מחשבות על החיים ומה שמעבר - 1... בנאדם היה מבין שהאתגר שלו (מה שהוא הכי רוצה) זה לשנות את המציאות, אז ממלא הוא היה מרכז את כל המשאבים שלו לפתור את זה. הוא היה אומר, עכשיו אני עוזב את כל המשימות ועכשיו יש לי רק משימה אחת לפתור, אני רוצה לדעת מאיפה נובע הדחף לשנות את המציאות ואני רוצה להפטר ממנו. הוא כאילו אומר, הבנתי שיש לי איזה דחף לשנות את המציאות, שהוא מניע את כל התהליך של השינויים ועכשיו אני עוזב את כל המשימות ואני מתמקד בלהבין את הדחף הזה ונפטר ממנו. כי זה בעצם המחוייב שלי, זה מה שמגביל אותי, זה הצוור בקבוק שלי, אם אני אפטר מהצוור בקבוק הזה אולי יפתח ... המציאות ואגיד למציאות שאני מרוצה ממנה במאה אחוז, באותו רגע אני נעלם, אני הופך להיות כלום. ז"א שבשביל לתחזק את הקיום של האני, האני כל הזמן שולח אותי לבצע משימות. וזה לא משנה מה יהיה בכלל במציאות. אני קולט שיש לי פחד להעלם. יש לי דחף שאומר, אני קיים ואני חייב לשנות משהו, כי אם לא אשנה משהו אסכים עם ... שהיא אני גם לא יהיה קיים... אז מה לעשות איתה? אולי אנסה לשנות אותה קצת? אבל מה זה לשנות אותה קצת? אם אני רוצה לשנות אותה אז למה רק קצת? אני רוצה לסיים את המשימה, אז אני אומר טוב אני רוצה לשנות חצי, אבל רגע, כשאני ישנה חצי אני יהיה מרוצה? אם כן אני שוב בבעיה, אז אני אומר רק חצי אני רוצה לשנות, אבל לא, אם ...