יש מצבים שבהם אדם גדל בסביבה סגורה שהוא לא מורשה לחשוב ההיפך מתפיסת העולם שבה הוא חי, והוא יכול ליפול בזה בין הכסאות, כי לפעמים האדם רוצה לדעת דברים, אבל מתבלבל בחיים שלו עם סוגיות אמונה ויכולות להיות סוגיות רבות על נושא זה.

והאדם הזה מרגיש שהוא חייב לחשוב כמו שכולם חושבים, הוא מרגיש שהוא חייב לחשוב בדיוק באותו קו החשיבה ואם לא - כפירה, גהינום, צרות אחרות. הוא יכול לחשוב שמחשבה אחרת שהוא סטה מהמסלול תגרום לו לאבד את העולם הבא שלו. והאדם הזה מבולבל עם עצמו בנושא הזה לגמרי.

הוא מנסה לשאול שאלות אבל תמיד הן יוצאות לו על הנושא הזה בעקיפין כל הזמן הוא מנסה להבין את הדברים אבל בצורת החשיבה שאמרו לו לחשוב אותה. ולפעמים המחשבה שלו יוצאת מהקו הזה כי הוא לא מבין בפנימיות האמיתית שלו את הנושא ומתחיל להרהר מה שנקרא בלשון אותה החברה הרהורי כפירה.

ואין הכוונה לקטול אף דעה ולומר שרק דעת עורך המאמר צודקת, ההיפך הוא הנכון, דעת מחבר המאמר היא רק לגרום לאדם לחפש את הדברים באופן הכי אובייקטיבי ולא משנה המסקנה אליה יגיע - העיקר שילך עם האמת בלבד.

ואני אומר מחשבות כאלה בכלל, אז כל עוד האדם הוא בריא בנפשו ולא מזיק לאף אחד בשום דרך שהיא מותר לחשוב על כל מיני השקפות עולם ואפילו השקפות שנראות סותרות ואפילו של כפירה, כי האדם צריך להתפתח מהפנימיות של עצמו. האדם לא יכול להתפתח דרך אחרים הוא הרי רוצה לחיות את עצמו ולא לדבר דרך הגרון של אנשים אחרים.

וכל עוד האמת מעניינת אותו, הוא רשאי לבדוק את הדברים עד הסוף, ולכן, הרבה פעמים אני אומר יש דעה מסויימת שחושבת כך וכך, אבל זה לא חשוב כ"כ מי אמר אותה, יותר חשוב לחקור את הדעה הזו. ואם לאדם נוח בלי לחקור שיתנהג בהתאם לתפיסת עולמו, כל אחד ומה שנוח לו כל עוד הדבר לא מזיק לעצמו ולאחרים. כל אדם והבנתו.

אבל מה שחשוב הוא שהחקירה של האדם תבוא מהפנימיות שלו ואוכל לתת דוגמא קלאסית לדבר: נניח שאדם רוצה להבין למה הוא צריך לקיים מצוות, אז פתאום באות לו מחשבות כפירה, אבל הוא מפחד לשאול את השאלות של הכפירה אז הוא מעדן את השאלות הללו, והוא לא מבין מה המקור שלו לשאלות הללו.

הוא שואל אותן בעקיפין וקשה לו לשאול את השאלות הללו ישירות, כי הוא מפחד מהירהורי הכפירה שלו בעצמו, ומפחד שהוא כופר, ולכן קשה להבין את אופן השאלות שלו לעומק. אדם כזה, שהוא הולך עם הראש בקיר קשה לו להבין את הדברים עד סופם. וגם קשה לו לשאול באופן כזה שיבינו אותו לשאלותיו. ואז יכולים לתקוף אותו, ולהגיד לו, מה אתה שואל בעקיפין? מה שאתה אומר זו כפירה! אתה תיענש על כך בשמיים.

ואני אומר, דווקא עכשיו איבדתם עוד מאמין בצורה שהתנהגתם אליו, דווקא עכשיו הוא יחשוב שמרמים אותו וגורמים לו לבלוע את השאלות שלו בפנים וזה יכול להתפוצץ והוא יהפוך לכופר מתוך מפחד מלכפור. כמו המשפט: הדבר ממנו יגורתי בא לי.

ואז כאשר האדם הזה שואל את השאלות, או מחביא אותן מהפחד, ואף אחד לא מנסה להבין את המניע הפנימי שלו לשאלות ורק אומר שמי שחושב כך וכך כפירה כי לא ייתכן אחרת, ולא מסבירים לאדם ששאל את השאלה למה החשיבה הפנימית שלו לא נכונה, מנסים להסביר לו, למה השאלה שלו לא נכונה מבלי להבין את הפנימיות שלה. ואז כפי שהעיר את תשומת ליבי אדם נבון, בעצם, מה שקורה כאן, שהשאלה חוזרת כל הזמן בוריאציות שונות כי הם לא היכו אותם מהשורש. ובסוף מבחוץ לא מבינים למה האדם הזה לא נשאר דתי.

אבל מה שקרה עם האדם הזה זה שדיברו איתו על הנושא וטענו שהוא לא מתאים לעולם הזה של הדת, שהשאלות שלו לא מתאימות לעולם הדת, הן מתאימות לעולם המדע דהיינו לעולם החילוני, ואז הוא לא מבין בעצם למה הוא היה צריך להיות ממולא בהפחדות מבחוץ ורק עכשיו אומרים לו הפוך ממה שהיה רגיל בתפיסת העולם. וכעת נאמר לו שהוא לא מתאים בחשיבתו לעולם הדתי, והוא יעשה שקר בנפשו אם יישאר בו עוד זמן. ואומרים לו שהכי חשוב שהוא יהיה אמיתי עם עצמו, ושהמשמעויות לגן עדן וגהינום הן בכלל רוחניות. ואדם, לא משנה אם הוא דתי או חילוני העיקר שיהיה אמיתי עם עצמו והאל הוא המציאות האינסופית לא משנה לאדם הוא דתי או חילוני כי הוא אוהב את האדם כפי שהוא, ומה שחשוב למציאות האינסופית זה שהאדם יהיה אמיתי עם עצמו ויהיה אמיתי עם עצמו עד הסוף.

יכולות להיות מחלוקות אף בנושא זה, ואני אומר העיקר שהאדם יהיה אמיתי עם עצמו לא ישים שקר בנפשו ולא יחשוב בכלל דרך אחרים אלא דרך הפנימיות שלו בלבד.