המשך מ: אוטנטיות בהשקפת העולם של הפסיכותראפיה האקזיסטנציאליסטית - חלק 4.

החיים האוטנטיים מנקודת מבטי האישית

כשהתוודעתי לזרם האקזיסטנציאליסטי בפילוסופיה ובפסיכותרפיה, נוכחתי לראות עד כמה השקפת עולמי משיקה במובנים רבים לנקודת המבט אותה מחזיקים פילוסופים ומטפלים אקזיסטנציאליסטים שונים. מבחינה זו, חשבתי לעצמי שבמידה ואנסה לתאר מהי האוטנטיות, גם אם תיאור זה יהיה מפתה וכובש, יצית את הדמיון ולא ישאיר מקום לספקות, ישנה האפשרות שהוא ישקף באופן דומה למדי את מהותה של הגישה האקזיסטנציאליסטית בנושא.

תהיתי לעצמי, לאיזה מידה הדבר יהיה אוטנטי ובאיזה אופן אוכל להגישו, כך שלא יצטייר כחיקוי. אולם ככול שהתעמקתי יותר ויותר, לא יכולתי שלא לראות את האוטנטיות ככזו שמטרתה אינה לחייב ייחודיות מתבדלת או התרחקות מקונבנציונאליות מסוימת. הרי משמעותה האמיתית של האוטנטיות לא תהיה בתכנים אלא בבחירה האישית. איני רואה כל דרך אחרת בשבילה להיות, מלבד ככזו המתגלה ונחשפת באמצעות פעולותיי בעולם, כך שהדבר לא משנה. לוודאי, זו כבר באה לביטוי באופן בו בדרכי הייחודית בחרתי להתנסח ולהביע את תהיותיי, כשאני הולך בדרכי האישית בנאמנות כנה ואמיתית.

הרי במידה ואדם מתעמק ומתעסק בדבר וחי את תפיסתו בדבקות מלאה, כשהוא בוחן בזהירות יתרה היכן דרכו תאבד והיכן ימצא את עצמו בסגנונו ובגווניו הייחודיים המאפיינים את דרכו בעולם, הדבר אפשרי לאמץ השקפת עולם של אחר. כשבחנתי היכן האקזיסטנציאליזם פוגש אותי, הבנתי שתכנים אלו לא רק שלא הצרו, הגבילו, סתרו, או שינו את השקפת עולמי לגבי מהם החיים האוטנטיים, אלא שהם אפשרו לי להרחיב את יכולת ההמשגה שלי בעזרת עולם המונחים אותו אימצתי ושאפשר לי לשקף את הבנתי באופן מדויק יותר.

במידה והייתי מנסה לתאר מהוא תוכנם של החיים האוטנטיים בשבילי בכדי להעביר הבנה זו, הייתי עושה זאת בקלות יחסית. הייתי מתאר את הדרכים האישיות הרבות המשקפות את קווי המחשבה או אופניי הפעולה המביאים לביטוי את בחירותיי ושאותם אני רואה כנכונים וכמאפשרים חיים מלאים ומספקים. עם זאת, דרך חיים זו בהכרח לא מתאימה לאחר מלבדי. לכן, יהיה הדבר נכון יותר לצייר את האוטנטיות בקווים מנחים היכולים להיחשב כעקרונות אוניברסאליים שבאפשרותם להיות מוכללים על חייו של כל אדם.

זאת, למרות שלתפיסתי הניסיון לפרש מערכת עקרונות משותפת שכזו, לעולם יהיה סובייקטיבי, אי ודאי וחסר. הוא יצריך כפייה של מגבלות מבניות שיכבלו את המונח באופן שהוא יראה כדבר מה וישקפו את ניסיוני למציאת משמעות כללית שאין באפשרותי למוצאה ושישנה האפשרות שבאותה המידה הייתה אחרת. אמת זו, נמצאת במימד שהוא נסתר. איני יכול לצאת מהעולם ולהסתכל עליו מבחוץ, כך שמבחינה זו יהיה עדיף להתייחס לאוטנטיות באופן המשקף את הרגע, מאשר לדבר על משמעותה באופן כללי.

