... רצף של אטומים. בתפיסה המדעית אין משהו מעבר לאטומים. אז האני הוא גם
צורה של גלים אלקטרונים שזזים, ואם הגלים האלקטרונים יזוזו אחרת, לא יהיה אני. זה מה שהמדע טוען. בהקשר ... מסקנה, אתה לא זז בלי שההוויה תזוז. אז כאשר אתה זז ההוויה זזה. אתה
צורה של ההוויה. יש מקום וזמן ואתה
צורה שלהם. אם בכל מקום יש הוויה, אז זה אומר שאתה לא קיים כנפרד. מציאות, בצורת אני, אתה עושה כל מה שתרצה. קודם כל שתבין שהאני הוא
צורה של משהו אחר, הוא ביטוי של משהו אחר, הוא זרוע מבצעת של משהו אחר. בכל זמן יש זמן, בכל מקום יש ... הם באותו גודל. אבל בו זמנית הם גם לא אותו גודל. מפרספקטיבה אחת יש
צורות שונות, אך מפרספקטיבה אחרת, יש את המהות, ומבחינתה אין
צורות, ולכן אי אפשר להגיד זה ספר או זאת שמש. ומהפרספקטיבה המוחלטת בסוף, אין הבדל בין הפרספקטיבה של
הצורה לבין הפרספקטיבה של המהות, שהם אחד. יש פרספקטיבה אחת שאומרת זה קטן וזה גדול, יש פרספקטיבה נוספת ... כלום, שזה נקרא המהות של המציאות. והמוחלט זה שמבינים שאין הבדל בין
הצורה הסופית לבין המהות האין סופית. כי במהות עצמה אין שום מגבלה, אבל
בצורות יש הגבלה, ובסוף צריך להבין שאין הבדל בין
הצורה לבין המהות. אם ההוויה של המקום והזמן ממלאת את הכל, אז למעשה אין זמן ומקום, אז אין כלום. בכל מקרה יש את "היש" שזה
הצורות, ומצד שני אין "יש", כי לא יכול להיות שיש משהו קיים, למה? כי הרי יש הוויה שמהווה את
הצורות, ואם יש הוויה, אז לא יכול להיות שיש עוד משהו חוץ מההוויה. אז תגיד ההוויה היא כלום, אז איך יש ... כי ההתבוננות הזאת גורמת לאדם לבדוק, זה אני וזה לא אני, אנו שתי
צורות, אבל בו זמנית, אין אני ולא אני, יש רק ההוויה אחת. מהצד של המציאות אין אני ולא אני, אבל בו זמנית ... הנפרד. כול מה שאתה יודע על המהות של המציאות, אתה אמור לדעת זאת על
הצורה. מה אתה יודע על המהות של המציאות? שהיא מהווה את הקיר. אתה אמור לדעת שהספר הזה מהווה את הקיר. ...