תקציר

למרות ההכרה והמודעות הרבה הקיימת בגישות הלא קונבנציונאליות לרפואה לגבי מערכת היחסים הטיפולית והתקשורת הבין אישית והשפעותיה, ענף מחקר זה הוזנח לטובת בחינת השפעותיהם הביו רפואיות של שיטות אלו. בכדי להדגיש את החשיבות שבמחקר ההיבטים הללו, מוצעות מספר הנחות יסוד אשר יכולות להוות בסיס משותף המאפשר גישור על השוני המהותי של תפיסת העולם הרפואית הקונבנציונאלית והלא קונבנציונאלית ובכך, לאפשר השאלה של המחקר האקדמאי לצורך הדגשת נקודה זו. ניתנת סקירה ספרותית עדכנית של המחקר האקדמאי בנושא ומוצע, שהמחקר הקיים יכול להוות בסיס ממקד לגבי נושאי מחקר רלוונטיים ושפיתוחו של ענף מחקר זה, במסגרת הרפואה הלא קונבנציונאלית, יוכל להביא להבנה טובה יותר לגבי המפגש הרפואי והשלכותיו על תוצאות הטיפול, על החולה ועל נותן השירות הרפואי ובכך, לאפשר את ייעולו של הטיפול.

תוכן עניינים

מבוא...

טיעוני יסוד להכללת המחקר האקדמי על הטיפול הלא קונבנציונאלי...

מערכת היחסים הרפואית והשפעותיה על הרופא והחולה...

סיכום, ביקורת ומסקנות...

ביבליוגרפיה

מבוא

לאורך השנים, הבדילה עצמה הרפואה הלא קונבנציונאלית לסוגיה מהרפואה המודרנית, כשנקודת המבט ההוליסטית המאפיינת אותה, היוותה בסיס לביקורת אותה העבירה על המודל הביו רפואי המערבי (Austin, 1998). נותני השירות הרפואי, נתפסו כמפנים את גבם להוליזם (Rees & Weil, 2001). המודל עצמו, נתפס כבעל נקודת מבט צרה היוצרת הפרדה בין הגוף לנפש, מתמקדת במחלה, מתייחסת אל האדם כאל אובייקט, מתעלמת מחווייתו הסובייקטיבית (Borrell - Carrio, Suchman & Epstein, 2004) ומזניחה את התוכן החברתי של המחלה (Maizes & Caspio, 1999).

לעומת זאת המטפל הלא קונבנציונאלי, נתפס כמטפל בחוויה הסובייקטיבית של החולה (Castillo, 2001). השיטות אותן ייצג, נתפסו כמערבות טכניקות המתייחסות לגוף, לנפש ולרוח, כנגישות יותר מבחינה פסיכולוגית, כמעצימות וכאינטואיטיביות (Barrett, et al, 2003). יעילותם של גישות אלו, קושרה באופן ישיר להקלה על מצוקות רגשיות מלבד פיסיולוגיות (Castillo, 2001) והן נתפסו, כנמצאות בהרמוניה עם הערכים והאוריינטציה הפילוסופית של חולים רבים, לגבי הבריאות והחיים (Austin, 1998). נטען, שלרפואה המודרנית יש הרבה מה ללמוד מגישה זו ושיישום התייחסות הוליסטית מעצימה, פתיחות מחשבתית והתמקדות באדם, שייבנו על הלגיטימיות המאפיינת את הרפואה הקונבנציונאלית, יאפשרו את התייעלותה (Barrett, et al, 2003).

אכן, נראה שבעשורים האחרונים ישנה נטייה בממסד הרפואי להתרחקות מהמודל הביו רפואי, לכיוון מודל ביו פסיכו סוציאלי, המדגיש את חשיבות ההתמקדות באדם ובמערכת היחסים הטיפולית ולא במחלה (Stewart, et al, 2003; Bensing, Verhaak, van Dulmen, & Visser, 2000). מודל זה, מתייחס להתמקדות בחולה כקריטית למתן שירות רפואי ברמה גבוהה (Mead & Bower, 2000). הוא תומך בגישה המביאה עימה אמפתיה וחמלה להתמחות הרפואית ומכיר, בחשיבות הבנת חווייתו הסובייקטיבית של החולה ובהשפעתם של רבדיו המגוונים של האדם, על החולי, המחלה, האבחון, הטיפול הרפואי ותוצאותיו (Borrell - Carrio, et al, 2004)

למעשה, כבר מסוף שנות השישים קיים במסגרת הממסד הרפואי ענף מחקר רחב המתמקד בהשפעתה של מערכת היחסים הטיפולית ועל ותפקידה החיוני וההכרחי, כיסוד בסיסי למתן שירות רפואי איכותי ברמה גבוהה, מלבד להיבטים הביולוגיים של החולי או הטיפול (Makoul & Curry, 2007; Institute of Medicine, 2001). כיום, ישנו מגוון רב של מחקרים עדכניים המספקים הדרכה מבוססת עדות, לגבי היבטים ספציפיים של אינטראקציות נותן השירות הרפואי עם החולה (Makoul & Curry, 2007). אולם למרות העדות הרבה, מבחינת הרפואה הלא קונבנציונאלית מימד זה הוזנח.