הבנה זו הביאה אותי לראות ברגע, בכאן ועכשיו, עיקרון מדרגת חשיבות ראשונה להגשמה של חיים אוטנטיים. הכאן ועכשיו מערב את מודעותו של האדם לעצמו, למידה בה ערך הכרות עם תחושותיו רגשותיו ומחשבותיו המאפיינים את דרכו בעולם ולמידה בה הבין כי אלו, משקפים את עצמו. אם אינו ער להם, הם אלו המניעים אותו לפעולה ולא הוא. בכוחם לטלטלו, להרחיקו ממרכזו ובים החיים, להשליכו למול הסלעים כשהוא נתון לחסדיהם מעורב ומסונוור מאותה הדרמה שאופפת אותו.

בכדי להתחיל לאפשר לעצמו קיום אוטנטי, יהיה עליו להתחיל בחקירה עצמית ובחינה מדוקדקת של טבעו האמיתי. זה הכולל את אותם חלקים אפלים, באותה המידה שאת החיוביים. זה הכולל את אותן מחשבות ואותן רגשות שלא יעלה על הדעת שיחשוב או יחוש, באותה מידה שאת אלו הנמצאים בהתאמה עם ערכיו, המוסריים והשקפת עולמו. כך, יתאפשר לו להבין היכן הוא עסוק בהונאה עצמית כנגד אותם התניות של מה שמקובל ומה שבטאבו והיכן הוא קשוב לעצמו.

אהיה ציניקן לרגע ואומר שהרי אנו אמורים לנהוג בדרך, באופן מסוים מבחינה חברתית, או לפחות כך אומרים ומוסיפים, שזה שסוטה מהדרך, חורג מגבולות המקובל בחברה, לרוב יגונה. במידה וחבר ישתף במצוקה ולא ארגיש דבר, האם אקבל זאת ולא אשפוט את עצמי? כשקרוב משפחה נפטר ובלוויה לא ארגיש דבר, לא הרגשתי קרוב, איני מרגיש ולו צער קטן, האם לא למשפט אעמוד שוב, על ידי או על ידי משפחתי? וכשיש מלחמה וחייל נהרג וממש לא אכפת לי, האם לא אעמוד למשפט על ידי החברה? כי הרי אמור אני לחשוב, לפעול או להיות כפי שאמורים לנוכח מצב מסוים ומול כך, האם לא אתרצה?

אם כך, קיום אוטנטי דורש זיהוי של רצונותיו האמיתיים של האדם למול רצונותיהם של המעגלים החברתיים השונים בחייו, מרמת התרבות ועד לתא המשפחתי. הדבר, דורש את התעוררותו למודעות, היכן התרצותו וציפיותיו למול רצונותיהם של האחרים, הם המניעים אותו במקום שיהיה הוא זה שאחראי על חייו. הדבר דורש ממנו להכיר בכך שתחושותיו הינן מה שהן, באם הן תואמות או לא את ציפיות העולם. מבחינה זו, יהיה עליו לבחון היכן במודע או שלא במודע מבחירה או שלא מבחירה, הוא מכחיש, מסתיר, מתעלם או מדחיק את טבעו בהעמדת פנים ושכנוע עצמי.

הכרה זו בטבעו האמיתי, אין משמעותה בנתינת לגיטימציה לפעולות המבטאות כל רגש מחשבה או דחף שבא. אין הכוונה שיאמר את כל שבליבו ללא התחשבות או שיספק את צרכיו באופן כזה או אחר שיפגע בעצמו, בזולתו או בעולם. אין הכוונה בכך שמעתה יעשה אך ורק את כל העולה על רוחו ללא התחשבות במצב או ברגע. הכוונה היא לאפשרות הניתנת לאדם להיות בעל הבחירה. האוטנטיות אין משמעותה סיפוק מיידי, משמעותה היא בחירותו של האדם לבחירת תגובתו לנוכח אותן התחושות, הרגשות או המחשבות שהן ממילא שם.

