קבלה - תורת הקבלה - מבואקבלה - תורת הקבלה - מבוא הקבלה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת) ובצפון ספרד בשלהי המאה ה - 12 ובראשית המאה ה - 13. לקבלה הייתה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד. מחשבות היסוד בקבלה במרכזה של מחשבת הקבלה עומדת שאיפתו של המקובל כמיסטיקן להתאחד איחוד מיסטי, חווייתי ותודעתי עם האלוהות, ולצמצם את הפער בינו והעולם הגשמי שבו הוא נטוע לבין האל. המקובל תופס את המציאות הגשמית כולה ואת התופעות שבתוכה כמערכת סמלית, אשר משקפת את גילויו של האל בעולם. הוא מבקש לחדור לתוכה על ידי התבוננות, ולחשוף את ההוויה האלוהית המסתתרת בכל נמצא ונמצא. דרך כך מבקש המקובל להתעלות במעלות השלמות הרוחנית, להשיב את נשמתו אל שורשה העליון האלוהי, לדבוק באלוהות ואף להיכלל בתוכה. הקבלה מבחינה בין בחינתו הנעלמת של האל, שאין לאף יצור נברא יכולת להשיג בה השגות ("אין סוף"), לבין בחינתה של האלוהות המתגלה, מכונה לרוב בשם עשר הספירות, שהן הבחינות שבהן מאציל האל את פעולותיו, ודרכן הוא ברא את העולם ומנהיג אותו. הספירות שאלה מרכזית בקבלה היא האם הספירות משקפות את עצמות האלוהות או שהן רק כלים בידו. הספירות מראשיתן לאחריתן נקראות לרוב בכינויים אחידים והם: תורת הספירות בקבלה סיווג (קו ימין) (קו האמצע) (קו שמאל) ג' עליונות כתר חכמה בינה ז' תחתונות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות הקבלה מרבה לתאר את עולם הספירות, ומבררת את ייחודה, מעמדה ותפקידה של כל ספירה בהשתלשלות ההאצלה האלוהית. הספירות שונות זו מזו, ויש בהן כאלה המנוגדות אחת לרעותה. חלוקה יסודית ... או בהתאמה על פי הנהגתן: חסד, דין ורחמים. מערכת הספירות שרויה במתיחות של כוחות מנוגדים, והמקובל מבקש לפשר בין כוחות אלו, כלומר להביאם לקו האמצע, ובכך להשכין הרמוניה בינם. בכך מתאפשרת השפעה של תולדות חיוביות וחיות לעולם. פעולה זו נקראת ייחוד הקב"ה והשכינה, כלומר ... פעולה זו מתאפשרת באמצעות קיום המצוות והתפילות, או באמצעות שימוש בשמות הקודש בכוונה הראויה. הקבלה התאוסופית והקבלה האקסטטית הקבלה נחלקת לשני זרמים עיקריים: האחד קבלה תאוסופית - תאורגית, והשני קבלה אקסטטית. הקבלה התאוסופית - תאורגית עוסקת בעיקר בלימוד מהות האלוהות (האין - סוף) ועשר הספירות, וההנחה כי מעשי האדם עשויים להשפיע על האלוהות. נציגיהם הבולטים של זרם זה הם ספר הזוהר ותורת האר"י. הקבלה האקסטטית עוסקת בהיבט החווייתי של הקבלה, תוך שימוש בטכניקות מעשיות, ושואפת על ידי כך להגיע לאקסטזה רוחנית, ששיאה הוא דבקות באל והארה רוחנית, כמו הנבואה. נציגו הבולט של זרם זה הוא ר' אברהם אבולעפיה, שאמנם לא דחה את קבלת הספירות, אך טען שהיא נחותה מהקבלה הנבואית. החסידות מיזגה שני זרמים אלו לכדי מקשה אחת. יסודות מיסטיים - מאגיים וקבלה מעשית על פי רוב נוטה היהדות לדחות מקרבה יסודות מיתיים, אולם יסודות קרובים לכך מצאו את מקומם בלבה של תורת הסוד והקבלה - בראשם תפיסת הפילורמה, שלפיה בתוך שלמות האל ישנו ריבוי של כוחות שונים זה מזה. תפיסה זו מקבילה לתורת הספירות בקבלה, אולם שלא כמו בפילורמה הגנוסטית, שבה נמצאים הכוחות השונים שבאלוהות במאבק זה בזה ולעתים נתפסים כטובים או רעים, תפיסה זו נעדרת כליל מתורת הספירות. יסוד נוסף הוא היסוד המאגי. להבדיל מהתאורגיה, שבה פועל המקובל בעולמות העליונים ומבקש להיטיב עם האלוהות, הפעולה המאגית מבקשת לפעול בעליונים ולהיטיב עם האדם. תחום זה של פעילות מאגית מתוחם בענף הקבלה המעשית. העוסקים ב