... פה מול המידע האין סופי זה ואף חששה ממנו; זו התחושה האופפת את האדם כאשר עומד מול הלא ידוע, אולם התחושה הזו תחלוף ותמלא את מקומה תחושת
סיפוק כאשר האדם יזהה את המידע שלפניו, יקרא לו בשמו ויגייסו לשורותיו... רגע זיהוי המידע הוא רגע בריאת החומר ממש בתודעה האנושית; באופן הזה נבראה הארץ בתודעה ... שולטת בי מידי פעם תחושת מועקה שמאפיינת אדם העומד מול הלא ידוע, כי רב הנסתר על הנגלה... אולם תחושה זו חולפת מהר וממלאת את מקומה תחושה של
סיפוק בכל פעם שמושיט את ידי לערימה ולוקח חופן! הינה אני לוקח מה שבא לי ומתי שבא לי, כל הערימה עומדת לרשותי. התודעה האנושית אם כן, התייחסה לערימת המידע ... ובין החשך: או אז היא עומדת על מוטיב נוסף - מעבר למוטיב ההנאה מהמידע שהצליחה כבר לשלוף ולעבד. מוטיב זה הוא שעתיד להעניק לתודעה את תחושת
הסיפוק הבסיסית: השליטה במלוא סל המידע, גם במידע הבלתי מעובד. עצם ההבדל שעמדה עליו בין המידע המעובד ללא מעובד - מעמיד לרשותה מימד שימושי נוסף שיעניק לה את תחושת
הסיפוק... מימד זה מסתכם ביכולת הגישה אל המידע הבלתי מעובד שנותר בערימה הגדולה ממנה שלפה בזה הרגע חופן אחד, ומחר תיקח לה אולי עוד חופן... גידור הערימה שממנה נלקח החופן - תשאיר בידי התודעה תחושה של שליטה, של
סיפוק, של בקרה, למשול במציאות. עד כאן הזרקור השלישי שהוארה דרכו התמונה הראשונה, אבל עדיין... אומנם הצלחתי להצביע על הגדרת המידע המעובד והגולמי - היינו על המידע המואר והחשוך, אך עדיין תוהה אני איך "גידור" טכני זה יעניק לי את עוצמת השליטה, את הכוח, את עוצמת
הסיפוק, את החיים. ה ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה; ויהי - ערב ויהי - בקר, יום אחד. ויקרא אלהים לאור יום: אם כל המידע שביקום יעובד ביום אחד, אזי אחד ...