כישלון ידוע מראש... מקריב את עצמך. כי כל דבר הכי קטן שנתפס בעיניך כשקר, גורם לך להלקאה עצמית. אתה מחזיק את עצמך כל כך קצר, שאני לא מבינה איך אתה לא נחנק. בעצם אתה כן נחנק, ובכל זאת לא משחרר את החבל ואפילו כועס על עצמך שאתה לא בסדר, כי צריך עוד יותר להדק את החבל. זה קצת כמו הסיפור על האיש שניסה לקצץ כל פעם עוד ועוד בכמות האוכל שהוא נתן לסוס שלו, עד שבסוף הסוס מת. והוא כעס על הסוס החצוף הזה, איך הוא לא הסכים לחיות בלי אוכל. וזה בדיוק מה שאתה עושה - כועס על עצמך, איך זה שחלק בך, חלק אנושי בזוי ושפל, רוצה לחיות. רוצה ליהנות. רוצה להרגיש ולאהוב. בלי לפקפק, בלי להטיל ספק, בלי לבדוק אם זה ...