אותו האדם שאינו מודע לעצמו, יכול לסבול או להיות מאושר בחייו. בין אם כך או כך, מכיוון שהוא אינו זה הבוחר תגובתו, סביר להניח שהוא אינו תופס את עצמו כאחראי על אושרו. מנקודת מבטו, אושרו יהיו נתון לחסדו של עולם. אולם, כשאדם יעורר מודעות לעצמו, בעל כורכו יישאר חסר ברירות ללקיחת אחריות וליצירת השינוי בחייו. במידה ואינו רואה שוב את האשמה בעולם אלא רק בעצמו, הוא ייווכח שהוא זה האחראי על סבלו ולכן יאלץ לבחור פעולה. כשיעשה זאת, הוא יחל את חייו האוטנטיים.

כשהאדם יהיה אוטנטי, הוא יהיה קוהורנטי. חייו יבטאו התאמה בין הפנים לחוץ. מכיוון שזיהה תחושתו, אין מסכים מפרידים שוב בינו לבין החיים. זהו סוג של ערוץ שמחובר ישירות, ללא מתווכים. זו ההבנה שכול רגע הוא חדש וזו ההעזה לנצל את הרגע. האדם האוטנטי אינו נותן לפחדיו להביא קיפאון ליצירה, הוא אינו ממציא סיבות ואינו נותן פרשנויות למצב שיבוא. הוא נעמד בגבורה מול החדש והוא אינו מתקבע מאחורי ניסיון העבר, הוא נע כלפי העתיד בהווה.

האוטנטיות מביאה עימה בהירות מחשבה ופתיחות לעצמי ולעולם. בלעדיהם לא היה יכול להיות ורק כשיהיה צלול, הוא יוכל לראות את החיים במלואם. כשמחשבתו תהיה עכורה, בחירותיו התיישבו על קליפות הימנעותו. כשיהיה צלול וחד יבין שחייו כבר מבטאים את בחירותיו, כבר מבטאים את קיומו. במצב זה, אפשרי לו לזהות את הדבר שירצה להשאיר ואותו שירצה להשאיר מאחור. אז, יוכל להתמקד במה שחשוב ושלקראתו ישנה מוכנות לקחת יוזמה ולפעול לקראת הגשמה.

אין הכוונה בהתמקדות בלעדית באותן הצמתים הראשיות בחיים, אלו המבטאות בחירות חשובות וגדולות ושלהשלכותיהן השפעה על כל מימדיו של האדם. מכובד משקלן, הן כבר מביאות אחריות מודעות ורצון לאחד הצדדים וממילא, הפעמים עימם ניפגש בחיים יהיו מעטות. הכוונה באוטנטיות היא בהבנה של ה - איך אני מרגיש כרגע. זו היכולת לגמוע את החיים, להריח את האוויר, להרגיש את חום השמש מלטף ולבחור להיות.

יתרה מכך, האוטנטיות תוכל לבוא לביטוי אך ורק כשגם אותן התחושות הרעות, הצדדים הקשים, יתקבלו בפתיחות וחמלה. זו ההכרה בחלקו האפל של הקיום כחלק אינטגראלי מהחיים. זהו אימוצו וחיבוקו של הבלתי אפשרי לשינוי. החיים האוטנטיים אינם כאלו שהם ללא סבל, הם אינם חיים של אושר מוחלט ואין סופי. אנו לא חיים בקיום נפרד, וישנם אילוצים שהם בלתי נמנעים והשפעתם היא מחוץ לטווח ידינו. אנו באים לביטוי ונחשפים באמצעות קשרינו החברתיים וקשרינו עם העולם ולהם, לעיתים רצונות משלהם.

