... מן - הארץ, והשקה את - כל - פני האדמה. הביטוי הזה תמיד עובד ומספק
במרחב את הגוף בעל אופצית ההבחנה. אגב, וכאשר האופציה הזו יוצאת לאור, היא הופכת לפוטנציה. הייתי רוצה כאן להתבונן באדם מזווית האופציה הזו. אומנם לא ניתן ... אני רוצה להדגיש שאין גוף אנושי נטול אופציה, כל גוף אנושי הותקן
במרחב עם האופציה הזו, אולם לא כולנו מפעילים את האופציה הזו באותה המידה, יש מי שמפעיל אותה בפול גז וישנם כאלו שכמעט ומוותרים עליה. אם כן יש מקום למשוואה הזאת: גוף אנושי + אופציה בלתי פעילה = גוף אנושי כלומר קיים
במרחב גוף אנושי שבעליו לא מפעיל את האופציה הזו, ולמעשה הוא יישאר גוף אנושי ולא יחול בו שום שינוי
במרחב. הגוף הזה יתקיים
במרחב וייצטופף על פני אין סוף משבצות, אבל העקומה שלו תהיה דומה לעקומה בודדה של אבן או של כל חפץ דומם. מאידך, קיים
במרחב גם גוף אנושי שבעליו מפעיל את האופציה הזו, והנוסחה להלן תבטא את זאת: גוף אנושי + אופציה פעילה = אדם מהנוסחה הזאת אפשר לעמוד על הרבה מונחים נפוצים ... המונח "ישות", וישות היא לא קיום ולא הימצאות כי אם מימוש ההימצאות
במרחב, כי למעשה גם האבן קיימת
במרחב אך כידוע אין לאבן ישות כי אינה מבחינה בקיומה
במרחב ולבטח לא בקיום העצמים לידה, בעוד האדם כן; הוא האדם בעל אופצית הבחנה פעילה. גוף אנושי + אופציה פעילה = אדם בעל ישות הייתי רוצה להגדיר עוד שני ממצאים ... אנו מבחינים גם באחינו האדם, שגופו מצטופף על פני משבצות אין סופיות
במרחב, כאשר כל גוף העומד על כל משבצת מייצג חבילה של מידע שאינה משתנה לעולם. וגם הצופה האנושי מבחין בשרשרת הגופות השונים שמצטופפים להם עד אין סוף
במרחב, ושולח את הנתונים הנקלטים למוח שבונה באמצעותם עקומה המשייכת את שורת הגושים השונים שקלטנו על פני המסלול - למשפחת האדם. יש לנו אם כן עקומה שמזהה בבירור את האדם, אבל ובניגוד לאבן שנעה
במרחב במסלול כמעט שווה והעקומה שלה אינה משתנה תדירות, האדם נע ונד לאורך כל המסלול כי הוא מייצר בעצמו חוקים שמשנה באמצעותם את מינון הכוחות בכל משבצת ... הינו מונח שנדבק מטבעו לאדם הפעיל בעל "האופציה הפעילה" שתנועותיו
במרחב הן רציונליות. מכאן אפשר להגיד, הגם ואיננו מדייקים, כי גוף אנושי ללא אופציה פעילה אינו בעל עקומה משתנה כי אם עקומה בודדת כזו של אבן. גוף אנושי + ... וכמובן כל מידע והערך שלו ביחס לצופה. במילים אחרות, וכשאני מבחין
במרחב בגוש המידע המלוכד של אבן באמצעות העקומה הבודדה שבונה המוח שלי, ובעצם אני מבחין דרך העקומה הזו במיקום שלי
במרחב, כלומר ערך העקומה הזאת מבחינתי הוא כערך תרומתה לשיפור מיקומי
במרחב, וכגודל ערכה כך גודל תרומתה. גוש המידע המלוכד של אבן יעניין אותי לפרק זמן קצר
במרחב, כלומר אני אבחן את העקומה של הגוש הזה לשיעור של מרחק קצר יחסי, ואולי אגלגל אותה ברגלי ובזאת יסתיים תפקידה לגבי. אולם גוש המידע המלוכד בספר יעניין ... העקומה מספר פעמים ואבחן אותה לעומק, כי בכל פעם היא משפרת את מיקומי
במרחב. אולם, וזו הנקודה העדינה שדורשת הדגשה, עקומה של גוש המידע החשוב ביותר - ולעולם לא תשתנה ביחס אלי ותראה לי לכאורה פנים אחרות באופן שאשפר את מעמדי ואת מיקומי
במרחב עם כל פן ופן... לכל עקומת מידע
במרחב פן אחד ולא יותר, גם לעקומה של גוש המידע המלוכד בספר החשוב ביותר לאדם. הסיבה היא המופשטת הידועה: למידע פן אחד שלא משתנה. למעשה "הספר" היחיד בעולם ... כי הוא היחיד ביקום בעל "עקומה משתנה". העקומה שהצופה בונה עבורו
במרחב משתנה עם כל תנועה, דהיינו ועם כל תנועה האדם מציג בפני הצופה עקומה נבדלת. לא כן הספר, הוא מייצג גוש מידע מלוכד אחד ויחיד שאינו משתנה לעולם. כמוהו ... האדם הוא הגוש היחיד מבין גושי המידע ביקום שיש לו את אופציית ההבחנה
במרחב, והוא יכול להפעיל את האופציה הזו או לא - הדבר נתון לשיקולו. בנוסף הוא גוש המידע היחיד
במרחב שניתן לצפות בו ע"י "עקומה משתנה" כי עקומתו
במרחב משתנה ללא הרף. לעומתו, הספר נושא מידע שאין בו שום אופציה, ולכן הוא ישקף בהכרח את אותן הנוסחאות שלעיל כאשר משבצת "האופציה" סומנה בהן ב - (0). בנוסף, ...