אסרטיביות או התנהלות
אסרטיבית? מה היא
אסרטיביות? ממה היא נובעת? האם היא נלמדת או נרכשת? מאמר זה יתייחס יותר ל"התנהלות
אסרטיבית" או ל"תקשורת אפקטיבית" מאשר למונח
"אסרטיביות", מאחר שאני רואה
אסרטיביות כמכלול של התנהלויות, הן ברמה המילולית והן ברמה הבלתי מילולית. התנהלות
אסרטיביות אם כך, יכולה להיות מורכבת ממספר פעולות או אמירות. התנהלות
אסרטיביות באה לידי ביטוי לא רק ביכולת "לעמוד על שלי" אלא גם לדעת מה להגיד, מול מי, מתי, לטובת קידום מטרותיך. יש מצבים שונים המצריכים התנהלות
אסרטיבית ובעצם, זה מקיף את חיינו כל הזמן. כאשר שואלים, מבקשים, מאשימים או שעליי לקבל משהו שמגיע לי לטענתי. יש שמפרשים
אסרטיביות כיכולת לעמוד על שלי למול בקשות שאינני רוצה לבצע. אני רואה, התנהלות
אסרטיבית, ככזו הכרוכה ביכולת להציב את נקודת המבט שלי למול נקודת המבט של אחרים ולעמוד על האמת שבמציאות, ללא קשר בהכרח לתוצאות ההתנהלות. כאשר מדובר במערכת יחסים, התנהלות
אסרטיבית מאפשרת לי להסביר את התנהלותי בצורה שאינה מתנצלת או מתנצחת ולשים את הדברים על דיוקם בנוגע להתנהלות בתוך מערכת יחסים. זאת ללא האשמה עצמית או האשמה לכיוון האדם שמולי. מאיזה מקום התנהלות
אסרטיבית מגיעה? התנהלות
אסרטיבית נובעת ומושפעת מהתפיסה העצמית שלך את עצמך. התנהלות
אסרטיבית מתחזקת בעקבות הערכה עצמית מאוזנת, ללא הערכת יתר או ללא זלזול בעצמי. כאשר אני שמה את הערך שלי במקום הנכון והמדויק, משם תגיע התנהלות
אסרטיבית אפקטיבית. התנהלות
אסרטיבית מגיעה מהיגיון בריא המפרש את המציאות בצורה המדויקת ביותר, או נותן השערות מדויקות. איך אני יודעת שהתנהלתי בצורה
אסרטיבית? למעשה, רגשית,
אסרטיביות באה ממקום של תחושת שליטה עצמית. מותר לכעוס, אך זה לא הרגש השולט. אם כך, אבחן מה אני מרגישה באותו רגע ומה עוצמת הרגש המתבטא במהלך ו/או אחרי ההתנהלות מול האדם שלפניי. זעם לדוגמא, יכול להוביל להרמת טונים בדיבור ובכך אף לתוקפנות. כאשר מווסתים את הרגש, ההתנהלות עשויה להיות יותר
אסרטיבית. כשהתגובה באה מתוך יכולת לווסת את הרגש, כלומר, היכולת לכעוס, ולאפשר לרגש להירגע, ניתן להבין כי מדובר בתגובה שבאה מתוך תחושה של "שליטה עצמית", של כבוד עצמי מצד אחד ואי דריסת כבודו של האחר מאידך. אתה בטח שואל ובצדק, מה אם אני מתקשה לשלוט על רגשותיי בעתות מסוימות? ובכן, רגש נובע ממחשבה. על כן, כדי להציג התנהלות
אסרטיבית ישנם מספר תנאים בתפיסה ובחשיבה לגבי המציאות. תגובה
אסרטיבית מצריכה הבנה, מצד אחד, של המניעים שלי ושל נקודת המבט שלי, באם זה תפקיד בעבודה, מהלך יום עבודה וכל מה שקשור להתנהלות שעלי לבצע. מצד שני, תגובה
אסרטיבית מצריכה גם הבנה של המניעים של הצד השני. כלומר, בעצם לשים את עצמי בנעליו של האחר. היכולת לשים את עצמי בנעליו של האחר, יחד עם היכולת לחזור לנעליים שלי, יוצרת איזון בהבנה של שני ... מה היה תיאום הציפיות לפני כן במידה והתבצע. יש לבחון את ההיבטים האלה בבואנו לדרוש דברים שלדעתנו מגיעים לנו. בעניין השאלה שמעסיקה רבים, האם
אסרטיביות הנה נלמדת או נרכשת: אני מאמינה, כי לכל אחד ואחת יש יכולת
לאסרטיביות, אסרטיביות הנה מיומנות שניתנת לפיתוח, על ידי הבנה מעמיקה של המציאות, תפיסת המציאות והסובבים אותנו וההיגיון שאנחנו מפעילים בבואנו להחליט איזו תגובה להפעיל. שאלה נוספת: האם התנהלות
אסרטיבית, תנאי בהגדרתה, היא כי היא תשיג את התוצאות שאני רוצה שהיא תשיג? בהקשר זה, אנשים רבים טוענים ומעידים על עצמם, לעיתים שלא בצדק, כי "אני לא מספיק
אסרטיבי/ת" - מאחר שלא הושגו תוצאות. ובכן, כדי לענות על שאלה זו, יש לענות על השאלות הבאות: מה אני רוצה? עד כמה זה באמת חשוב? נסיים בכך, כי למען האמת, התנהלות
אסרטיבית אינה קשורה לתוצאה, היא פשוט קשורה להתנהלות עצמה, איך התנהלתי. יתכן כי התנהלתי בצורה
אסרטיבית, אך יחד עם זאת, לא כל דבר תחת שליטתי. על כן, לפני שתוהים או טוענים כי "אני לא מספיק