יחד עם זאת, באפשרותנו לבחור לקבלם באותה המידה שדחינו אותם. הבחירה מעצבת את האדם ובהכרח, משפיעה על חייו. כשהאדם בוחר במודעות לקראת שנפשו חפצה, בחירתו מבטאת את הדבר האוטנטי. האוטנטיות הינה חופש האדם לבחור כיצד להתייחס אל חייו. זוהי זכות הבחירה בבחירה. זו ההבנה שבחירתו מעצבת את עולמו ושבאותה המידה היה יכול לבחור אחרת ומכך גם כוחו לשנות את מציאותו.

כשאדם אומר שהוא אינו מתחבר, שרע לו או שהוא אינו מקבל את המצב, הוא מתנגד לחיים, הוא אינו מקבל את הרגע. האוטנטיות, הינה היכולת להיות ללא התנגדות. לראות את כל האפשרויות הקיימות, להוריד ציפיות, סטריאוטיפים ודעות קדומות ולתת לדברים לבוא ממקום שאינו משרת מטרה נסתרת. מניעיו של האדם האוטנטי לעולם אינם נסתרים לעצמו, זהו קיום חשוף לעולם. הוא ער ובוחר במודע להיות הוא עצמו, על כל חלקיו. הוא בוחר להכיל את החיים על כל עוצמתם.

עם זאת, האדם האוטנטי מודע לכך שלעולם לא יוכל להגשים קיום אוטנטי מוחלט. הוא מודע לכך שבחירתו אינה מבטאת ערבות למימוש רצונותיו. האוטנטיות לא נמדדת על ידי חסדי הגשמותיו, כוחה יהיה בחירותו לבחירה עצמה ולעולם, האדם לא יידע האם זו תביאו למקום חפצו. יחד עם זאת, הוא ישאף ולא יוותר, הוא יראה בכך אתגר ויחווה את הסיפוק מכך שהוא היה זה שבחר, הוא זה שעשה את כל שאפשר לקראת הגשמה. מתוך אותה הכרה שהאוטנטיות אינה מטרה, הוא ייתן לחיים לחבקו יחבקם חזרה ויגיד...

תודה

ביבליוגרפיה

להב צ', ופוך ח', (1992) אישיות תיאורה ומחקר. האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב', יח' 4

Audi, R. (1999). The Cambridge dictionary of philosophy: Second edition. Cambridge University Press.

Boeree, C. G. (2006),. Personality Theories. Original E -Text - Site, Can be sited at http://webspace.ship.edu/cgboer/perscontents.html

Cohn, H. W. (1997). Existential thought and therapeutic practice: an introduction to existential psychotherapy. London: Sage.

Jacobsen, B. (2008). Invitation to Existential Psychology: A Psychology for the Unique Human Being and its Applications in Therapy. John Wiley & Sons Publications, Ltd.

Lieberman, P. B., & Havens, L. L. (2002). Existential Psychotherapy. in M. Hersen & W. Sledge (Eds).. Encyclopedia of Psychotherapy, (pp. 741 - 754). Elsevier Science. USA.

Sommers - Flanagan, j., & Sommers - Flanagan, R. (2004). Counseling and Psychotherapy theories in context and practice: Skills, strategies and techniques. John Wiley & Sons, Inc., Hoboken, New Jersey.

Spinelli, E. (2007). Practicing Existential Psychotherapy: The Relational World. Sage Publications Ltd.

Strickland, B. R. (2001). The Gale Encyclopedia of Psychology: Second Edition. Gale Group.

Van Deurzen - Smith, E. (2002). Existential counselling and psychotherapy in practice. London: Sage

Van Deurzen - Smith, E. (2004). Everyday mysteries: existential dimensions of psychotherapy. New York: Routledge.

Wong, P. T. P. (2006). Existential and Humanistic Theories. In J. C., Thomas & D. L., Segal (Eds).. Comprehensive handbook of personality and psychopathology: Volume 1 Personality and Everyday Functioning, (pp. 192 - 211). John Wiley & Sons, Inc. Hoboken, New Jersey.

Yalom, I. D. (1980). Existential Psychotherapy. Basic Books.