מדיטציה בודהיסטית היא משני סוגים: מדיטצית סַמָתְהַה (samatha) - מדיטצית ריכוז או שלווה, ומדיטצית ויפסנא (vipassan) - מדיטצית תובנה. המטרה של מדיטצית סמתהה היא כשמה, ליצור ריכוז ושלווה, וברמות גבוהות שלה תענוגות אקסטטיים ושינוי מצבי תודעה. מדיטציית סמתהה נעשית באמצעות התרכזות באובייקט אחד (לדוגמא: נשימה או ארבעת האלמנטים ואובייקטים פיזיים ומופשטים אחרים) והחזרה חוזרת ונשנית של התודעה לאובייקט. ככל שמתקדמת המדיטציה התודעה נוטה פחות "לברוח" לאובייקטים אחרים ונשארת מרוכזת באובייקט הנבחר, וכך "שוקעת" בו יותר ויותר. כאשר המדיטציה מתבססת והתודעה נותרת יציבה באובייקט תתכן כניסה לדרגות שונות של מצבי תודעה אקסטטיים המכונים גְ'הָאנַה (jhna).

היעד של מדיטצית סמתהה הוא השגת מצבי ריכוז גבוהים בהם יש שלווה ויציבות וכן תחושות הנאה אקסטטיות. בנוסף, על פי המסורת, מדיטציה זו יכולה להוות בסיס לפיתוח יכולות על - טבעיות. מדיטציה זו אינה ייחודית לתורת הבודהה והיא מתורגלת בצורה נרחבת בקהילות שונות. בקונטקסט הבודהיסטי היא מהווה מצד אחד דרך להשיג הנאות שאינן תלויות בחושים שאותן הבודהה מכנה 'הנאות בעולם הזה', ומצד שני סמתהה היא בסיס למדיטצית ויפסנא באופן שהיא מכינה את התודעה - מפתחת, מייצבת, מאזנת, מחדדת, הופכת אותה לנוחה ובהירה ויוצרת כלי מתאים להתבוננות בתופעות הפיזיות והמנטליות.

מטרתה של מדיטצית ויפסנא היא הבנה של שלושת מאפייני התופעות - ארעיות, סבל וחוסר עצמיות (anicca, anatt,dukkha) והשגת תובנה (vipassana). במדיטצית ויפסנא המודט מתבונן בכל התופעות הפיזיות והמנטליות בצורה שלווה ופשוטה מבלי לנסות להיות מעורב בהן או להגיב להן. כאשר המדיטציה מתקדמת מאפיינים שונים של התופעות מתחדדים ומראים את טבעם האמיתי. ככל שהמדיטציה מתבססת, מתפתחת חכמה (pa) מתוך תובנות שונות, והמודט מבין את טבען של התופעות בבהירות גדולה יותר ויותר.

היעד של מדיטצית ויפסנא הוא שחרור סופי מהגורם לסבל וממעגל הלידות והמיתות באמצעות ידיעת הדרך (maggaa) ידיעת פירות הדרך (phalaa) והגשמת ניבּאנה.