עיקר הצער שיש לאדם מייסורים שעוברים עליו נובעים מחוסר שכל והיגיון. בגלל חוסר השכל הוא לא מצליח להסתכל על התכלית של חייו שהיא להיות מאושר ולכן הוא סובל. כי כאשר אתה כאדם זוכר שלבסוף תמות אחרי כל העצבים והכעס והמאמצים וההישגים והכישלונות אחרי הכל אתה תמות, כשאתה זוכר שכל רגע שחלף לא ישוב עוד, כאשר אתה מודע לכך שאתה מסוגל כאדם לשלוט במחשבות שלך ולהחליט על מה אתה חושב, כאשר תיזכר בתכלית של חייך, אז רוב ככל הבעיות והדברים שמטרידים אותך יפסיקו להטריד אותך. להתמקד בשלילי זה דבר ללא תכלית ותועלת בשום צורה. לכן כנ"ל כל הכעס והעצבים וכל שאר התחושות הרעות שיש לאדם רובן ככולן נובעות מחוסר שכל.

אילו היה לך יותר שכל, זה אולי לא היה משנה את עצם המציאות שלך אבל זה בוודאי היה משנה את הצורה שבה אתה מקבל ומתמודד עם המציאות שלך ויוצר לך בעצם מציאות חדשה.

כפי שכבר התבאר באפשרותך כאדם ליצור בכוח המחשבה שלך את המציאות שלך כרצונך. אם תחשוב בהיגיון גם אם המציאות סביבך תישאר כפי שהיא עדיין אתה כאדם תהיה במציאות אחרת, במציאות טובה יותר שבה תבחר לקבל ולהתמודד עם חייך והמאורעות שעוברים עליך במקום להצטער בגללם. הצער והצרות שלך הם בראש שלך.

יש מספיק אנשים בעולם שהיו רוצים להתחלף איתך ולקחת את חבילת הבעיות שלך, מה שבעצם אומר שהבעיות שלך הן רק בראש שלך. הצרות שלך הן לא באמת כאלו מצדן עצמן, לכשעצמן הן רק סוג מסוים של מציאות. הצרות שלך זה הפירוש שבו אתה בוחר לפרש ולהתמודד עם מה שקורה ועובר עליך. אתה יוצר את הצרות שלך בראש שלך. אילו היית חושב בהיגיון, מה שקורה לך היה נהפך לאירועים שאיתם אתה היית מתמודד ולא צרות.

אילו היה לך יותר שכל לא היית עושה דברים חסרי תכלית שמוסיפים לך רק נזק על הנזק הקיים. לכעוס ולהתעצב זה להוסיף נזק על נזק. אין מה לעשות, זאת המציאות. כעס ועצבים או כל תחושה רעה לעולם לא עוזרת לפתור שום בעיה. מה שכן היא מוסיפה עוד בעיה נוספת על המצב שכבר בעצמו הוא לא משהו.

עניין נוסף, את כל הצרות והייסורים שיש לאדם ניתן לחלק ל 2 חלקים, ייסורים שבגופו של האדם וייסורים שמחוץ לגופו. ייסורים שבגופו של האדם אלו ייסורים שהם מחמת טיבעו של האדם, כגון מחלה או כאב פיזי לגופו של האדם. כל שאר הייסורים כולל כל השאר, אלו ייסורים שמחוץ לגופו של האדם, אלו ייסורים של רגשות ולא של הגוף. אדם חכם לא סובל בכלל מייסורים שמחוץ לגופו וגם ייסורים שבגופו הוא סובל מהם הרבה פחות מאשר מי שאינו חכם.

החכם לא מרגיש צער וייסורים מדברים שקורים לו מחוץ לגוף. כי יהיה הדבר אשר יהיה, כל זמן שהוא לא פוגע בגופו של האדם, ממילא ניתן להתגבר עליו באמצעות כוח המחשבה. כי ייסורים שמחוץ לגוף הם אך ורק בראש של האדם, הייסורים מגיעים אך ורק מהמחשבות של האדם שמייצרות את הרגשות השליליים שלו, שמציירים את הסבל שלו. לכן ייסורים שמחוץ לגוף זה די פשוט לדעת להתגבר עליהן מאחר שהם במחשבה בלבד.

אך גם ייסורים שהם בגופו של האדם, אדם חכם ידע להתגבר עליהם. משום שלמרות שהם בגוף האדם, עדיין האדם עצמו בדרך כלל משתף פעולה עם הייסורים והוא מעצים אותם לחינם. נניח שאדם חולה בגופו במחלה כל שהיא, בדרך כלל האדם סובל מ 2 בעיות. בעיה אחת היא המחלה הפיזית שלו ובעיה שניה היא ההתמודדות הנפשית שלו שנוצרה בעקבות המחלה הפיזית.

האדם החכם, בגלל שהוא מודע לעצמו, לכן הוא ידע לצמצם את הצער שיש לו מהמחלה הפיזית רק לייסורים שמגיעים מהגוף עצמו, אך הוא לא יפתח אותם יותר. אדם חכם יעסיק את עצמו ואת המחשבות שלו בדברים שיסיחו את הסבל הפיזי שלו, כי אדם חכם מודע לעצמו ושולט בעצמו. האדם החכם השלם יכול לשלוט במחשבה שלו בצורה כ"כ טובה שהוא יכול גם להתעלם לחלוטין מתחושות של הגוף בשליטתו וכרצונו. החכם השלם יודע כיצד לשלוט במחשבה שלו בצורה מושלמת ולבטל את כל הרגשות שלו גם לתחושות שבאות מהגוף שלו.

לסיכום, עליך להיות חכם יותר, לזכור טוב יותר את התכלית שלך, להבין שזה לא הגיוני לסבול, להבין שבאפשרותך להפסיק לסבול, שזה בשליטתך לא להצטער, שאתה שולט בתחושות שלך, ברגע שתבין את זה, תחשוב תמיד על דברים חיוביים, תתמקד תמיד בחיובי וכך תחייה חיים מאושרים יותר. בהצלחה.