מפגש עם הילד שבתוכנו בעזרת דמיון מודרך... "ילדים טובים", לרצות את כלם, הילד שבתוככם יפחד להיות נאמן לעצמו, להקשיב לקול הפנימי שלו, לרצונות שלו, כי הוא זקוק כל הזמן לאישורים וחיזוקים מהסביבה, הוא "מרגיש" את האחרים - מכוונן לציפיות ולרצונות של הסובבים אותו, ובעצם מנותק מרצונותיו ורגשותיו. במצב כזה אתם עסוקים כל הזמן ב"מה יגידו עלי? ", "מה חושבים עלי? " מחפשים כל הזמן את ההערכה ותשומת הלב של הסובבים, ואפילו מפתחים תלות בה כדי להרגיש טוב עם עצמכם... (ובעצם חושפים את עצמכם לכאב - כי האושר שלכם תלוי באחרים) לכן באוטומט, באופן תת - מודע, הילד שבתוככם יבטיח שכלם מסביבכם יהיו מרוצים מהדרך ... שהוא - ללא תנאים! הילד יכול להיפתח אל האני הבוגר ולספר לו דברים שהוא לא סיפר לאף אחד... סודות כמוסים שהוא לא העיז לבטא, דברים שמטרידים אותו וגם דברים שמשמחים ומרגשים אותו, דברים שהוא אוהב לעשות ונהנה מהם... הוא מספר לו איך הוא מרגיש בבית, עם ההורים והאחים, ומי החברים שלו, הוא מספר על הפחדים והכעסים שלו, האני הבוגר העתידי יכול להרגיע את הילד ולספר לו איך הבעיות שלו נפתרות, וגם הילד לפעמים יכול לתת עצה לאני הבוגר, להזכיר לו דברים שהוא כבר שכח כי לילדים לפעמים יש הברקות... חשוב מאד ליצור במפגש תחושת אמון וביטחון, לאהוב את הילד שבתוכנו, לאמץ אותו ללבנו, לחבק אותו, לעודד אותו, להרגיע אותו, ולהבטיח לו שמהיום והלאה האני הבוגר יעמוד לצדו, ישמור עליו ... לו... בסוף המפגש נפרדים עם סימן מוסכם לשוב ולהיפגש. ניתן גם להתמזג עם הילד הפנימי ולאפשר לו להיות חלק מהעצמי המודע שלכם, פשוט להכניס אותו ללב ולתת לו מקום. כל רגשותינו מתעוררים במפגש הזה מעצב עד שמחה, מכעס עד אהבה, מפחד עד התרגשות, מתסכול עד הנאה צרופה. המפגש הזה מעלה הרבה פעמים למודע את מקור הקונפליקטים הפנימיים, שעוצרים אותנו בחיים הבוגרים, וגורמים לתסכולים ותחושת תקיעות בחיים. אם תתכחשו לילד הפנימי או תדכאו אותו, קרוב לודאי שבחייכם הבוגרים כמעט ולא תרגישו, יותר נכון לא תהיו מסוגלים לבטא את רגשותיכם... מעין נתק רגשי. אתם תדעו, תבינו, תחשבו, תפרשו, אבל לא תאפשרו לעצמכם ממש להרגיש... לפחות ברמת המודע... פשוט תדחיקו את הרגשות הקשים כמיטב יכולתכם (תלבשו "מסיכה" של הכל בסדר) ובמקביל גם כמעט לא תרגישו את העוצמה וההנאה שבשמחה, באהבה, בצחוק מתגלגל ובהתלהבות. ללא הכלה של הילד הפנימי והכרה בצרכיו, יהיה לנו קשה לחיות חיים מלאים, ותמיד תציק לנו התחושה שמשהו חסר בחיינו, ובמקרים קיצוניים נרגיש כמו "זומבי" (חי / מת)... לא פלא שהילד הפנימי שלנו במקרים כאלה, ינסה למשוך את תשומת לבנו בכל דרך אפשרית, אחת הדרכים החביבות עליו, (כי שם הוא מצליח להרגיש) היא התמכרות וזה יכול להיות לאלכוהול, לאכילה, לסיגריות, לסמים, למין, לעבודה, לקניות ועוד... כל אלה הם דרכים שבהן הילד הפנימי משיג את צרכיו הרגשיים, מאפשר לעצמו לברוח מהריקנות, מהלחץ ופשוט מנסה בכל כוחו ליהנות, לחוות את הרגע, למרות שבטווח הארוך ההתנהגות הזו היא הרסנית ופוגעת, הכוונה שעומדת מאחורי ההתמכרות היא חיובית! הילד שבתוכנו רוצה להתבטא, רוצה מקום, רוצה לחוות את החיים וליהנות בלי לחשוב יותר מדי מה יהיה, בלי "לטחון" את מה שהיה פשוט רוצה ליהנות מהרגע ולשכוח מהכל... וזה בדיוק מה שההתמכרות מאפשרת... לכמה רגעים... (לפני שהבוגר מתחיל לכעוס על עצמו) אז אל תשכחו - החיים הם מתנה, ומתנות לא מחזירים... חבקו את הילד שבתוככם ותרגישו הרבה יותר קרובים לעצמכם... ...