ראשית נגדיר מהי עצבות. עצבות היא רגש לא חיובי שיש לאדם של חוסר מצב רוח וכולי הפך השמחה. לפעמים האדם יודע מה גורם לו לעצבות ולפעמים לא. אז מהו אותו הגורם שיוצר את תחושת העצבות?

כמו כן העצבות אינה באה על האדם בבת אחת, אלא לאט לאט.

ז"א בהתחלה יש לאדם טיפונת עצבות שמתחזקת ומתגברת על האדם עד שהוא מבין שיש לו עצבות שבסופו של דבר הופך לדיכאון וכן הלאה. אז כיצד בעצם נוצרת העצבות?

כמו כן לפעמים באה לאדם תחושת עצבות שנעלמת ודועכת מעצמה. אז למה העצבות באה ולמה היא נעלמת? מהו הגורם לשינויים שיש לאדם במצבי הרוח שלו ומה יוצר את מצבי הרוח המשתנים שנראה כאילו הם באים והולכים מעצמם?

וע"ז אמר רבי נחמן מברסלב עַל - יְדֵי כַּעַס בָּא עַצְבוּת. וגם עַצְבוּת הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא בְּכַעַס וּבְרגֶז כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַעֵם וּמִתְלוֹנֵן עָלָיו יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, עַל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ, דהיינו כי הגורם הישיר לעצבות הוא הכעסים שיש לאדם בליבו על חייו. ולכן מעט כעס יוצר מעט עצבות, המון כעסים קטנים וגדולים יוצרים המון עצבות, המון כעסים לאורך זמן יוצרים עצבות ודיכאון וכן הלאה.

אך מה הכוונה כעס? הרי יכול להיות מצב שבו לא זכור לך שכעסת על מישהו / משהו ובכל זאת אתה בתחושת עצבות. אז מה פשר העניין שכעס יוצר עצבות, הרי לפעמים נראה לאדם שאין לו כעס ושהכל טוב ובכל זאת הוא בעצבות?

אלא שכל דבר שהולך לאדם נגד רצונו נקרא כעס. כל דבר אפילו הקטן ביותר שקרה לך במשך היום שלא היה כרצונך, החל ממכה קטנה שקיבלת ברגל שטיפונת הכעיסה אותך ועד מריבה על מישהו, כל דבר שקורה לאדם נגד רצונו נקרא כעס.

וכמ"ש כָּל מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא רַע וּבְאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ נֶגְדִּיּוּת, אֶלָּא כֻּלּוֹ טוֹב וגם וּכְשֶׁהוֹלֵךְ לָאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, זֶהוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן: אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה כֵּן הַדָּבָר, וְהַדָּבָר לְהֵפֶךְ, שֶׁלּא כְּסֵדֶר וְזֶה בְּחִינַת מִלְחָמָה, כִּי כָל מִלְחָמָה הוּא הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן, הוּא בְּחִינַת שֶׁלּא כְּסֵדֶר.

דהיינו כי כל מה שהולך לאדם נגד רצונו, הרי שזהו סוג של כעס.

וכעסים קטנים וגדולים יש לאדם ברמות שונות של התת מודע שלו. כי הרבה פעמים יש לאדם כל מיני כעסים שמודחקים בליבו, כגון מדוע לחברו יש דבר מסוים ולו אין, או מדוע בעבר קרה לו משהו מסוים, או שהוא מוטרד מכך שהעתיד שלו לא כ"כ ברור לו (דהיינו שההווה אינו כרצונו כדי ליצור את העתיד הרצוי) וכיו"ב, המון כעסים מכעסים שונים שיש לאדם, על עצמו, על משפחתו, חבריו, עבודתו, סביבתו ושאר האירועים שקורים לאדם בחיים. כל הדברים האלו הם כעסים.

וכאשר המינון של כמות חוסר הסדר שיש לאדם בחיים גדלה וכמות הדברים שהולכים לאדם שלא כרצונו גדלה, הרי שזה משנה את מצב רוחו לרעה ויוצר אצל האדם עצבות. נמצא א"כ כי הכעס הוא הגורם לעצבות וזה בדיוק מ"ש עַצְבוּת הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא בְּכַעַס וּבְרגֶז כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַעֵם וּמִתְלוֹנֵן עָלָיו יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, עַל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ וגם "וְכָל לֵבָב דַּוָּי", כִּי כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, זֶה לוֹ מַחֲלַת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י"ג) : "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מחלה לב". כי העצבות נוצרת מכעס על שהולך לאדם נגד רצונו כנ"ל. מה שיוצר אצל האדם את הלבב דווי ואת מחלת הלב של העצבות.

