סכיזופרניה - מבוא
סכיזופרניה (מיוונית: schizophrenia, ; בעברית:
שסעת) היא הפרעה נפשית כרונית מורכבת והטרוגנית בביטוייה, השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות, גורמת לנכויות נפשיות מן החמורות ביותר. המחלה מתאפיינת באוסף של תופעות נפשיות והתנהגותיות ... מערכות בקרה (קוגניטיביות), קשיים תפקודיים רבים בתחום התעסוקתי והחברתי. מקרים קשים של סוגי
סכיזופרניה מסוימים מהווים חלק משמעותי ממה שמכונה בשפה העממית כשם כללי "משוגע" או "שיגעון".
סכיזופרניה היא מחלה בעלת מהלך מתמשך, עם אפשרות להתלקחויות חדות. למרות הסברה השגויה הרווחת בציבור, הנשענת במידת - מה על תרגום מילולי של שמה לעברית,
סכיזופרניה אינה הפרעת זהות דיסוציאטיבית ("פיצול אישיות"). כוונת המילה
"שסעת" או "נפש שסועה" במונח העברי
ל"סכיזופרניה", הייתה לפיצול או אי תיאום בין תפקודים נפשיים שונים - רגש, חשיבה, התנהגות. אך שם זה, המקובל בסיווג הפסיכיאטרי, אינו תיאור מדויק לכל הצורות והביטויים המגוונים של מחלה זו. ... בראש ובראשונה על תרופות אנטיפסיכוטיות כמו אמיסולפריד, אולנזאפין, ריספרידון. במקרים קשים של
סכיזופרניה כאשר לפחות שתי תרופות לא עוזרת, משתמשים בקלוזאפין. אם גם הוא לא עוזר אז מוסיפים לקלוזאפין תרופה אנטיפסיכוטית נוספת כמו אמיסולפריד או אריפיפרזול וגם נוגדי דיכאון כמו ... כמו מצב של אי ספיקה (קושי רב בהתמודדות) של המערכת התמיכתית המשפחתית או העדר מערכת כזאת, חולים
בסכיזופרניה יכולים להיות מטופלים במסגרת אשפוז מרצון או כפוי. משך האשפוזים התקצר בצורה משמעותית ותדירותם פחתה בעשורים האחרונים. עדיין רוב המאושפזים בבתי החולים או המחלקות הפסיכיאטריות סובלים ממחלה זו. הטיפול מתנהל במקרים רבים במסגרת מרפאתית (אמבולטורית). החולים
בסכיזופרניה יכולים לסבול בנוסף מהפרעות דיכאון וחרדה ומהתמכרויות לסמים משכרים. סיועם של קרובי משפחות החולים חשוב מאוד על ידי תמיכה רגשית, השגחה על שמירת רציפות הטיפול, נטילת התרופות, ... (כ - 10%). תוכן עניינים: 1 היסטוריה 2 מאפייני המחלה 2.1 תסמינים חיוביים ושליליים 2.2 הפרעות
בסכיזופרניה 3 תתי סוגים של
סכיזופרניה 4 אבחנה 5 אפידמיולוגיה 6 אטיולוגיה 7 טיפול 8
סכיזופרניה בתרבות 1 1 1 היסטוריה: אויגן בלוילר, פסיכיאטר שווייצרי שטבע את המונח
"סכיזופרניה" ספרו של בלוילר "דמנציה פרקוקס או קבוצת
הסכיזופרניות", במהדורה משנת 1911 מימי קדם ועד למאה ה - 19-20 לא הייתה קיימת הבחנה ברורה בין מקרים של מצבים פסיכוטיים שונים - מאניה פסיכוטית, דיכאון פסיכוטי, הביטויים הפסיכוטיים של
סכיזופרניה, מצבים פראנואידיים, פסיכוזה על רקע שטיון / קהיון (דמנציה) או של הרעלות ופגיעות מוחיות "אורגניות" גסות אחרות ("השיתוק המוחי המתקדם" שבעגבת, אפילפסיה טמפורלית) וכו'. המצבים הפסיכוטיים נכנסו בדרך כלל לקטגוריה של "שגעון". תיאורים של מצבים פסיכוטיים שיכלו להיות גם על רקע
סכיזופרני הופיעו בכתבים מצריים עתיקים (למשל פפירוס אברס) ובספרים של רופאים יוונים מימי קדם (למשל ארטאוס מקפדוקיה). בימי הביניים תוארו על ידי רופאים מוסלמים כמו אבן סינא. במאה ה - 17 ... Brutorum.[The Irrational Soul" (הנשמה האנימלית) תמונה קלינית שהלמה יותר את זו של חולה לוקה
