... יכתים. ואד יעלה מן - הארץ... ואם ניצפת בגרף המשרטט את כל החוקים ביקום נטייה של "עליה" על מנת להשקות... ואם כן קיימת גם נטייה של "ירידה" - אחרת לא היתה ניכרת תכונת "העליה"... וזו בעצם תכונת הנייחות - אם תרצה
"עצלות העצמים". בפועל גם אנחנו יודעים שלא כל החומר מתאדה כי - אם רק חלק קטן מהמולקולות הנמצאות על פני השטח, שמקבלות אנרגיה מספיקה בשביל להתנתק מהחומר ולהפוך לאד. בפועל רק אחוז זעיר מהחומר מתאדה וכל היתר נשאר במקומו, או על פי הביטוי שלנו - נוטה להשאר במקומו, או אז מדביקים לו ובצדק את אות
העצלות. מצד שני, וגם האדים שקיבלו מספיק אנרגיה בשביל לעלות ולמלא את יעודם, וכאשר מגיעים לכתובתם הם משקים רק את פני האדמה - לא את כל האדמה, דהיינו הם מחלחלים אומנם באדמה אך עד לשיכבה שקולטת אותם המזומנת להפריה, בעוד כל יתר החמולה השוכבים עמוק - נשארים בתולים כמעט לעד ללא הפריה, כי מדובר בעצם באותה החמולה
העצלה שאינה מוכנה להפרות או להיות מופרית. והשקה את כל פני האדמה. לא במקרה עפר האדמה שמוכן ומזומן להשקיה מכסה את פני הארץ ונמצא בשיכבתה העליונה, גם לא במקרה נוזל המים שנוטה להתאדות נמצא רובו ככולו בשיכבה העליונה. ובכן תכונה זו של
עצלות העצמים לא פסחה גם על האדם כגוש מלוכד; גם הגוש הזה עשוי משכבות כאשר רק העליונה והמזערית מוכנה להפרות ולהיות מופרית. וכשאני מדבר על ... פני כל היקום וצופה בו בהבזק של רגע... כולנו יודעים שרק חלק מזערי ביותר של משפחת האדם משתתף בפועל בצפיה ביקום; הוא מזהה ובוחן ומאבחן וחוקר... בעוד מסת "הגוף" העיקרית הפרוסה על פני היקום נמצאת בפועל במצב של
"עצלות החומר"; החלק הזה לא הפרה שום דבר וגם לא ניתן להפרותו ולחדור לראשו הבלתי חדיר... במגזר הזה טמועה התכונה שאני קורא לה
"עצלנות מחשבתית". אגב, גם בכדור הארץ נמצאת שיכבה בלתי חדירה שמונעת מהמים לחלחל דרכה אל בטן האדמה... בהזדמנות זו הייתי רוצה לחזור אל ...