הדגש במחקר על שיטות הטיפול הלא קונבנציונאליות, הופנה בעיקרו לבחינת ההשפעה הביו רפואית של טיפולים אלו. לדוגמא, בסקר שנערך באינטרנט למחקרים אקדמאיים בנושא טיפולי שיאצו ואקופרוסורה, נמצאו 602 מחקרים, כשמתוכם 46 נמצאו עומדים בסטנדרטיים אקדמיים. מחקרים אלו סיפקו עדות להשפעתו של הטיפול, על מגוון של בעיות רפואיות כגון: אנגינה, כאבי גב וצוואר, השפעות על כימותראפיה, חרדה, צירי לידה והריון, אסטמה, בעיות שינה, מתח ועוד (Robinson, Donaldson & Lorenc, 2006). יחד עם זאת, לא היה מחקר אחד מביניהם שהתמקד בפן התקשורתי והשפעתו.

בחיפוש למחקר אקדמאי באינטרנט (מילות מפתח לדוגמא: Unconventional Medicine, Alternative Medicine, Shiatsu, Acupuncture), מלבד למצבור רב של מחקרים נוספים שהתמקדותם בהיבטים הביו רפואיים של הטיפול ושהם מגיעים משיטות אחרות ברפואה הלא קונבנציונאלית, ניתן למצוא עוד מחקרים רבים המתייחסים למגוון נושאים שונים. לדוגמא, לכניסתה של הרפואה הלא קונבנציונאלית למסגרות הרפואה המודרנית, התייחסות אנתרופולוגית להתפתחותה של רפואה זו בתרבויות השונות, לביטוייה במאה העשרים ואחת ועוד נושאים רבים. אולם יחד עם זאת, נמצאו רק מחקרים אחדים המתייחסים להשפעתה של התקשורת הבין אישית ומערכת היחסים הרפואית, על תוצאות הטיפול, המטפל או המטופל (לדוגמאLong, 2007; MacPherson, Mercer, Scullion & Thomas, 2003; Mercer, Reil & Watt, 2002).

ניתן לתת מספר הנחות היכולות להוות הסבר לכך. לדוגמא, ישנה האפשרות שהיבטים אלו נתפסים באופן טריוויאלי כנוכחים. זאת, מעצם עמדתה ההומאנית של הרפואה הלא קונבנציונאלית, כשזו מושרשת היטב בעקרונותיה ואף מהווה את אחד מהיסודות הביקורתיים כלפי המגמה המערבית הרווחת. בנוסף, ישנה האפשרות שמחקר מסוג זה משרת את מטרתה של הרפואה הלא קונבנציונאלית, בכך שהוא מאושש באופן אמפירי את יעילותן הרפואית של גישות אלו ומאפשר קבלת הכרה וכניסה למסגרות רפואיות מערביות ומכאן, ההתמקדות בענף מחקר זה.

הנחות אלו אינן מוחלטות, הן הוצגו אך ורק כאפשרויות וניתן לערער עליהן, לסתור אותן או להציג סיבות אחרות. יחד עם זאת, אין מטרתו של דיון זה להסביר את היווצרותה של התופעה, אלא להצביע על הימצאותה ולהדגיש את החשיבות לבחינת השפעתה של התקשורת הבין אישית ושל מערכת היחסים הטיפולית ובכך תהיה ההתמקדות. בכדי לעשות זאת, תוצג סקירה ספרותית עדכנית המשקפת את מגוון הנושאים העיקריים עליהם ניתן דגש במחקר האקדמאי בעשר השנים האחרונות, על מערכת היחסים הרפואית. תהיה התייחסות לנושאים כגון, מיומנויות תקשורת, השפעה על תוצאות הטיפול, תהליכים טרנספריאלים ומשתנים אחרים הקיימים במסגרת המפגש הרפואי.

אולם, מכיוון שיכולים להיות אלו שיטענו שהגישה הרפואית המערבית והגישה הלא קונבנציונאלית שונות במהותן ומכך, גם בהשפעתן ולכן לא ניתן לערוך השוואה זו, בתחילה יוצגו טיעונים התומכים בהקבלה בין עולמות אלו. טיעונים אלה, מהווים את היסוד להנחה המהווה את הבסיס למאמר זה והיא, שההיבטים השונים המאפיינים את השפעתה של התקשורת הבין אישית במסגרת מערכת היחסים הרפואית, משותפים לכל אינטראקציה בה מתקיים קשר של עוזר ונעזר ולכן, הם יכולים להיות מוכללים גם על הרפואה הלא קונבנציונאלית. הרפואה לא משלימה... את הפער - חלק 2.