... ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו". [2] ובכל זאת, יצחק, שמחתו
וצחוקו עדיין לא שבו לליבו, גם לא לעיניו. עצוב היה לו, מאוד עצוב, על כי לא כיבד את זכר ... ושיקרה". הוא אמנם מביע מחמאות בהסתייגות, אבל לאברהם יש לו רק תשבחות, אחוות גברים, ממש. [8] נכון, צחקתי, אז מה? וכי מישהו אחר במקומי לא היה
צוחק? אני כבר באמת לא הייתי אז בת חמש ועשרים, [9] ולבוא כך באמצע היום [10] ובלי כל ... חשוב יותר, מה יש אישי לא צחק? "ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד? " [14] אבל הוא לא נשאל לפשר
צחוקו, כמוני. ככה זה בין הגברים, להם מותר הכל. והוא, אברום שלי לא שיקר? ורק פעם אחת? ...