... עליהם לעתים קרובות. חידוש לא בכתיבה או בסיפור אלא בדרך בה הוצג הספר. בראש כל פרק הודפס תצלום ממשי מאוסף תצלומי
המשפחה של מטלון, התצלום, פענוחו וביאורו, וכל מה שסובב אותו הפך להיות ... מתצלום פשוט, לא אמנותי במיוחד, איזו אינפורמציה הוא מכיל ומה אפשר להסיק ממנו שיותר מהנראה לעין במבט חטוף על צילום
משפחתי לא ממש מעניין או חשוב. היא מגיעה לאפריקה. אנחנו מתקרבים. ביקורת ... ואיננו יכול בלעדיו. מכוסה תמיד פריחות. אנאלפבית. רישאר כותב בשבילו את התכתובת העסקית. לפעמים גם אשתו, מרי אנז'.
למשפחתו בישראל הוא שולח מדי פעם תצלום, בלי מכתב לוואי. הוא אנאלפבית ... בגוף ראשון. נונה פורטונה, הסבתא העיוורת מסתכלת בתצלומים. לנכדה היא קוראת סת אל בנת, גבירת הבנות. עוד רמז, מוצא
משפחתי של דוברי ערבית. תגידי לדוד שלך שהפרצוף שלו על הלב שלי כל הזמן, ... שרופה. דודה סיקוראל, הדודן ארואן. משלחת קבלת פנים. היא הגיעה. היא נשלחה לאפריקה כדי שדודה יסדר לה את הראש. הוא אב
המשפחה הפטריארכאלית. אם לא תאכל מהחזיר לפחות תאכל מהמרק. אומרות לה ... שאי אפשר לקרוא לה גם רונית? כי אם קוראים לה אסתר, של מי התמונות. של מי הדוד והאב וכל האחרים. למי שייכים הסיפורים
המשפחתיים. האם מרחיק עדות או רומז שכל זה לא היה. אבל יש הוכחות למציאות. ... בתוך הזהות שלו, מסבירה דודתה. להפתעתה היא מגלה שהביאו אותה כדי שתתחתן עם ארואן. קמרון היא רק חלק מהסיפור. סיפורה של
משפחה העובר מקהיר של המלך פארוק שהתאהב בצעירה יהודייה, ליילה, ענייה וחסרת כל. דרך ישראל ונדודים באפריקה.
המשפחה, הדמויות הללו. אני מניח שמכל
משפחה אפשר היה להפיק סיפור. צריך רק את האוזן, העין ויכולת הכתיבה. כל מה שיש לה למטלון. בתוך כל
משפחה מתהלכים סיפורים צבעוניים, ילדים שומעים וזוכרים. מזרחי לא מבחינה גזענית, אלא מפני שלחלק גדול
מהמשפחות האירופיות הסיפור נקטע במקום אחר. מה גם שמטבעות הלשון המשמשות את ... מקומית. כל אלו באים לידי ביטוי בכתיבתה של מטלון. כמה שנים לפני מטלון עלה גל של סופרים חדשים שסיפרו את סיפורי
משפחתם המזרחית, שם תפקידה של האם הגדולה היה לקצוץ כוסברה רוב הזמן. ... עשתה כשהייתה צריכה לשבת עם נונה פורטונה ולתאר לה מחדש כל תמונה. מי נמצא בה. מה לובשים ואיך נראים. את הרכילות הפנים
משפחתית, זו שלא מספרים לאסתר מספר לה הבוי.
המשפחה וכל הסובב אותה לא מבינה איך אסתר יכולה לדבר עם הבוי השחור. הוא ... זה שמספר לה שלארואן הייתה אישה שברחה לצרפת. הדוד התחתן עם האלמנה הצעירה וקיבל בנדוניה גם את ארואן, הבן המוכן כבר.
למשפחה בישראל לא הודיע, לא שלח תמונה אלא אחרי חמש שנים. לא צריך לכתוב ... יש אינטליגנציה של תשבצים, היא חושבת לעצמה. אחר כך מגיעים פרקים שהתמונות חסרות. מטלון מתארת אותן ודרכם את אנשי
המשפחה. את כל הכבשים. האפורות והשחורות. כל דיר והכבשים שלו. הלבנים ... שומרי מסורת אך חסרי דת. שאלות של זהות הקשורה למקום. והסיור עובר מדמות לדמות. ממקום למקום. שנים רבות שעוברות.
משפחה אחת שמתפוררת. בהתחלה המרחקים המפרידים, אך מתחת נשארים הזרמים, עד שגם הם מתייבשים. שנים של דיאלקטיקה חברתית שכססה את הלבה. היסטוריה. ובסוף צעירת
המשפחה, באה מאמריקה לחפש שורשים. שורשים זה דבר חם באמריקה. סיפורים. איך הם היו. איך חיו. זרה, גם אם היא נצר
למשפחה, איך תבין באמריקה את מצרים. הזקנה לא מבינה. אנשים חיים, אוהבים, לא אוהבים, עוזבים, מתים, מה מיוחד בזה. נכון שליבת הספר הוא ביקורה של אסתר באפריקה
וחיי המשפחה שם, אך גם אם לא הזכרתי בבהירות, הרי ישנה גם
המשפחה בארץ. ישנם זיכרונות ממצרים. וכולם מעניינים, לעתים משעשעים. חינוכן של בנות הטובים של
משפחות המיעוטים. התרבות הפנימית של
המשפחות. כל מה שלמטלון נראה חשוב להעלות מן האוב. כל עקרונות הכבוד ... מאחורי הזמן אל צורות החיים וההתבטאויות הישנים מעוררת חום לב והתפעלות. מטלון מצליחה כל כך ליצור את הטיפוסים השונים,
משפחה שגם אם אתה יודע שהייתה מעצבנת אותך היית רוצה להיות חלק ממנה, ...