... על הרוח ברוח האקזיסטנציאליזם בניסיון לענות על השאלה מהי
רוחניות עולה המסקנה שזו מגדירה עצמה באופן הטוב ביותר בהיעדר הגדרתה אשאל מהי
רוחניות אולם לפני שאסחף ואשקף את השקפת עולמי האישית, מוצא אני לנכון להתחיל במספר הגדרות המתארות מושג זה במובן הרחב והכללי שלו. הרי במידה ואתן הסבר זה ... המקום אשר יכול להקיף ולהכליל כל התייחסות או נקודת מבט שיכולה להיקרא
רוחנית. אהיה מחויב להגדרה, אשר תוכל להכיל כל פרשנות אותה ניתן לעלות על הדעת ושתוכל לספק את כולם. אעלה מספר תהיות אשר יעזרו לי להבהיר העניין. אשאל, מהי גישה, תיאוריה או פילוסופיה
רוחנית, מדוע זקוק האדם
לרוחניות, מהי החוויה
הרוחנית ומיהו האדם
הרוחני. נכון הדבר, שעדיין תהיה זו פרשנותי הסובייקטיבית והאישית לדברים, אולם מכך לא אוכל להימנע. יחד עם זאת, תקוותי היא שאופן הגדרתי את המענה לשאלות אלו, יאפשר לקורא להרחיב השקפת עולמו לכלול בתוכה את כלל ביטויי
רוחניות האדם. בראשית, אומר שגישה, תיאוריה או פילוסופיה
רוחנית, הינן השקפת עולם הכוללת מערכת אמונות אותן מחזיקים הפרט או הקבוצה ושמטרתה, נתינת משמעות אישית או כוללת לקיום האדם. הכוונה בהשקפת עולם, הינה ... ואם לא במובן הרחב, אז לפחות בדיוקם של הדברים. אומר, שבמידה ומטרתה של
הרוחניות לתאר, להבין, להסביר או לחוות את הקיום, הרי היינו רוצים להישאר בפתיחות אל כל אשר הקיום חושף בפנינו. במידה ואדם יתקבע ויחזיק באותה משמעות כשהרגע ... ומחזיק בעברו. כעת, במידה והתייחס לתהייתי השנייה ואשאל למה זקוק האדם
לרוחניות? אומר
שהרוחניות היא אותו האמצעי לאדם בכדי לתת לאדם את אותה המשמעות המבדילה אותו משאר הבריות. זהו האמצעי עימו חושף האדם את משמעות קיומו, אם ברמה האישית או ... ושעליו אנו חושבים? מימד זה נסתר מהאדם והוא אינו יכול לתופסו במלואו
והרוחניות, הינה אותו האמצעי או הניסיון לתאר את אותו המישור. הדבר מביא אותנו לתהייה השלישית, מהי אותה החוויה, החוויה
הרוחנית. על כך אענה שהחוויה
הרוחנית היא אותו הרגע בו האדם מתעורר למודעות מסתכל בפליאה על הקיום. האדם מתעורר למודעות, מכיוון שהבחין. אין הדבר מרמז על כך שהקיום,
הרוחניות או החוויה אינם קיימים מבלי שהבחין בהם האדם וכמו כן, אין הדבר מרמז על כך שהאל היה או לא לפני שהאדם הגה בו. הכוונה היא, בכך שהאדם הוא זה הנותן ... את אותו המימד הנסתר ממנו. הדבר מביא אותנו לתהייה האחרונה, מיהו האדם
הרוחני. אומר שהאדם
הרוחני, הינו אותו האדם שעיסוקו בחיפוש אחר המשמעות לקיומו. אולם לפני שניגש לבחון הדבר, אני מוצא חשיבות להדגיש את הבחנה בין
הרוחניות השייכת לטרנד של הרגע, לבין
הרוחניות שהיא תוצאה של מחשבה מעמיקה והתנסות מכוונת. כמובן, שאין הכוונה בכך לטעון שאחת נכונה והשנייה לא, הרי גם אחד המגיע מהטרנד של הרגע יכול להחזיק
ברוחניות שהיא תוצאה של מחשבה עמוקה והתנסות וכמו כן ההיפך. הכוונה בכך, הינה בזיהוי הסכנה הטמונה בעצם הגדרתה של
הרוחניות כרוחניות. ישנו ציבור שלם המזהה עצמו
כרוחני. ציבור זה מזדהה עם התכנים וההגדרות אותם מבנה המעגל החברתי והתרבות לגבי מהו הדבר
הרוחני ומה לא. מצד שני, ישנו ציבור שלם אשר אינו מזהה עצמו
כרוחני, מכיוון
שלרוחניות זו השקפת עולם או סטיגמה עימה אינו מסכים או שאינו רוצה להיות מזוהה עימה. ישנם לכך שתי השלכות עיקריות. הראשונה תהיה שציבור זה יזהה עצמו
כרוחני על פי השקפת עולמו השונה ובין אם יקבלו או לא, את הטרנד הרגעי יתפוס כמוטעה, חלקי או נאיבי. ההשלכה השנייה תהייה בכך שציבור זה יתכחש
לרוחניותו ולפני שאסביר למה כוונתי, העז ואטען עוד כי האדם הינו ישות הנידונה לקיום
רוחני, בין אם נרצה להכיר בכך ובין אם לא. הרי אותו המימד הנסתר שמלפניו נעמוד בפליאה והשתהות, אותו המימד הינו מימד משותף בחוויה האנושית. אין האדם יכול ...