בד"כ אנשים חושבים שכאשר הם ישיגו דבר כזה או אחר זה יעשה אותם למאושרים. רוב האנשים לא מבינים שהאושר שלהם תלוי אך ורק בעצמם ולא בשום גורם חיצוני. אנשים לא מבינים שהאושר לא נובע מדבר כזה או אחר, הוא נובע אך ורק מדבר בודד, הוא נובע מכמה אתה רוצה את מה שיש לך וכמה יש לך את מה שאתה רוצה. דבר שתלוי אך ורק בתפיסה שלך את המציאות שלך ולא בשום דבר אחר.

למה הדבר דומה, לאדם אחד שרץ בתוך חבורת ילדים עם כף יד סגורה שאף אחד לא יודע מה יש בתוכה. אותו אדם מרמה את הילדים ושואל כל אחד מהם, מה יש בידי? וכל אחד מהילדים חושב שבידו של אותו אדם יש בדיוק את מה שהוא רוצה. כל הילדים רצים אחרי אותו אדם, כי כל אחד חושב שיש אצלו בדיוק את מה שהוא רוצה. ולבסוף כמובן אותו אדם פותח את ידו ואין בה כלום ואז כולם מתאכזבים.

ככה בדיוק אנשים, הם מדמיינים וחושבים בכל פעם שאם הם ישיגו את X או Y הם יהיו מאושרים יותר. וכל אחד חושב שאם הוא ישיג רק X ורק Y אז הכל יסתדר. ואז אחרי שהוא משיג את אותו הדבר פתאום יש X ו Y אחרים שרק אם הוא ישיג אותם... וכך חוזר חלילה, עד הרגע שבו אדם מזדקן ואז מתברר לו שהכל היה בלוף, כי הוא יכול היה להיות מאושר כבר מהרגע הראשון אילו הוא רצה, כי אושרו של האדם תלוי רק בעצמו כנ"ל.

לתלות את האושר שלך בדבר X או Y, זה כמו לדמיין שתצליח לתפוס קרן אור שנכנסת הביתה דרך החלון בכף ידך, למרות שנראה לך שיש בה ממשות, בפועל אין דרך לתפוש אותה. ככה בדיוק המרדף של אנשים אחרי האושר המדומה, בכל פעם מנסים להשיג אותו ובכל פעם כאשר בודקים מגלים שהוא עדיין רחוק...

הבעיה הגדולה במרדף אחרי האושר היא כי אחרי שאתה משיג את מה שאתה רוצה, אתה פעם אחרי פעם מגלה שהנה ושוב פעם אינך מאושר מסיבות שונות. אז מה כן עושים?

החכם שיודע להפוך חסרון ליתרון מנסה למצוא את המכנה המשותף שבין כל המקרים והאירועים שבהם הוא היה מאושר ולנסות להבין את שורש השמחה. כאשר מתבוננים מגלים כי שורש השמחה באשר הוא נובע ממידת ההתאמה שבין המציאות של האדם לבין הרצון שלו בלי שום קשר לאירוע שיצר את השמחה. העיקר הוא מידת ההתאמה שבין המציאות לבין הרצון.

כאשר החכם מבין את הדבר הזה, אז ממילא כדי לשפר את רמת האושר שלו במקום לנסות להשיג עוד איזה דבר שמראש ידוע כי גם הוא לא באמת יביא את האושר המיוחל, הרי שבמקום זה הוא פשוט מנסה כל הזמן לשפר את מידת שביעות הרצון שלו מהמציאות ולא לשפר את המציאות.

כמובן שישנה נקודת איזון שבה אם האדם לא ידאג למציאות לחלוטין, הרי שאז לא יהיה מי שיהנה מהמציאות..., אבל מעבר לנקודת האיזון הזו, האידיאל הוא לנסות להתקרב אל אותה נקודת איזון, שבה טוב לך עם מה שיש לך בהנחה שמה שיש לך הוא מספיק כדי לאפשר לך להיות מסוגל ליהנות ממה שיש לך. ז"א כל זמן שיש לך את מה שאתה באמת צריך (אוכל וכיו"ב) הרי שבאידיאל רצוי להיות מסוגל כמה שיותר לשמוח במה שיש לך, כי זה הדבר היחיד שככל שיהיה לך ממנו יותר ותהנה ממנו יותר, כך לא רק שהוא לא ימאס עליך אלא אדרבה אתה תרצה ממנו יותר.

במאמר יש תשובות לשאלות: מהו הדבר היחיד בעולם שככל שיש לך ממנו יותר כך אתה רוצה ממנו עוד? מהו הדבר היחיד בעולם שלא נמאס לך ממנו ולא משנה כמה יש לך אותו? למה כל דבר שיש לנו ככל שיש לנו ממנו יותר כך אנחנו רוצים אותו פחות? מה ניתן ללמוד מהמרדף הבלתי פוסק של אנשים אחרי האושר? ממה בעצם האושר נובע? האם ניתן באמת להשיג את האושר? ועוד