אחת השאלות הכי חזקות שיש בדת היא - מדוע אלוהים לא עושה לי ישר טוב? למה הוא צריך לתת לי רצון וחיסרון שאותו אצטרך למלא?

והשאלה הזו נובעת ממקום נכון, כי הרי אלוהים לפחות לפי הגדרתו הדתית הוא גם טוב וגם בעל יכולות בלתי מוגבלת, אלא מה?

שכשאנשים שואלים את השאלה הזו, הם זוכרים שהם שואלים אותה, בגלל שהם מבינים שאלוהים הוא טוב וכל יכול, אחרת לא היה מקום לשאלה, כי אם אלוהים הוא טוב אבל מוגבל, או שהוא לא מוגבל אבל רע, אז התשובה לשאלה נמצאת בתוך השאלה.

דהיינו השאלה מגיעה מתוך ההבנה / הדמיון שהאל הוא טוב מוחלט שרוצה להטיב לברואיו ושהוא גם כל יכול. אלא מה? שכשנותנים לאותם שואלים את התשובה, המידע הזה חומק מהם ותכף אסביר את העניין.

קודם כל, מהי התשובה הדתית לעניין? הטענה שלהם היא פשוטה - אלוהים מעצם היותו טוב, לא נותן טוב פגום אלא רק טוב אמתי. מהו טוב פגום?

כשאתה בא לאדם עני ויש לך שתי אפשרויות - לסדר לו עבודה, או לתת לו צדקה, במה תבחר? אם תיתן לו צדקה אמנם תעזור לו לפרק זמן מסוים אבל תגרום לו להתבייש ולהרגיש שהוא אינו מסוגל להסתדר בעצמו, אבל אם תסדר לו עבודה, תיתן לו טוב אמתי ותגרום לו להרגיש שהוא הרוויח את לחמו ביושר.

לכן, טוב אמתי הוא כזה שקיבלת אותו תמורת עבודה והרווחת אותו וטוב פגום הוא טוב שאתה מתבייש כשאתה מקבל אותו.

וכבר פה צריך לעצור ולשאול כמה שאלות הכרחיות - האמת באמת מחויב המציאות שכל אדם מתבייש לקבל צדקה? האם כל עני מעדיף עבודה? או שכמו שאנחנו רואים בימינו אנו שיש כאלה שמעדיפים לחיות על חשבון אחרים ואפילו עושים מבצעי עוקץ כאלה ואחרים כדי לצאת מחובות גדולים שהותירו אותם חסרי הכל?

ואם זה לא מחויב, אז מדוע האנשים שמקבלים את התשובה הזו מהרב מצליחים להזדהות איתה בעוד שלא בהכרח שכל חסרי הכל היו מזדהים איתה?

ולכך יש הרבה תשובות אפשריות, כגון שאותם אנשים שבאים להרצאה של הרב וחיים ברמת חיים סבירה, מדמיינים את עצמם כעניים מרודים וחווים את הבושה ביחס לחיים שיש להם עכשיו, אז נדמה להם שעדיפה העבודה, בעוד שאותו אחד שמקבל צדקה כבר שנים אינו מתבייש כלל.

והשאלה הזו באה לידי ביטוי בהרבה לבושים, כגון כששואלים את הרב למה אלוהים גורם לילדים קטנים לחלות, או סבל בכלל לאנשים חסרי ישע

אז הרב עונה לאותו אדם, שהוא מפספס את התמונה המלאה והוא רואה רק את החלק שבו לילדים יש חולי ולא את החלק שהם קיבלו שכר תמורת הסבל שלהם

ושהשיפוט שלו כלפי אלוהים הוא משול לשיפוט כלפי רופאים שנותנים לילד תרופה עם תופעות לוואי שגורמת לו לסבול, מבלי שאתה רואה שאח"כ התרופה עשתה לילד טוב, שבסוף זו אותה שאלה - למה אלוהים לא יכול לעשות לי טוב לאורך כל מסלול החיים.

אבל לצורך העניין, נסכים שמהיבט מסוים ההסבר הזה נכון, שמהצד האנושי ההסבר הזה מתקבל על הדעת, איפה פה התרמית הגדולה?