בסכיזופרניה. היה מדובר בצעיר שהיה בריא ותיפקד בצורה טובה מאוד עד שללא כל לחץ חיצוני נראה לעין התחיל להידרדר מבחינת התפקוד האינטלקטואלי והכוחות הנפשיים. משנת 1797 נשאר לנו תיאור המקרה של ג'יימס טילי מתיוס, סוכן מכירות שאושפז בכפייה ושתסמיני מחלתו דמו לאלו של
סכיזופרניה פרנואידית. דוחותיו של פיליפ פינל שפורסמו בשנת 1809 היוו תרומה נוספת להכרת המחלה. בשנת 1853 היה זה בנדיקט אוגוסטן מורל מצרפת שתיאר את תסמונת הפסיכוטית המתמשכת הפוגעת במתבגרים ... הראשונית שלו בנוגע לאפשרויות ההחלמה מהמחלה. המונח "דמנציה פרקוקס" נזנח בהמשך לטובת המונח
"סכיזופרניה" שנטבע בידי הפסיכיאטר השווייצרי אויגן בלוילר, בשנת 1911. הוא זיהה כי מצב זה אינו בגדר שיטיון וייחד לו שם נבדל - תחדיש, שאותו הלחים מן השורשים היווניים ("סכיזיין"; לשסע) ו - ... וההתנהגות והתרופפות האסוציאציות המחשבתיות, שהבחין אצל חולים במחלה. בלוילר דיבר למעשה על "קבוצת
הסכיזופרניות", כלומר קבוצה של הפרעות פסיכוטיות בעלות מהלך רצוף או בשלבים, המתאפיין ב"שסע" בין תפקודים נפשיים שונים. הוא תיאר 4 תכונות סימפטומטיות "ראשוניות" - הידועות כ 4 "א": הפרעות ... פרט להפרעות יסודיות אלה, קיימות לפי תיאורו של בלוילר, גם "תופעות משניות" (לא ספציפיות
לסכיזופרניה) שהן פסיכוטיות מובהקות כמו הזיות ומחשבות שווא. תרומה חשובה נוספת לחקר הקליני של המחלה תרם הפסיכיאטר הגרמני קורט שניידר שהתרשם שבמצבים הפסיכוטיים המופיעים אצל חולי
סכיזופרניה קיימות תופעות שהוא החשיבן כאופייניות. הוא קרא להן "תסמינים מדרגה ראשונה" (1959) הם ידועים כעת כ "תסמינים שיינדריאניים", לפי שמו. דוגמאות של תסמינים כאלה היא ההרגשה שהמחשבות ... של החולה וכו'. מאוחר יותר קרפנטר ואחרים הוכיחו שאף אחת מהתופעות האלה אינן פתוגנומוניות
לסכיזופרניה. הן יכולות להופיע גם במאניה, אם כי בשכיחות פחותה יותר. ב - 1918 הופיעה ההפרעה במדריך הדיאגנוסטי הראשון להפרעות נפשיות, "The Statistical Manual for the Use of Institutions for the Insane", ולאחר מכן המשיכה להופיע במדריכים דיאגנוסטיים, תחת השמות "שטיון מוקדם" או
"סכיזופרניה". במהדורה הראשונה של המדריך הדיאגנוסטי האמריקאי המקובל כיום, DSM-I, שהופיע ב - 1952, הוכנסה תחת הכותרת "תגובות
סכיזופרניות" (ברוח השקפתו של אדולף מאייר), ובמהדורה השנייה כקבוצת הפרעות -
"סכיזופרניה". הגישה ה"נאו - קרפליניאנית" בפסיכיאטריה (שנקראה כך בעיקר בניגוד לאסכולה ה"פרוידיאנית" הפסיכואנליטית ששלטה בכיפה שנים ארוכות בפסיכיאטריה האמריקאית) - החזירה את המחקר של ... סימניה הראשונים של המחלה ניתן לגלות כבר בילדות או בגיל ההתבגרות לפני הופעת ההתקף הראשון. חולים
בסכיזופרניה מתוארים לעתים כילדים שהיו שקטים, פסיביים ומופנמים; כילדים לא היו להם חברים רבים; וכבני נוער שנמנעים מפעילות חברתית ומעדיפים למשל צפייה בטלוויזיה או האזנה למוזיקה. אין הדבר בא לומר שרוב הילדים והמתבגרים המתאימים לתיאור זה ילקו
בסכיזופרניה. הסימנים והתסמינים המקדימים את האשפוז הראשון עשויים להופיע חודשים עד שנים לפניו וכוללים: תלונות גופניות שונות, בעיות בתפקוד במישור התעסוקתי והחברתי, עניין חדש ברעיונות ...