... משתוקק להגיד "אני משתוקק" ואומר בא לי לכתוב על תחושה מוסווה. מתי החלו בני האדם לבלבל ולהתבייש בכלל,
בתאוותם ותשוקתם בפרט. העברית כשפה סיבכה קצת מונחים שהם ברורים יותר בשפות אחרות. תשוקה ותאווה. ההבדל בין תשוקה לתאווה הוא לא ממש ... היא רגש מפעיל לאורך זמן, למעשה לכל החיים. גם אחרי שהשגת את מושא התשוקה. אתה ממשיך להשתוקק.. אתה יכול
להתאוות לשוקולד. לאכול פיסה ולהרגיע. לאקאן שידע להגדיר דברים מסובכים במשפטים קצרים אמר על תשוקה " היחס אל העדר" כלומר היחס אל החסר, ... המפחיד. להגיד, בא לי עליו נשמע נחמד. להגיד אני מתאווה אליו משאיר אותך יותר עירום מעירום. זה מגלה אותך
בתאוותך הגלויה ביותר לכל עומק רובדיך בתוספת תוכן שכל אחד משליך עליה
מתאוותו שלו,. התאווה, גלויה בוטה, מונחת לפנינו כמו גופה בסרט מתח. תכף היא תקום ותבצע איזה מעשה מפחיד עד אימה. ותגלה אותך, הרוצח. ... יותר מסבכים יותר את הצורך המוסתר. עד כדי בלבול. תאווה הפכה למלה גסה. מתארת אנשים גסים. לעולם יכתבו
תאוותן כמלת גנאי. למזלנו תשוקה לא מסתדרת כל כך עם ההטיות. אתה לא יכול להגיד תשוקתן. וכעת ישנו בלבול משולש. מכיוון שהתאווה והבושה ... עודו ממשיך ומנסה לפתח אותה, לשייך אותה אליו ולא תמיד בהצלחה. ההצלחות הגדולות בשדה הרומנטי הן כאשר מושא
תאוותך מתחבר באופן לא מודע לאיזה זיכרון של איווי, תשוקה סמויה שגם אתה לא מודע אליה. תאווה יכולה להתחבר לרגשות נפשיים אחרים ואז, ... כי העידון, הוא נושא אחר הקשור לתשוקה ותאווה, ולא זה המקום לדון בה.. והרי אנו עומדים בושים ונכלמים
ותאוותנו בידינו. והכי גרוע, חצי
תאוותנו בידינו, אוי לבושה. תחשבו על אוסף המקומות שהמלה תאווה מופיעה בה ותבינו למה בורחים מלהודות בה. אז נעשינו רומנטיים להפליא. ... עד שענייני הגוף הטבעיים הפכו לנשלטים על ידי הבלבול הסמנטי. באמנות, בעיקר הציור תמיד מאפיינים את
התאוותן עם שפתיים נפוחות עיניים בולטות. תאווה מצוירת תמיד כמגונה בצורה זו או אחרת. לתשוקה אין לנו כמעט דימוי חיצוני, אומנותי. המבהיר לנו מה מסתתר מתחת למלה, כמו בתאווה. היהודים למשל תמיד תוארו
כתאוותנים ולא כבעלי תשוקה. צריך לדעת להבדיל. לראות קריקטורות אנטישמיות ולהבין את הקשר בין תאווה לממון למשל. תאווה ומין. מה יסביר ... מתאווה להנאתו בלבד. תשוקה יכולה להיות כואבת. היא תמיד כרוכה בחסר שאין למלא אותו. וגרוע מכך, האדם הוא
תאוותן תשוקתו מבוטאת בדרכים שונות ומשונות. לעתים בישירות חייתית לעתים בעידון ובמסווה. אך את התשוקה חייבים להסתיר. הרבה נספחים ... הודאה בתשוקה. אנחנו מכירים בעובדת התאווה, התאווה המינית ואפילו נתנו לה צמד מלים מכובדות לדבר עליה,
"תאוות בשרים" אך עדיין אלו מלות גנאי לרוב. העידון של התשוקה הוא כמו המכסה על בורות ביוב ברחוב. אנחנו יודעים מה יש מתחתם, אך הסגר ... ומעלים אותו לרגע. הבושה מפני הדבר עצמו סכסך עלינו את השפה ואת ההתייחסות אל הדברים עצמם. אנחנו לא שמחים
בתאוות שלנו ולא גאים בתשוקות. התאווה מבישה יותר מהתשוקה. למרות שכמעט מבלי דעת אנו מיחסים לאנשים
תאוות ותשוקות. התשוקה יכולה להפחיד בעומק שלה. במקום בו היא מכאיבה לנו בתוך תוכנו העמוק ביותר. אנשים יפים
תאוותנים בעיננו יותר מאנשים ממוצעים או מכוערים. אנחנו מיחסים להם את מה שאנחנו מרגישים כלפיהם. הם מעוררים אותנו ואנחנו מיחסים להם את התאווה. משהו תת הכרתי אומר לנו שלכאורה היופי מושך יתר ולכן בעל היופי
תאוותו יותר גדולה ואולי גם מהנה יותר מינית. כי כיפה הוא גם בעל ניסיון גדול יותר.. אנחנו גם יודעים שזה לא נכון. אנשים מממוצעים יכולים להיות בעלי
תאוות גדולות. לא הצלחנו לשים קו גבול בין תאווה לתשוקה.. עכשיו צריך להוסיף לדיון את הנושא המדעי החדש, גנטיקה, ולבלבל עוד יותר בין ...