כפי שהוסבר דלעיל, השאלה השורשית מגיעה ממקום נכון, דהיינו אלוהים הוא טוב וכל יכול ולכן צצה שאלה למה הוא לא עושה לי רק טוב? אבל בזכות אותה תובנה בדיוק אפשר לפסול את התשובה שנותנים חכמי הדת, למה?

כי האדם שהוא מוגבל ולא יכול לשנות את טבעו, כשהוא רואה אדם עני ברחוב, הוא לא יכול לגרום לכך שהצדקה לא תבייש את העני, אבל אלוהים הגדול והכל יכול, מדוע הוא מלכתחילה ברא את הטבע האנושי ככזה שחווה בושה בקבלת צדקה? למה הוא מלכתחילה יצר הפרדה בין טוב פגום לטוב אמתי ולא החליט שטוב אמתי=טוב שמתקבל בחינם לגמרי, באהבת חינם לגמרי?

וכששואלים את השאלה המהותית יותר, כבר לא ניתן לתת תשובות מטופשות כגון "כי הוא לא רוצה שתתבייש", אבל כבוד הרב, לפני הבריאה טרם הייתה בושה, טרם הוחלט שמישהו יתבייש על משהו, אז מה העניין?

אבל מצד האמת, כל השאלות הללו מלאות בהנחות יסוד, כי מי אמר שיש טוב ורע? מי אמר שיש אלוהים? מי אמר שאלוהים הוא טוב? מי אמר שכדי להטיב הוא צריך מקבלי הטבה ושטבע הטוב להטיב? וכו'

למרות שמצד השכל הפשוט וההגיוני, אלוהים אמתי לא צריך לעשות שום דבר למען משהו אחר, אם אלוהים עושה לך משהו, זה לא כדי שתקבל שכר אחר כך, והסיבה שהוא מכריח אותך לעבוד, זה לא כדי שלא תתבייש, אלא שתעבוד למען העבודה, למה אלוהים עושה דבר מסוים? כדי לעשות את אותו דבר, הסיבה והתוצאה הם אחד.

כי אלוהים מבחינתו לא עושה כל הזמן טוב או כל הזמן רע, ולא עושה פעם טוב ופעם רע, הוא עושה רק דבר אחד כל הזמן, למה? כדי לעשות אותו.

לבחור באמת זה טוב בדיוק כמו לבחור בשקר, בתנאי - שהולכים עם זה עד הסוף...

הסיבה היחידה שטוב לאדם בחיים, היא משום שהוא רוצה מתנות חינם, מה השכל שבדבר?

כי אם בכל פעם שטוב לו הוא יזכור כמה הוא שילם על זה, הוא יצא מהמשחק, כי הוא יקלוט שהטוב והרע מתקזזים ושהוא בעצם לא התקדם לשום מקום

כי למרות שהטוב והרע מתקזזים, זה לא קורה ברגע אחד של זמן אלא בשניים לפחות

וברגע נתון אחד יכול להיות שיהיה לאדם יותר טוב מאשר רע, אז כשטוב לאדם הוא שוכח שיש לזה מחיר שאותו הוא שילם קודם, או עתיד לשלם...

לכן דווקא בגלל שהאדם הוא אוכל חינם, טוב לו בחיים...

הסיבה היחידה שבגללה רע לאדם בחיים, היא משום שהוא רוצה דברים בחינם, למה?

כי במציאות שלנו אין שום דבר שהוא בחינם, כל הרגעים של הרע הם תשלום על הזמן שבו היה לך טוב

ולכן מי שרע לו, זה רק בגלל שהוא אוכל חינם, כי כשרע לך, אתה שוכח שקודם היה לך טוב ועכשיו אתה משלם על זה, בידיוק כמו ששילמת על האוכל במסעדה בה אכלת...

טענה רווחת היא שאדם שיש לו כמה שפחות טראומות וכמה שפחות חרדות, ירגיש יותר טוב.

אבל מצד האמת, אפשר לטעון את ההפך הגמור, כי טראומות=רע שהיה לי בעבר וחרדות=פחד רע עתידי, וכיצד אלו גורמים לך להרגיש טוב?

ניקח לדוגמה אדם שנמצא בזוגיות, אם כשהוא היה בזוגיות, הוא לא היה חרד מהבדידות שמצפה לו בעתיד, או לא היה נזכר כמה רע היה לו בבדידות בעבר, הוא גם לא היה מסוגל להרגיש טוב מהזוגיות שיש לו עכשיו...