחות. רצוי חפץ פשוט

(לא חפץ שמספר סיפור, כמו תמונה). אפשר פרח, נר דולק, נקודה על הקיר, או סתם לבהות בקיר לבן נקי. יש לשם לב לנדידת המחשבות ולהחזירן פנימה. בתחילה יקשה הדבר אך במשך הזמן יכולת השהיה במצב תגדל. דרך זו עוצרת את התמונות של "הסרט"

הקשבה

בוחרים מילה "מנטרה", משפט או צליל. חוזרים עליו שוב ושוב, מקשיבים לכל מילה לצליל / להגיה, שיפור היכולת הזו עוצר את ה"דיבוב של הסרט". גם כאן יש לתרגל עד שחשים שיפור ביכולת.

משלבת

כדי להבין במה מדובר אשתדל לתת את ההרגשה בדרך הפשוטה ביותר כדי לבצע האנשה לדברים מסתוריים לכאורה.

מהי ראיה?

בשלב הראשון התבונן בנורה דולקת כשתי דקות ולאחר מכן עצום את עיניך אתה תראה בעיני רוחך את האור של המנורה דועך, עד שנעלם.

בזמן מדיטציה "נכונה", אתה עשוי לראות את האור הזה ללא עזרת מנורה רק תבין שזה לא דמיון.

מהו רטט ויברציה?

הצמד את השפתיים בקלות (נוגע לא נוגע) והמהם "לזמזם". המגע הרוטט של השפתיים שנוגעות אחת בשניה הוא הרטט או הויברציה

שנשתמש בהוראות שאתן מאוחר יותר הרטט הזה מעיר את מרכזי האנרגיה בגוף ומאפשר לפוטנציאל להפוך לאור.

המטרה של הרטט להעיר את מרכזי האנרגיה.

מילים צלילים

לכל מילה יש מנגינה שלה שבאה לידי ביטוי בתחושה שהיא מקנה לגוף לדוגמא: אמור את המילה "הנני" בלחש ונסה לתאר איפה בגוף אתה מרגיש את המילה הזו. כך לכל מילה יש משמעות "ויאמר" יש גם צליל למילה או טון המכוון או מכייל את המילה לאיבר בגוף שים לב שכאשר אתה אומר את המילה בקול עבה, אתה מרגיש אותה בכל הגוף וכשאתה אומר את המילה בקול דק אתה מרגיש אותה באזור הראש.

עיצורים וניקוד

שים לב שלקמץ או לפתח לדוגמא הגה את הצליל "אָה" עם קמץ תרגיש את הצליל בכיוון הרצפה תנסה עם צרה "אֵה" או סגול תרגיש את הצליל נוטה או ימינה או שמאלה. חיריק בזוית צדדית לכיוון מעלה וחולם או שורוק כמו שאתה מרגיש את הכיוון של ההגייה. מכאן בא גם ה.. והגית

המטרה של הצליל והטון לשלוח את הויברציה "רטט" לחלקי הגוף המותאמים.

המשלבת

יש לשבת בצורה זקופה (גם על כיסא), בהרגשה שמושכים לך בציצית הראש כלפי מעלה כך הגב יתמתח ותפתח התעלה הדמיונית שנמצאת לאורך עמוד השדרה, מחיץ הנקבים ליד עצם הזנב, עד לקצה הראש ולעין השלישית שנמצאת בין הגבות. התעלה הזו מובילה את האור לעין השלישית. בטכניקה הזו אנו עוברים על כל צ'אקרה בנפרד עם המילה שלה והצליל שלה. עוברים פירושו מתרכזים עד שמרגישים עקצוץ קל, כלומר יש הזדהות עם הריכוז. אין לעבור לנקודה הבאה, עד שלא מרגישים את הנקודה הנוכחית עליה מתרכזים. שעוברים מנקודה לנקודה, לא קופצים מנקודה לנקודה, אלא מדמיינים ליטוף קל בעליה או שמישהו מאיר עם פנס באיטיות לאורך הדרך. לכל נקודה בגוף יש את המילה שלה והצליל שלה. כל מילה מסתיימת באות "מ" שבה מצמידים את השפתיים בקלילות יוצרים את הרטט ובעזרת הצליל שולחים אותו לאיבר או למרכז האנרגטי. בדמיון, את מדמים כאילו כדור של אור, נע בעזרת כוח הריכוז שלכם, לאורך התעלה. המטרה להוליכו לעין השלישית.

בסוף התהליך מפסיקים את הצלילים והמילים ונשארים במצב של שתיקה וריכוז בעין השלישית עוד פרק זמן כפול באורכו מהזמן שהקצבת להעלאת האור. הצלחה נחשבת למצב שבו אתה "רואה" וחש שחלקים בגוף נעלמים והשקט והשלווה הם כל מה שיש. אין ציונים למדיטציה

הכל עניין של הרגשה. מומלץ לדמיין חלל ואת הנקודה האמצעית שבו.

תאור מרכזים האנרגטיים המילים והצלילים

מרכז מילה צליל

חיץ הנקבים לָם דו נמוך

אברי המין וָאהָם רה נמוך

בטן (טבור) רָאהָם מי

לב יָאהָם פה

גרון (תחתון) אָהָם סול

קצה הראש אום סי

העין השלישית אום לה

לשים לב שמקצה הראש לעין השלישית יורדים בצליל

לפי הגובה של האיבר בגוף

על כל נקודה עוברים בסביבות שלוש דקות או עד שחשים בנקודה (אם חשים אחרי שניה זה מספיק)

ולא לשכוח בסוף את השקט.

הפנמה הפיכת הנלמד לאינסטינקט

כאשר אתה הופך את הנלמד לאינסטינקט, מתפנה במוח החושב

מקום חדש לחומר חדש. כאשר החומר הנלמד מתעכל= התנסות או חוויה ישירה, המוח כבר לא צריך לעבד את המידע.

הוא פשוט הופך להיות המידע. לדוגמא אדם לא צריך לשאול את עצמו האם אש חמה או האם חשמל מסוכן או נהג מנוסה איך לנהוג. הדבר פשוט קורה.

התהליך להפיכת הנלמד לאינסטינקט

אבחנה.

הפרדה בין דמיון לאמת, המציאות היא נקודת הייחוס.

ריכוז.

ריכוז באמת או במציאות שבהווה

חקירה לתוך העצמי.

איפה אני מרגיש בגוף את האמת הזו..

חוויה ישירה.

לאחר שזיהית את מיקום האמת בגוף, יש לחוש אותה

וזה סוף התהליך בו הנלמד הופך לאינסטינקט.

ארבע מילים שהם המהות של החיים או כל החיים

אבחנה, ריכוז, חקירה לתוך העצמי, וחוויה ישירה