כפי שכבר התבאר תהליכי הלמידה של החכם יעילים יותר, מאחר שהם עם פחות אגו. הטיפש חשוב לו שתשמע דעתו והחכם חשוב לו לדעת מה נכון. כמו כן כבר התבאר כי כאשר לומדים משהו צריך להשתדל לשים לב לאמיתות הדברים ולאו דווקא לחדשנות והמהפכנות של הרעיון.

אחת מהסיבות לכך שאנשים נתקעים בטעויות שלהם, נובעת מכך שיש להם אגו שגורם לכך שהם לא מסוגלים להעביר על עצמם ביקורת באובייקטיביות, מה שגורר את זה שהם לא מסוגלים לקבל את העובדה שאולי הם טועים, מה שגורר את זה שהם לא יודעים לקבל את האמת ממי שאמרה.

לקבל את האמת ממי שאמרה, זה אומר גם הם הוא פחות חכם ממך בעיניך, זה אומר גם אם הוא אמר שטות אך שיש בה מעט מן האמת בהבנה שלך. זה אומר שכאשר מישהו מעביר עליך ביקורת צריכה להיות לך היכולת לבדוק האם הביקורת נכונה בשלמותה, או אפילו במעט. האינטרס לדעת מה נכון הוא בראש ובראשונה שלך, הרבה מעבר לאינטרס של לצאת צודק או כל דבר דומה.

החכם רוצה כל הזמן להיות טוב יותר. הוא מקבל את האמת ממי שאמרה לא כדי לתת קרדיט לומר שלה, אלא בשביל עצמו. החכם רוצה לשפר את עצמו בשביל עצמו, הוא הראשון שמרוויח מכך. לכן החכם ידע לוותר על הכבוד והאגו של עצמו וידע לקבל את האמת ממי שאמרה. לא לחינם נאמר "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים) ולא לחינם נאמר "איזהו חכם, הלומד מכל האדם" (מסכת אבות). כי החכם יודע ומסוגל ללמוד מכל דבר. החכם מוצא בכל דבר את ההזדמנות להחכים. החכם שמח מכך שיש לו הזדמנות להחכים ולהשתפר.

רעיון זה כמובן עולב בקנה אחד עם כך שחיפוש האמת ורדיפת כבוד לאו הולכים ביחד וגם כמובן עם הרעיון כי חיפוש כבוד הוא טיפשי.

לסיכום אביא כאן כמה ציטוטים מהרמב"ם:

1. "קבל את האמת ממי שאמרה" (הקדמה למסכת אבות)

[כפי שהתבאר כנ"ל]

2. "לפי שכל דבר שהוכח - לא תוסיף אמיתתו ולא יתחזק הנכון שבו בהסכמת כל העולם עליו, ולא תגרע אמיתתו ולא יחלש הנכון שבו אם יחלקו כל אנשי הארץ עליו" (מורה נבוכים)

[אם הוכחנו משהו, זה שכל העולם מסכימים לכך שהדבר נכון זה לא הופך אותו ליותר נכון, בדיוק כמו שגם אם כל העולם לא יסכימו עם הרעיון, זה לא יגרע שום דבר ממידת הנכונות שלו]

3. "שאם היתה סברא נכונה וברורה שומעים אפילו ליחיד ואע"פ שרבים חולקים עליו" (פירוש המשנה)

[אם מישהו בודד אומר רעיון הגיוני נכון וברור, שומעים לו אפילו שאנשים רבים חולקים עליו וחושבים אחרת מאותו יחיד]

4. "שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי, אין סומכים על זה האיש שאמרו או שלמדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע" (משנה תורה)

[כל דבר שהוכיחו לנו שהוא נכון בגלל הלוגיקה והטיעונים שמאחוריו, החל מאותו הרגע הרעיון נכון "רק" בגלל ההוכחות שלו ולא בגלל מי שאמר את אותו הרעיון. כך שאם לדוגמא מישהו מוכיח לנו טיעון X ולאחר מכן הוא בעצמו חוזר בו אך לא מצליח לנמק מדוע הוא חוזר בו, אין שום משמעות לכך שהוא זה שאמר את הטיעון הראשון. אחרי שהוכחנו משהו, הוא עומד בפני עצמו ולא בגלל מי שאמר אותו]

בהצלחה.