אז מה בעצם עושים נגד עצבות? מהו הטיפול המונע לכך שהאדם לא יפול בעצבות? ואם כבר יש לך מצב רוח רע אילו פעולות קטנות באפשרותך לעשות כדי לצאת ממנו?

וע"ז אמר רבי נחמן מברסלב הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס, לא יִפְעל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, וכן וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר יֵדַע, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת, הַיְנוּ: אֲנָא אֶמְלךְ - יַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְיִהְיֶה בְּחִינַת מָ"ה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ט"ז) : "וְנַחְנוּ מָה", וַאֲזַי... נַעֲשֶׂה כְּסֵדֶר.

דהיינו בכל פעם שהולך לאדם נגד רצונו הן בדברים גדולים והן בדברים הכי קטנים בעולם, בכל פעם יחזק האדם את עצמו ויבטל את רצונו לרצון ה'. ועל ידי זה שהאדם מבטל את רצונו לרצון ה', על ידי זה האדם מבטל את הכעס שיוצר את העצבות ומושך על עצמו את הרחמים שיוצרים את השמחה.

כמ"ש כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵן כָּל שְׁאָר הָרְצוֹנוֹת לא יִרְצֶה שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וגם וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁלִּפְעָמִים הוֹלֵךְ לְהָאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, כִּי שְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מְיֻחָדִים וּמְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ

וכן וּכְשֶׁהוֹלֵךְ לָאָדָם שֶׁלּא כְּסֵדֶר, זֶהוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן: אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה כֵּן הַדָּבָר, וְהַדָּבָר לְהֵפֶךְ, שֶׁלּא כְּסֵדֶר וְזֶה בְּחִינַת מִלְחָמָה, כִּי כָל מִלְחָמָה הוּא הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן, הוּא בְּחִינַת שֶׁלּא כְּסֵדֶר וְזֶהוּ: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" - כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְךָ שֶׁלּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן, "וּנְתָנוֹ ה' אֱלקֶיךָ בְּיָדֶךָ" - שֶׁיִּתְבַּטֵל כָּל רְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְךָ, שֶׁיֵּלֵךְ לְךָ כְּסֵדֶר כִּרְצוֹנְךָ, אֵימָתַי? כַּד, "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" - כְּשֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה, כְּשֶׁתַּמְשִׁיךְ לְךְ אֱלקוּת,... כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֱלקוּתוֹ... וְעַל - יְדֵי - זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְךָ

ועל ידי זה שהאדם ממתיק את הכעס ברחמים, אפילו בדברים הכי קטנים, על ידי זה זוכה האדם לצאת מכל עצבות באשר היא ולחזק אצל עצמו את מידת השמחה.

לכן גם אם אתה כבר בעצבות בכל רמה שהיא וברצונך להתגבר עליה ולצאת ממנה, הרי שפשוט תהייה ערני לדברים קטנים שקורים נגד רצונך, ובכל פעם שקורה משהו נגד רצונך אפילו ההכי קטן, אל תכעס ממנו, אלא תבטל את רצונך לרצון השי"ת, דהיינו תאמר לעצמך זה רצון ה' ואני מבטל את רצוני לרצון ה' ואני יודע בידיעה ברורה שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד וכולי, דיבורים שיחזקו אצלך את מידת השמחה גם על דברים קטנים שהולכים לך נגד רצונך. ועל ידי זה תזכה ליצור אצל עצמך שמחה שתוציא אותך מכל עצבות באשר היא.

ונסיים במ"ש סִפֵּר מֵעִנְיַן שְׁבִירַת כַּעַס וְאָמַר: שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה כַּעֲסָן גָּדוֹל מְאד מְאד וְאַחַר - כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁרָצָה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הִתְחִיל לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס עַד שֶׁזָּכָה לְשַׁבֵּר מִדָּה זוֹ שֶׁל כַּעַס אֲבָל תַּכְלִית שְׁבִירַת מִדָּה זוֹ מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ, דְּהַיְנוּ לְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹב גָּמוּר שֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם דָּבָר, וְיִהְיֶה רַק טוֹב בְּלִי שׁוּם צַד קְפִידָא בָּעוֹלָם, זֶה זָכָה רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁם זָכָה לָזֶה שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְזָכָה וְנַעֲשָׂה טוֹב מַמָּשׁ, וְלא נִשְׁאַר בּוֹ שׁוּם צַד קְפִידָא בְּעָלְמָא עַד שֶׁאַחַר - כָּךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ כָּל הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לא הָיָה בְּלִבּוֹ שׁוּם צַד שִׂנְאָה וּקְפֵדָא עָלָיו, אַדְּרַבָּא הָיָה אוֹהֲבוֹ וְלא הָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו כְּלָל כִּי הָיָה רַק כֻּלּוֹ טוֹב מַמָּש