... המשתנה" ואני מדבר על "גוש המידע המלוכד האנושי". גוש זה נקרא "אדם" והוא משתנה ללא הרף, ככל יתר הגושים, במסגרת הבזק הכוחות הפועלים על כל הגושים ביקום, אולם ובגלל
תכונת "האין סוף" של היקום הדינמי, יכול הגוש הזה להבחין בתהליך השינוי הבלתי פוסק שחל על הגוש שלו, לעקוב אחר התהליך הזה ולהבחין באב - טיפוס של גוש המידע המשתנה ... הזה, ובניגוד לכל יתר הגושים שמזהה אותם בטבע, הוא לא מסתפק כאן בהכרזה הזו, אלא הוא קולט יחד עם האב טיפוס של "אדם" נתונים אחרים ויחודיים לו, כמו אישיותו, טבעו,
תכונותיו, או במילה אחת "דמותו" - רק לאדם יש דמות; לכל יתר הגושים אין דמות. אבל בפועל לא רשום על מצח האדם את ערכי דמותו, והערכים האלה הם למעשה תוצאה של עיבוד נתונים, מליוני נתונים, אותם מעבד האדם במוחו ומסיק מהם את טבע האדם שלידו, אישיותו,
תכונותיו... לכן הוא משתהה בסוג הזיהוי הזה קצת יותר מעבר למקובל, ומנסה לקלוט עוד נתונים מהאדם שמולו, אנו מכנים את זאת "נועץ בו את מבטו" - כשמזהים שולחן לא ... המתמדת של העצמים, וזה בתכלית תהליך זיהוי העצמים ע"י האדם. לא כן התהליך בזיהוי האדם לאחיו, בפגישתו עימו מתחיל מיד תהליך דו צדדי של יחסי גומלין, שבמהלכו ניכרת
התכונה המרכזית של יחסי "תן וקח". מקור התהליך הזה הוא בידיעה שגם האדם מולי מזהה אותי, ולכן אני רואה בעיניו את עצמי וגם הוא משתמש בי כראי. כלומר וכשאני נועץ בו ... ממנו, בעיני הוא חייכן כי הוא דומה לי, או כל כך רחוק ממני כי מעולם לא חייכתי, כשאני רואה את האיכפתיות שלו אני רואה את עצמי, או מנגד הוא מזכיר לי עד כמה אני רחוק
מהתכונה הזאת... הוא רע יחסית
לתכונות הטובות שבי או במקביל הרעות, הוא תחמן יחסית אלי, הוא זייפן יחסית אלי... למעשה הדמות שראיתי מולי הרחיבה את מעגל הזיהוי העצמי שלי ועזרה לי להתמקם במרחב. ... האב טיפוס של המשבצות האלו וקורא לו "אבן", אבל האבן עצמה לא מקרינה לעברי מידע היוצא מגדר העקומה שמזהה דרכה את האבן. בעצם, גם הקליפה של התורה אינה רחוקה מהאבן על כל
תכונותיה, אך המידע הנמצא בתוך קליפת התורה "מתנהג" כגוש של מידע אנושי מלוכד שנע במרחב, פוגש גוש ממינו ומקיים איתו יחסי גומלין במלוא מובנה של המילה. אני שואב ... ולמעשה לא אמור להיות הבדל בין ישותי כאדם לבין ישות מחבר התורה, כי שני הגופות שלנו האחראים על המידע המלוכד שבתוכם, מקיימים ביניהם יחסי גומלין ברורים שניכרת בהם
התכונה היסודית של "תן וקח". ועם זאת קיים עדיין בינינו הבדל מהותי מובהק: אומנם
ותכונת האין סוף של היקום הדינמי מאפשרת לי, במסגרת זרימתי הבלתי פוסקת עם המידע המשתנה, להשפיע על כיוון הזרם או לעצב אותו - וזו בעצם גדולתי כאדם, אולם ולעולם לא ... המשבצות היה מוגבל - הייתי יכול לנסוע אחורה על מסלול המשבצות של האבן ולהגיע גם להתחלתו, אבל בגלל שכל מינוני הכוחות השונים פועלים בהבזק על כל המשבצות כאחד, ובגלל
תכונת האין סוף של המסלול עליו מצטופפות המשבצות של האבן, לכן ה - "אני מבחין באבן" משמעותו אני פותח את עיני כאשר חתך חלקי ממסלול המשבצות של האבן חולף לידי, ...