... והרס עצמי. כמו כן אתאר את הדרך שבה שוכנת הנשמה בגוף ומפעילה אותו, לכאורה. במדע המודרני מתוארים חמישה חושים הפועלים יחדיו על מנת לספק
חווית מציאות אחידה: ראייה, שמיעה, חוש המישוש, ריח, טעם. קוראי הפוסטים הקודמים שלי כבר יודעים שכל חוש היננו מערכת מתוחכמת לאין שיעור הפועלת בפני עצמה בכדי לקלוט ולהמיר מידע מסוג ... ומובלים באופן מסוים אל אזור במוח שנקרא מסך, שהוא למעשה המקום בו מתקיימת תפיסת המציאות שלנו. נכתב רבות בפוסטים הקודמים שלי על העובדה שכל
חווית המציאות שאנו
חווים כעולם החיצוני היא למעשה
החוויה של המוח שלנו מבפנים, אנשים מקבלים את הרושם כאשר הם מביטים על העולם שהם מביטים עליו מתוך המוח כדרך העיניים החוצה, אך למעשה אין הדבר כך. העיניים מתפקדות ממש כמו עדשה, קולטות אור, מובילות אותו לממברנה שבה המידע מתורגם לאותות שהמוח מבין כשפה הביולוגית הטבעית שלו. כל העולם שאותו אנו
חווים הוא פנימי לחלוטין, אפילו מדענים מודים בעבודה שאין לנו דרך לדעת מה באמת יש "אי שם בחוץ" מחוץ לכלי תפיסת המציאות המתוחכמים שלנו. כל המציאות שאנו תופסים מושפעת באופן דרסטי ... מסוימות נחשבות תוצאה של חוש, הרי הוא חוש המחשבה. כלי הקיבולת של המחשבות הוא חוש מוחי בפני עצמו, אותו חוש מושפע ממצב גלי המוח של האדם,
מתחושות ומרגשות, ומעוד גורמי קלט אשר מקורם בתת - המודע של האדם. בדיוק באותו האופן שבו אנו לעתים נושמים באופן מודע ולעתים נושמים באופן לא מודע - כך גם עובדות המחשבות. כשלרוב, וגם כשנדמה ... את הידוע - מראש למילים, בכדי שהשכל הלוגי יוכל להבינה ולנתחה. כשלמעשה - אין צורך ב95% מהפעילות המוחית המיותרת הזו. כאשר אנו מתחילים להיות
רגישים יתר על המידה, אנו מתחילים לחשוב, כל
תחושה קטנה (נחיתות \ לחץ \ סבל \ כעס \ עצב וכו).. תגרור אותנו חזרה לחשיבת יתר, החשיבה לוקחת המון מהמשאבים המוחיים אשר יכולים להיות מנוצלים בצורה אחרת לגמרי. זאת ועוד, ישנו אלמנט ... אתם לחלוטין מאבדים את עצמכם בפעולה של ההקשבה, אתם לא "עומדים בדרך של עצמכם מלהקשיב." אתם לא שמים לב לעצמכם במהלך הפעולה, לאיך שאתם נראים,
מרגישים, חושבים וכו.. במידה ואתם כן שמים לב לעצמכם יותר מידי בזמן ההקשבה, אתם לא באמת מקשיבים בצורה מלאה. רוב הסיכויים שאפילו תחשבו על דברים תוך כדי שאתם מקשיבים לאחר. הקשבה אמיתית ... לראות את המציאות ואת פני הדברים. למעשה קוראי הפוסטים הקודמים כבר יודעים שאין בחירה חופשית במובן הפיזי מכיוון שכל רצף המציאות שאותו אנו
חווים כמתמשך הינו אלא רצף של רגעי הווה שכל אחד מהם בפני עצמו קיים לנצח כפריז (הקפאה) של מידע חלקיקי. (חלקיקים ביחס לחלל הריק). התודעה (החלק המתבונן) זורם \ גולש על רגעי ההווה המתמשכים וכך נוצרת אשליה של זמן. כשלמעשה מה שקיים תמיד זה רק הרגע הזה. הרגע
שנחווה בעוד כמה שניות לכאורה בדומה לרגע שאותו אנו
חווים עכשיו הוא כבר מתוכנן מראש, מה שיקרה, מה שקרה. הכל כבר קיים ומתוכנן מתחילת הבריאה ועד סופה. הבחירה החופשית האמתית איננה טמונה בחומר אלא בהשקפה, ובדרך שבה העין הפנימית שמתבוננת ... אשר מתקשרת למושג בקבלה שנקרא "צלם". שאחראי על כמה מידע אנו יכולים לתפוס ולהכיל בעזרת התפיסה ביחס להתקדמות וביחס לשעור הנשמתי אותו אנו
חווים. כל רגע של מציאות אותו אנו
חווים הוא בחירה מלאה של הנשמה, ולכן אין טעויות, ואין "פספוסים". ...