... אין משמעות למקום ובלי מקום אין משמעות לזמן. ומי שיתבונן יראה, שגם אם נניח שהמחשבות נפרדות מהדברים הממשיים שהם כביכול לא מחשבות, אז יצרנו בעצם מרחב
מקום וזמן לאפשרויות שהן "יש ממשי", ומרחב
וזמן ומקום לאפשרויות שנמצאות רק במחשבה, כי גם הדימיון של האדם יוצר
מקום וזמן כשהוא מדמיין אפשרות, וכמו שבמרחב
המקום והזמן הממשיים לא יכול להיות שכיסא ושולחן יהיו בו זמנית באותו מקום באותו זמן שאז הם היו ישות אחת, ככה גם לא ייתכן שבמרחב
הזמן והמקום שבתוך הדימיון של האדם שהמחשבה על העבודה והמחשבה על אדם אהוב יתרחשו בו זמנית, שהרי הם לא ישות אחת, כלומר שהנפרדות ביניהם היא עצמה יצירת
מקום וזמן. וגם בשעה שאלוהים החליט לברוא את העולם, זו כבר בריאת עולם ויצירה
מקום וזמן, כי לפני הבריאה לא הייתה אפילו הפרדה בין "להחליט" ל"לא להחליט" לא היה רצון מוגדר, לא הוגדרו יכולות, ואפילו אלוהים עוד לא הוגדר כבורא, שגם זה ... מפנה מקום בתוך מחשבתו של החושב, והחושב נפרד ממחשבתו, שגם זו נפרדות, כי כשיש רק ישות אחת אין הפרדה בין החושב למחשבה וכו'. לכן גם אפשרויות, תופסות
מקום וזמן, לאו דווקא
מקום וזמן חומריים, אבל
מקום וזמן כלשהם, שבלעדיהם לא היה אפשר לחשוב / לדמיין / להרגיש וכו'. מהרגע שהאדם מניח שהוא קיים כישות נפרדת מהמציאות, מתחילות כל השאלות, כגון מי ברא את ... קיים וממילא קיומו הוא רק אפשרות ולא מחויבת, כי בתפיסה כזו הכל אפשרי, לא רק שאי אפשר להתחייב שתהיה קיים אחרי המוות, אלא שאי אפשר להיות בטוח בכך שאפילו
המקום והזמן יהיו קיימים בעוד רגע, כי גם הם רק תחושה של האדם, האדם מרגיש שהגיוני שכדור הארץ יישאר קיים בעוד רגע, שהיד שלו תישאר קיימת בעוד רגע, אבל מצד ...