... ובעיקר לגבי משמורת. ב - 1995 פרסמו אליעזר ויצטום וזאב ברגמן מאמר הסוקר את התסמונת, ובו הגדירו את התופעה: "בתסמונת הזו הילד עסוק באופן כפייתי בגינוי ההורה
השנוא והמנוכר ובהאשמות כלפיו... ניסיונות התקרבות של ההורה
השנוא נתקלים בתגובות בוטות מאוד: הילד צורח, מקלל, יורק ובועט... אצל ילדים אלה קיים חיצוי (split) ברגשותיהם כלפי ההורים. אחד ההורים הוא טוב ... מסרב לכל קשר עם ההורה המנוכר. דרגה זו קרויה גם "חטיפה נפשית", ובמקרים בהן היא מתמשכת - לעתים לא נותר בזיכרון הילדים זכר (מודע) לקשר הטוב שהיה בילדות עם ההורה
השנוא. גוטליב מסכם את התופעה כך: " תסמונת ניכור הורי היא עיוות של מערכת יחסים נורמלית בין הורים לילדים. עוצמת הרתיעה והכעסים, וביטויי
השנאה, עולים עשרות מונים על שאנו רואים במקרי התעללות פיזית ומינית. בתיקי נוער ואימוץ בהם היו פגיעות קשות וברורות בילדים, אין נתקלים ... הגורמות לסיטואציות כאלו, הן לעתים קרובות פנאטיות, ומשתמשות בכל האמצעים החוקיים והבלתי חוקיים כדי לחסום את ביקורי האב והקשר אתו. הן עסוקות בצורה כפייתית
בשנאתן לאב ובמקרים רבים הן מגלות הפרעות פרנואידיות קשות הקשורות לדמות בן הזוג". עם זאת, ידוע כי התסמונת פוגעת גם באמהות. צעדי מניעה ... למצבו הנפשי של הילד, אופיו, יחסי האובייקט שלו, תפקודו בהתאם לקבוצת הגיל, צרכיו ההתפתחותיים והאישיותיים, נטיותיו, סגנונו, וכן בעיות רגשיות והתנהגותיות אחרות...
השנאה של הילד כלפי ההורה המסורב נחוות כהתרחשות תוך - נפשית הקשורה לייצוגי אובייקט פנימיים, שבאה כתוצאה מתהליך עיבוד האבל של הילד על התפרקות המשפחה, הנטישה והאובדן. אצל הילד העסוק
בשנאה ללא הפסקה ישנה המרה של העצב ושל חוסר האונים
בשנאה שהיא מלאת כוח. גם אם קיים ברקע הורה מסית, הילד "המחזיק"
בשנאה ובסרבנות אינו בהכרח מתזמר את תגובותיו בהתאמה להורה זה, אלא בעיקר כהגנה, כדי למנוע מעצמו כאב נפשי וצער." הניכור ההורי בהליכים ...